חלק ד | מיד לאחר שנקבעה הפטירה
14.9.2026מדריך מקיףזמן קריאה · 5 דקות
טוען…
טוען תוכן…
מדריך מקיףגם לאחר שנראה שהאדם נפטר, מנהג ירושלים המובא בילקוט יוסף הוא שלא לגעת בגוף במשך כחצי שעה מזמן הפטירה.
במקומות אחרים נהגו להמתין כעשרים דקות. [1]
מטרת הזהירות היא למנוע כל אפשרות של נגיעה באדם בעודו עדיין בחיים.
לכן אין למהר מיד:
ליישר את הגוף
להורידו מן המיטה
להפשיט את בגדיו
לעצום את עיניו
לסדר את ידיו ורגליו.
הדבר נכון במיוחד כאשר בני המשפחה אינם אנשי מקצוע.
לאחר שנקבעה הפטירה כדין ועבר זמן ההמתנה המקובל, הטיפול בגוף צריך להיעשות בכבוד רב.
ילקוט יוסף מביא שמנהג ירושלים היה שלאחר כחצי שעה מורידים את הנפטר מן המיטה, ומפשיטים את בגדיו כאשר הוא מכוסה בסדין, מתוך שמירה על כבודו וצניעותו. [1]
בפועל נכון שהטיפול בגוף, ככל האפשר, ייעשה על ידי אנשי החברה קדישא או אנשים הבקיאים בדינים.
אין צורך שבני המשפחה יתחילו בעצמם לבצע פעולות בגוף כאשר החברה קדישא עומדת להגיע ולטפל בנפטר.
יש לשמור על צניעותו וכבודו של הנפטר.
כאשר מטפלים בו או מפשיטים את בגדיו, עושים זאת כשהוא מכוסה.
אין להשאיר את הגוף חשוף שלא לצורך.
גם לאחר המוות נוהגים בגוף האדם בכבוד גדול.
לאחר הפטירה יש מצווה לשמור על הנפטר ככל האפשר, ולא להשאירו לבדו ללא צורך.
ילקוט יוסף מבאר שהשמירה היא הן כדי למנוע ביזיון או נזק לגוף והן משום כבודו של הנפטר – שלא ייראה כאילו לאחר פטירתו עזבוהו. [2]
לכן, כאשר הדבר אפשרי, יהיה אדם בקרבת הנפטר עד להעברתו לטיפול אנשי החברה קדישא.
השומר יכול לומר תהילים, ללמוד משניות או לומר תפילות לעילוי נשמת הנפטר. [3]
יש להקפיד שלא להפוך את זמן השמירה לשיחה רגילה.
אין לשבת ליד הנפטר ולדבר דברי חולין ללא צורך.
אין להתבדח.
אין להתנהל לידו כאילו מדובר בחדר המתנה רגיל.
השמירה עצמה היא חלק מכבוד המת.
ילקוט יוסף מורה שלא לאכול, לשתות או לעשן ליד הנפטר. [3]
מי שצריך לאכול או לשתות יעשה זאת במקום אחר.
כאן יש הבדל חשוב.
קרוב המשפחה שחלה עליו דין אונן אינו ככל אדם אחר.
אונן אסור בלימוד תורה, ולכן אינו קורא כרגיל תהילים ליד מיטת הנפטר.
ילקוט יוסף פוסק שאפילו אם אין אדם אחר שיקרא תהילים, האונן לא יקרא את כל פרקי התהילים כרגיל.
אולם מותר לו לומר לשמירת המת את הפרקים:
י"ט, ע"ט וקל"ז, שהם פרקי צער. [4]
דיני האונן עצמם יבוארו בהרחבה בתת־הקטגוריה הבאה – אנינות למעשה
אם הנפטר הועבר לחדר קירור או נמצא בארון סגור, לפי הפשט אין צורך בשומר מן הטעם הרגיל של מניעת נזק.
אולם ילקוט יוסף מביא שעל פי הסוד, היכן שאפשר, ראוי שתהיה שמירה גם במצב כזה. [5]
גם כאשר הפטירה אירעה בשבת או ביום טוב ואין אפשרות לקבורה באותה שעה, יש דין שמירה על הנפטר. [6]
ילקוט יוסף מביא את מנהג הטיפול בנפטר בשבת לאחר זמן ההמתנה.
