מאת הרב מרדכי גרוס שליט"א26.8.2026דבר תורהזמן קריאה · 14 דקות
ראשי פרקים:
האם מספיק רק לומר י"ג מידות?
"אם אין מחנה למלך – על מה הוא מולך?"
בי"ג מידות אין בקשה אלא רק הנכחת המידות בעולם
למה הקדוש ברוך הוא עמד כשליח ציבור לפני משה רבנו?
בדברים שלפנינו נעסוק בברית הכרותה לנו עם ריבונו של עולם בקריאת י"ג מידות של רחמים. לפיה תפילת מי שקורא י"ג מידות של רחמים מתקבלת ואינה חוזרת ריקם. בשולי הדברים נתבונן בחלקים מן הסליחות שאותן אנחנו אומרים, וננסה לכוון את עצמנו לקראת ראש השנה והשנה החדשה הבאים עלינו לטובה.
הגמרא במסכת ראש השנה (יז עמוד ב) מביאה את דברי ר' יוחנן על הפסוק "ויעבור ה' על פניו ויקרא" (שמות לד, ו) אומר ר' יוחנן:
"אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם".
לדברי ר' יוחנן יש בפסוק הזה פלא שאם לא היה כתוב, לא היינו יכולים לומר אותו והוא שהקדוש ברוך הוא הדגים למשה רבנו את התפילה: התעטף כשליח ציבור וקרא לפניו את סדר הדברים שאם עם ישראל יאמר אותו לפני הקדוש ברוך הוא תהיה מחילה אלוקית. על כך מוסיפה הגמרא אחרי כמה שורות: "אמר ר' יהודה: ברית כרותה ל-13 מידות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר 'הנה אנכי כורת ברית'".
מן הגמרא עולה שכאשר ר' יוחנן ראה את הפסוקים שבהם כתוב "ויקרא ה' ה' א-ל רחום וחנון" הוא קרא את המילה 'ויקרא' המופיעה בפסוק ככזו שמוסבת על ריבונו של עולם. מדובר בקריאה אלוקית וריבונו של עולם קרא את י"ג המידות.
בתוספות בראש השנה (יז עמוד ב) יש דיון בראשונים האם השם הראשון מי"ג המידות הוא אחד מי"ג המידות או שהוא מילה שקודמת להן. רבנו ניסים לומד באופן שונה מהאופן שבו אנחנו מורגלים ולפי שיטתו, השם הראשון אינו חלק מי"ג מידות והוא כותב כך: "דהכי קאמר קרא: הקדוש ברוך הוא ששמו ה' קרא ה' רחום וחנון". לפי הסבר רבנו ניסים, השם הראשון הוא תיאור שמסביר מיהו הקורא. "ויקרא ה': ה' רחום וחנון וגו'". בשיטתו מפורש שריבונו של עולם הוא שקורא.
אמנם יש גם מי שלמד אחרת. בתרגום הירושלמי לפסוק בחומש שמות (לד, ו) כתוב "וצלי משה ואמר ה' אלקא רחמנא וחננא וגו'". על פי התרגום הירושלמי – מי שקרא את י"ג המידות הוא משה רבנו. אבל ר' יוחנן, בתלמוד הבבלי, לומד שהקריאה היתה של הקדוש ברוך הוא שקרא את י"ג המידות לפני משה רבנו.[2]
התעטף בטלית והתרכז רק בתפילה
המקור של ר' יוחנן לכך שהקדוש ברוך הוא התעטף כשליח ציבור והדגים למשה רבנו את התפילה נמצא בדברי הפסוק "ויעבור ה' על פניו ויקרא". 'ויעבור' – משמעו כמו שליח ציבור שעובר לפני התיבה. צריך לברר למה הקדוש ברוך הוא נזקק להדגים למשה רבנו את הדבר הזה? וכי הקריאה הזאת כל כך מורכבת? האם הקדוש ברוך הוא לא היה יכול לומר למשה רבנו איך לקרוא ואת סדר הדברים?
