חלק א | מי נקרא אונן ומתי חלה האנינות
14.9.2026מדריך מקיףזמן קריאה · 2 דקות
טוען…
טוען תוכן…
מדריך מקיףמי שמת אחד מקרוביו שהוא חייב להתאבל עליו, והנפטר עדיין לא נקבר, נקרא אונן. [1]
דין זה חל כאשר נפטר אחד מן הקרובים שחייבים עליהם באבלות:
אב או אם, בן או בת, אח או אחות, וכן איש או אשה על בן או בת זוגם, לפי פרטי ההלכה. [1]
דין אנינות חל הן על גברים והן על נשים.
יש טעות נפוצה שלפיה ברגע שנמסר הנפטר לחברה קדישא הקרובים כבר אינם אוננים.
לפי ילקוט יוסף אין הדבר כן לעניין עיקר דיני האנינות.
גם כאשר בני המשפחה כבר סיכמו עם החברה קדישא שהיא תטפל בכל ענייני הקבורה והקרוב עצמו אינו צריך לבצע את סידורי הקבורה בפועל, עדיין חל עליו דין אונן. [1]
הדבר נכון גם כאשר יש קרובים אחרים שמטפלים בקבורה.
לכן עצם האמירה "החברה קדישא כבר מטפלת בהכול" אינה מתירה לאונן לחזור ולהתפלל ולברך כרגיל.
ישנם אמנם פרטים מסוימים שבהם מסירת הנפטר לחברה קדישא יוצרת צד להקל, והם יתבארו במקומם.
גם אם הנפטר נמצא בעיר אחרת, ואף במדינה אחרת, אין להסיק מכך באופן אוטומטי שאין דין אנינות.
ילקוט יוסף מביא שגם כאשר המת בעיר אחרת עדיין יכול לחול דין אונן. [1]
עם זאת, כאשר מדובר במקומות שבהם הקבורה מתעכבת ימים אחדים מחמת החוק או כאשר הקרוב אינו משתתף כלל בטיפול בקבורה, קיימים דינים מיוחדים שיפורטו בהמשך.
עיקר דין האנינות נמשך עד הקבורה.
ילקוט יוסף פוסק שמיד לאחר סתימת הגולל, דהיינו לאחר שהנפטר הוכנס לקבר והחלו לכסותו בעפר, יוצאים הקרובים מגדר אונן ומתחילים עליהם דיני האבלות. [2]
מאותו שלב משתנים דינים רבים:
אפשר להתפלל כאשר עדיין לא עבר זמן התפילה, לברך ברכות מסוימות שזמנן עדיין לא עבר, ומתחילים דיני השבעה.
[1] ילקוט יוסף, הלכות אבלות, מהדורת תשס"ד, סימן ז, סעיף א: הגדרת אונן, הקרובים שעליהם חל הדין, ודין אנינות גם כשהנפטר נמסר לטיפול החברה קדישא או נמצא במקום אחר.
[2] שם, סימן ז, סעיף נא, עמ' קעב: מיד לאחר סתימת הגולל יוצאים הקרובים מגדר אונן וחלים עליהם דיני אבלות.