חלק ג | מה עושים בשעת יציאת הנשמה
14.9.2026מדריך מקיףזמן קריאה · 2 דקות
טוען…
טוען תוכן…
מדריך מקיףאם הדבר אפשרי, ראוי שבשעותיו האחרונות של האדם יהיו לידו בני משפחה או אנשים המסוגלים להיות עמו ברוגע ובכבוד.
אין להפוך את החדר למקום של המולה.
אין צורך בדיונים קולניים סביב המיטה.
אין לדבר לידו כאילו אינו שומע.
גם כאשר החולה אינו מגיב, יש לשמור על כבודו ולדבר בנחת.
בילקוט יוסף מובא מנהג שבשעת יציאת הנשמה או סמוך לה פותחים את חלונות החדר. [1]
זהו מנהג הקשור לשעת יציאת הנשמה.
עם זאת, אין לעשות דבר המסכן את החולה או מפריע לטיפול רפואי.
בבית חולים יש לפעול במסגרת האפשרויות והוראות הצוות.
כאשר הדבר אפשרי ונעשה בשקט, ניתן לעורר את החולה לתשובה, לאמונה ולוידוי כפי שנתבאר.
אין צורך להרעיש סביבו.
בוודאי שאין לצעוק אליו או לטלטלו כדי שיגיב.
המטרה היא ללוות את האדם ברגעיו האחרונים בקדושה, בכבוד ובשלווה.
כאשר הנשימות נעשות חלשות מאוד או אינן נראות, אין להסיק מכך באופן עצמאי שהאדם נפטר.
קביעת המוות היא עניין חמור הנוגע לדיני נפשות.
בבית חולים יש לפעול באמצעות הגורם הרפואי המוסמך.
גם בבית או במוסד רפואי אחר אין להתחיל לטפל באדם כנפטר רק מפני שלמראית העין אינו נושם.
כל עוד לא נקבעה הפטירה כראוי – דינו כחי.
[1] ילקוט יוסף, הלכות אבלות, מהדורת תשס"ד, סימן ה, סעיף ו, עמ' צג: פתיחת החלונות סמוך ליציאת הנשמה והזהירות שלא לגעת בגוסס.