המהר"ל מפראג כותב בבאר הגולה (שער ד, פרק יב) שהסיבה שבגללה הקדוש ברוך הוא הדגים את התפילה למשה רבנו היתה כי כל המעמד הזה הוא מענה אלוקי לבקשתו של משה רבנו מריבונו של עולם "הראני נא את כבודך" (שמות לג, יח). משה רבנו פנה לקדוש ברוך הוא בבקשה זו, והקדוש ברוך הוא עונה לו "פני לא ייראו" (שמות לג, כג), אבל אני בהחלט אראה לך איך להידבק במידות שלי. בן אנוש לא יכול לפגוש את קודשא בריך הוא בעצמותו, אבל הוא יכול להידבק במידותיו ובדרך זו להתקשר איתו. לכן, הקדוש ברוך הוא קרא לפניו קריאה והראה למשה רבנו את המפגש שיכול להיות בין בן אנוש לריבונו של עולם ואפילו הדגים לו כיצד אדם יכול להתחבר למידות האלוקיות.
המשמעות של התעטפות הקדוש ברוך כשליח ציבור טעונה ביאור. ודאי שהעיטוף אינו כפשוטו, שהרי קודשא בריך הוא אינו גוף. בתנ"ך אנחנו מוצאים את הביטוי 'עיטוף' כמבטא התרכזות[3]. שליח ציבור שמתעטף בטלית מבטא בכך שהוא לא מסתכל אל הצדדים. אם ינסה לעשות את זה – הוא יראה את הטלית שתסתיר מפניו את הדברים שמפריעים להתרכז בתפילה. כך בתהילים קב: "תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו". העני הוא חסר כל ונזקק לפרנסה ולכן הוא מתפלל מעומק הלב ובלי פניות זרות ומקבל מענה. כך גם בתהילים קז: "נפשם בהם תתעטף ויזעקו אל ה' בצר להם" – הסכנה שהגיעה אל ישראל בגלות כל כך התגברה, שהם הסתלקו מכל פניה אחרת, ביקשו ישועה והקדוש ברוך הוא ענה להם. כך הראה הקדוש ברוך הוא למשה רבנו: שהסדר הוא שכאשר אומרים את י"ג מידות צריך להתרכז בהן. להתפנות מכל דבר אחר, להתרכז רק בהן וכך נענים.
האם מספיק רק לומר י"ג מידות?
צריך לברר איך הפלא הזה עובד. איך קריאת י"ג מידות מעוררת רחמי שמים ברמה כזאת שנאמר עליה מה שלא נאמר על שום תפילה אחרת – יש ברית כרותה שהן לא חוזרות ריקם. מה יש בי"ג מידות שמביא לתפילה שבוודאי מתקבלת?
יש מרבותינו שלמדו שלא די באמירת י"ג מידות, אלא יש צורך שאדם ינהג עצמו בחייו על פי המידות האלוקיות. כך נזכר אצל הרב אליהו די וידאש בספרו ראשית חכמה (שער הענווה פ"א יד). הוא מביא את הדברים בשם הגאונים ומדייק אותם מתוך דברי ר' יוחנן שאמר בגמרא "יעשו לפני כסדר הזה". מכאן דייקו הגאונים שאמירת י"ג מידות מצריכה גם שינוי התנהגותי של האומר אותן.
גם האלשיך מזכיר את הדברים הללו בשם הגאונים ומציע להסביר את הפסוקים שבתפילת משה רבנו אחרי חטא המרגלים שבהם אמר לקדוש ברוך הוא "ועתה יגדל נא כוח ה' כאשר דיברת" (במדבר יד, יז). לדברי האלשיך, משה רבנו אומר בכך לקדוש ברוך הוא שאמנם נאמר שכשקוראים י"ג מידות ונוהגים על פיהן הקדוש ברוך הוא בוודאי נותן מענה, והוא מבקש שיגדל כוח ה', שיענה לאמירת היג מידות אפילו באמירה לחוד.[4]
אבל יש מרבותינו שחלקו על כך וסברו שהסגולה והברית הזאת – שתפילת י"ג מידות אינה חוזרת ריקם – נאמרה אפילו באמירה שלהן בלבד. הבני יששכר (מאמרי חודש אלול, מאמר ב – ברית כרותה) מביא בשם בעל ההפלאה שדייק מתוך נוסח הפיוט שאנחנו מזכירים לפני אמירת י"ג מידות שהחידוש הוא לומר את י"ג המידות ושזה לאו דווקא תלוי במעשים של האדם שינהג לפיהן. הוא מדקדק זאת ממה שאנחנו אומרים "א-ל הורית לנו לומר שלוש עשרה". דייקא לומר ולא לעשות. הוא מוסיף לדיוק זה נופח חסידי שאנו אומרים בפיוט זה את השם 'א-ל' משום שבי"ג מידות אנחנו יכולים להידבק, אבל בשמות האלוקיים שבי"ג מידות – אי אפשר להידבק. אדם לא יכול להפוך לא-ל.[5]
גם מדברי רבנו בחיי (שמות לד) נראה שאמירת י"ג מידות לבדה מעוררת רחמי שמים, ולאו דווקא מצד דבקות הקורא במידות ה':
"וצריך אתה לדעת כי כל המבין שלש עשרה מדות ויודע פירושן ועקרן ומתפלל בהם בכוונה, אין תפלתו חוזרת ריקם, אלא אם כן היו בידו עבירות שמעכבות זה, והנה בזמן הזה שאנחנו שרויים בגלות ואין לנו כהן גדול לכפר על חטאתינו, ולא מזבח להקריב עליו קרבנות, ולא בית המקדש להתפלל בתוכו, לא נשאר לנו לפני ה' בלתי אם תפלתנו וי"ג מדותיו, ומתוך י"ג מדות אלה למדנו סדרי תפלה ובקשת רחמים מאת אדון הכל יתעלה".
