חלק ב | מתי עושים את הקריעה

הזמן הראוי לקריעה

מעיקר הדין היה ראוי שהקרובים הנמצאים ליד הנפטר בשעת יציאת הנשמה יאמרו "דיין האמת" ויקרעו באותה שעה. [1]

אולם מחמת ההתרגשות הגדולה בשעת הפטירה אין רגילים כיום לעשות כן.

לכתחילה טוב לבצע את הקריעה בסמוך ליציאת האבלים להלוויה. [1]

אם לא קרעו לפני ההלוויה, המנהג הוא לקרוע מיד לאחר הקבורה, לפני סעודת ההבראה. [1]

לכן אין צורך שבני המשפחה ינסו לבצע את הקריעה בעצמם ברגעים הראשונים לאחר הפטירה. נכון יותר לעשותה בצורה מסודרת, כאשר נמצא במקום אדם הבקי בדינים.

קרוב שהיה בשעת יציאת הנשמה

אם אחד הקרובים החייבים באבלות היה נוכח בשעת יציאת הנשמה, נכון שיקרע באותה שעה ויברך "דיין האמת". [2]

אם עשה כן כדין, אינו צריך לקרוע פעם נוספת לפני ההלוויה או לאחר הקבורה.

מי ששכח לקרוע

אם לא קרעו ביום הקבורה ונזכרו בלילה שלאחריו, עדיין קורעים עד סוף אותו הלילה. [3]

אם נזכרו לאחר שעבר גם הלילה, אך עדיין נמצאים בתוך שבעת ימי האבלות, קורעים בלי ברכת "דיין האמת". [3]

בשאר הקרובים, אם שמע על הפטירה בתוך שבעה ובכל זאת לא קרע עד לאחר השבעה – שוב אינו קורע.

אולם אם לא שמע כלל על הפטירה בתוך שבעה ושמע עליה בתוך שלושים, יש עדיין חיוב קריעה. [3]

קריעה על אב ואם לאחר זמן

על אב ואם הדין חמור יותר.

אם לא קרע על אביו או אמו בזמן הפטירה או הקבורה – חייב לקרוע גם לאחר שעברו שבעה, שלושים ואף לאחר זמן רב. [3]

הקריעה המאוחרת נעשית בלי ברכת "דיין האמת".

בעל תשובה שלא קרע על הוריו

בעל תשובה שאביו או אמו נפטרו לפני שנים, ובאותה תקופה לא ידע שעליו לקרוע – חייב לקרוע גם לאחר שנים רבות. [4]

אולם אינו מברך אז "דיין האמת", אף אם בזמנו לא בירך אותה.

[1] ילקוט יוסף, הלכות אבלות, מהדורת תשס"ד, סימן ט, סעיף ב, עמ' רי; יחוה דעת חלק ד, סימן נו: הזמן הראוי לקריעה והמנהג לקרוע סמוך ליציאה להלוויה או לאחר הקבורה קודם סעודת ההבראה.

[2] שם, סימן ט, סעיף יד, עמ' ריז: קרוב שנמצא בשעת יציאת הנשמה נכון שיקרע אז, ואם קרע כדין אינו קורע שוב.

[3] שם, סימן ט, סעיף ט, עמ' רטו: קריעה בלילה שלאחר הקבורה, בתוך שבעה, לאחר שבעה ודין מי ששמע על הפטירה בתוך שלושים; על אב ואם חייבים לקרוע לעולם.

[4]