אולם מכיוון שבשבת קיימים דינים רבים נוספים של מוקצה, טלטול והכנה לקבורה, אין לבני המשפחה לעשות פעולות בגוף על דעת עצמם.
יש לפנות לחברה קדישא או למורה הוראה הבקי בדיני שבת ואבלות ולפעול על פי הנחיותיהם.
יש להבחין בין הצלת חיים לבין טיפול במי שכבר נקבע מותו.
כל עוד קיים ספק שהאדם חי – מדובר בדיני פיקוח נפש.
לאחר שנקבעה הפטירה כדין – אין היתר לחלל שבת לצורך פעולות של כבוד המת או הכנה לקבורה, אלא יש לנהוג על פי דיני שבת.
לכן במקרה של פטירה בשבת אין לפעול מתוך לחץ או בהלה, אלא ליצור קשר עם הגורמים המוסמכים באופן המותר ולפעול לפי הוראה.
לאחר הפטירה יש להשתדל להביא את הנפטר לקבורה בהקדם הראוי.
ילקוט יוסף מאריך בחומרת הלנת המת ומדגיש שמצוות הקבורה היא משום כבודו של הנפטר. [7]
אין לדחות את הקבורה רק משום שנוח למשפחה לקיים את ההלוויה בשעה מאוחרת יותר.
עם זאת, כאשר העיכוב הוא לכבוד המת, כגון כדי לאפשר סידורי קבורה ראויים או צורך משמעותי הקשור בכבודו, יש מצבים שבהם אין בכך איסור הלנת המת. [8]
בכל מקרה של עיכוב משמעותי ראוי להתייעץ עם החברה קדישא או מורה הוראה.
אם האדם נפטר סמוך לכניסת שבת ואין אפשרות מעשית לקוברו לפני שבת בלי חשש חילול שבת – אין לחלל שבת כדי להספיק את הקבורה.
ילקוט יוסף פוסק שבמצב כזה אין איסור הלנת המת בכך שהקבורה נדחית מפני השבת. [9]
אם נפטר אדם בלילה, אין לדחות את הקבורה למחרת רק משום מנהגים שונים הקשורים לזמן הקבורה.
ילקוט יוסף מדגיש שיש להזדרז בקבורה ואין לעכב את הנפטר שלא לצורך. [9]
[1] ילקוט יוסף, הלכות אבלות, מהדורת תשס"ד, סימן ה, סעיף ה, עמ' צג: מנהג ירושלים להמתין כחצי שעה לאחר הפטירה והטיפול בנפטר לאחר זמן ההמתנה.
[2] ילקוט יוסף, הלכות אבלות, מהדורת תשס"ד, סימן ח, סעיף ט, עמ' רו: שמירת הנפטר משום כבודו ומניעת נזק וביזיון.
[3] שם, סימן ח, סעיף י, עמ' רו–רז: אמירת תהילים, משניות ותפילות בשמירה והאיסור לדבר דברים בטלים, לאכול, לשתות או לעשן ליד הנפטר.
[4]
[5] שם, סימן ח, סעיף יב, עמ' רז: דין שמירה כאשר הנפטר בחדר קירור או בארון סגור.
[6] שם, סימן ח, סעיף יד, עמ' רח: שמירת הנפטר בשבת וביום טוב ומנהג הטיפול לאחר זמן ההמתנה.
[7] ילקוט יוסף, הלכות אבלות, מהדורת תשס"ד, סימן ח, סעיף א, עמ' רא: איסור הלנת המת והזהירות בכך, ובפרט בירושלים.
[8] שם, סימן ח, סעיפים ג–ד, עמ' רג: זמן הלנת המת והיתר עיכוב כאשר הוא לצורך כבוד המת.
[9] שם, סימן ח, סעיף ח, עמ' רה: פטירה בליל שישי ובערב שבת והקדמת הקבורה ככל האפשר מבלי להגיע לחילול שבת.