לפי השיטות שנוקטים שאמירת י"ג מידות דורשת גם שינוי התנהגותי להידבק במידותיו יתברך, מובן יותר איך האמירה שלהן מעוררת רחמי שמים. שינוי התנהגות האדם להידבק במידות האלוקית – מעורר את חסד השם. אבל לפי האחרונים שלמדו שמספיק אפילו לומר את י"ג מידות [6], צריך להבין מה המשמעות של האמירה שלהן.
"אם אין מחנה למלך – על מה הוא מולך?"
נכון לומר שכשיהודי קורא את י"ג מידות הרחמים הוא רוצה להידבק בהן. ישראל קדושים שקוראים את מידות ה"י אינם מזכירים אותן באדישות , אלא מזכירים את המידות האלוקיות ומשתוקקים להגיע אליהן. גם הרצון הסתמי הזה מהווה איזושהי דביקות במידות האלוקיות. אבל נמשיך ונעמיק למצוא נקודה משמעותית נוספת בקריאת י"ג המידות. מדובר ביסוד מאוד מפורסם שנזכר בפרקי דר' אליעזר (פרק ג') ולפיו הקדוש ברוך הוא מולך על נבראים וברא אותנו כדי שייקרא עליו שם של מלך:[7]
בפרקי דר' אליעזר מתבאר שאמנם מלכות ה' קדמה לעולם אבל ההשתכללות שלה והשם שלה כמלכות אלוקית באים לידי ביטוי בשלמות כאשר יש נבראים שמכירים את הקדוש ברוך הוא.
כך כותב רבנו בחיי (בראשית לח, ל) ביחס לתפילות שאנחנו מתפללים בראש השנה. הוא כותב שהסיבה שבגללה אנחנו טורחים להמליך את הקדוש ברוך הוא בראש השנה, ולקרוא בתפילות היום שוב ושוב "ה' מלך" הוא שאנחנו רוצים להמליך את הקדוש ברוך על העולם בתכיפות לחידוש שלו. מיד לאחר חידוש העולם אנו מעוניינים להמליך עליו את הבורא ית' ולשכלל את המלכות שלו. להגיע למלכות כזאת שגם הנבראים מכירים בה.
כאשר אנחנו עומדים בקהל מלא, מול עם ועדה, ממליכים את הקדוש ברוך הוא, מפארים אותו ומגדירים איך הוא מלך – הרבה יותר מהפעולה שאנחנו פועלים בעצמנו ועל עצמנו ברוממות הרוחנית שאנחנו מרגישים, אנחנו פועלים ממש בהמלכת ה'. בכך שהנבראים מכירים בפרסום העם את מלכות ה', הקדוש ברוך הוא נושא את שם המלכות על הנבראים. כשאנחנו שרים בראש השנה את הפיוט "ויתנו לך כתר מלוכה" זה ממש מתקיים! . בעצם התפילה והשבחים והפאר שאנחנו נותנים לקדוש ברוך הוא – אנחנו מכתירים עליו כתר.
החידוש שיש בי"ג מידות של רחמים הוא בכך שיש בהן המלכה של הקדוש ברוך הוא לא רק במובן של ההמלכה הכוללת, אלא פרסום של כל מידה ומידה של אלוקים. כשעם ישראל עומדים וקוראים את י"ג מידות ודבקים בהן ורוצים להיות שייכים אליהן, הם עומדים ומפרסמים פה למטה בארץ את כל י"ג השמות האלוקיים. את י"ג המידות שמתארות את ההנהגות של הקדוש ברוך הוא בעולם.
הסליחה האלוקית מתעוררת כאשר יהודי עומד ומכריז את י"ג מידות הרחמים, כי בעצם ההכרזה של י"ג המידות לפי הסדר שהקדוש ברוך הוא מסר לנו, יש חיבור של השראת השכינה פה למטה בארץ. יש בה בחינה מסוימת שבה האדם נעשה בחינת מרכבה לשכינה. שהאדם נושא על גביו באמצעות אמירתו והפרסום שהוא נותן לדברים את הנכחת אלוקים בעולם.
בי"ג מידות אין בקשה אלא רק הנכחת המידות בעולם
ר' יוחנן משתמש בביטוי "ויעשו לפני כסדר הזה", לא "כתפילה הזאת". בי"ג מידות הרחמים באמת אין תחנון ואין בקשה. אנחנו אמנם מבקשים בקשות לפניהן ולאחריהן, אך בי"ג המידות אין פניה כלשהי. הברית כרותה לעצם אמירת י"ג המידות, אבל מה יש בהן בעצם? יש בהן את הפרסום של המידות האלוקיות בעולם. כל זה, כמובן, כאשר האדם מחפש להידבק בהן. כאשר האדם מכריז את המידות האלוקיות ומעוניין שהן יתפרסמו בעולם – על ידי הכרזתו והדיבור שלו, וכמובן על ידי זה שהוא בעצמו מחפש לבוא ולומר אותן.
למה הקדוש ברוך הוא עמד כשליח ציבור לפני משה רבנו?
מה המשמעות של התיאור הזה שנכלל בדברי ר' יוחנן? יש להסביר שהדברים רומזים לכך שה"י מנהל את הפלא – איך אדם יכול לעמוד בעולם שלנו ולפעול את הקשר הזה שבין שמים לארץ. את הפעולה העצומה הזאת של השראת שכינה על ידי י"ג מידות. כל היכולת שלנו לפעול את הפעולה הזאת היא רק על ידי ריבונו של עולם שמאיר עלינו את השכינה ואת הנוכחות שלו על ידי שאנחנו מפרסמים אותו. משמעות זו מקופלת בביטוי שלפיו הקדוש ברוך הוא עמד כשליח ציבור. שליח ציבור שעומד בתפילה הוא המארגן אותה, הוא מוליך את המתפללים אחריו ובזכותו התפילה מתקיימת. כך גם ריבונו של עולם אומר לנו שהעומק הפלאי שיש בי"ג מידות נעשה כולו על ידי קודשא בריך הוא שעומד כשליח ציבור ומסדר את האופן שבו אנחנו יכולים לפעול את הפעולה המדהימה הזאת.
המבנה של התפילות שלנו בסליחות מזכיר מאוד מבנה של תפילות אחרות, כמו תפילת מנחה. אנחנו פותחים ב"אשרי יושבי ביתך" ואומרים חצי קדיש כמו בתפילת מנחה. אנו אומרים פסוקים שיש בהם שבח לה' כמו שאומרים בשלוש הברכות הראשונות של תפילת העמידה, ומייד לאחריהם מגיע תחליף לי"ג הבקשות שיש בתפילת שמונה עשרה: י"ג מידות אלוקיות. הסדר שאנחנו עושים בסליחות מדמה באופן מדויק את סדר התפילות, כך גם בסוף התפילה, תחנון וחצי קדיש. אלא שבתווך, באמצע התפילה במקום בקשות יש כאן הכרזה ופרסום של המידות האלוקיות בעולם.
כאשר אדם עומד בתפילה, הוא עומד כולו כרש ומתחנן בבקשה ובהתבטלות. כאשר אדם מכריז את י"ג המידות הוא עומד בשליחות אלוקית להידבק במידותיו של ה' ולפרסם אותן בעולם. זו תנועת נפש שונה מאשר תפילה רגילה. זו זכות לעמוד בבחינת מרכבה לשכינה ולפרסם את י"ג המידות בעולם. כעת מובן לנו הדבר שאמר ר' יהודה, שלפיו י"ג מידות אינן חוזרות ריקם. כאשר יהודי עומד ומפרסם את השמות האלוקיים בעולם ורוצה להידבק בהם – זה דבר שמחבר שמים וארץ והתפילה לא חוזרת ריקם.
הקדוש ברוך הוא מרעיף עלינו טוב לא נתפס. הוא מציע לנו לחזור בתשובה, להיעזר בי"ג מידות של רחמים, לעזוב את האופק של תרבות קלוקלת ששמה מול העיניים שלה מטרות שחולפות כמו אבק ברוח. הקדוש ברוך הוא מציע לנו להתנתק מחזונות שמצמצמים את הנפש שלנו למצרים חומריים חשוכים ומציע לנו להתחדש. הוא מזמין אותנו להתרחב למרחבים של מידות אלוקיות. לחתור לחיי קדושה שמאירים את כל המציאות ומפיחים בכל דבר קדושה, קושרים את כל היש אל הנצח.
לקראת הימים הנוראים אנחנו כולנו נקראים לתפוס בכל הכוח את ההזדמנות להתחדש בדבקות בה' יתברך. יש אפשרות לבנות, לכוון וללטש את הרצון שלנו להידבק במידות של ה' ולפרסם אותן בעולם. אמירת הסליחות נועדה לעזור לנו לעורר את הרצון שלנו להתעלות לרצון ה'. כשאנחנו מוציאים מהשפתיים שלנו, בעת אמירת הסליחות, כל מיני ביטויים שמבטאים את הערגה לקשר עם ה', זו הזדמנות לעצור ולהגיד את הביטויים הללו במתינות, להתרפק עליהם ולפתוח אליהם את הלב. כשאנחנו צועקים "עמך ונחלתך רעבי טובך, צמאי חסדך, תאבי ישעך" עלינו להיפתח לרצון אל הישועה האלוקית שתלמד את כל העולם לדעת את ה'.
בסוף הסליחות שאומרים בנוסח אשכנז יש כמה פיוטים קבועים שנאמרים בכל יום. פיוטים קבועים אלו חשובים מאוד ולכן הם אינם מתחלפים. באחד מהם אנחנו פונים ומבקשים מהקדוש ברוך הוא שיסלח לנו, יושיענו ויגאל אותנו בגאולה שלמה עבור כל הצדדים השונים של ההופעות שלו. "עשה למען שמך.. למען אמתך, למען בריתך, למען גודלך ותפארתך וגו'". צריך לעצור קודם אמירת הפיוט הזה, להתבונן בגודל המעמד בו אנחנו עומדים ומבקשים ישועה מהקדוש ברוך הוא כדי שהוא יופיע עוד ועוד בעולם, כדי שהוא יתגלה בכל הממדים השונים בצורה קבועה, כמו שאותיות האלף בית מופיעות בצורה מסודרת.
יש פיוט נוסף שמסודר לפי סדר האלף בית, בו אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא להושיע אותנו בשביל כל המידות האלוקיות, גם פיוט זה מסודר לפי סדר האלף בית להורות על סדר המידות האלוקיות שאמורות להופיע בעולם מתוקן: "עננו גואלנו, עננו דורשנו, עננו האל הנאמן, עננו ותיק וחסיד, עננו זך וישר וגו'". גם פה אנחנו עומדים ומבקשים שכל המידות האלוקיות האלה של הקדוש ברוך שחפץ שיתגלו בעולם, אכן יופיעו בעולמנו.
נסיים בדבר קצת מוזר שאנחנו אומרים לפני הזכרת י"ג מידות הרחמים. אנחנו אומרים לפני הוידוי "שאין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אבל אנחנו ואבותינו חטאנו". למה צריך להזכיר מה אנחנו לא? מה התועלת באמירה לפני הבורא שיש הווא אמינא שחס ושלום נהיה רשעים, קשי עורף ושנאמר לקודשא בריך הוא בעזות מצח 'לא חטאנו'?
נראה שעקרון הסגנון המחודש הזה מבוסס על מקור תנאי שנמצא במסכת סוכה. המשנה (פרק ה') מתארת שבימי בית שני הגיעו החוגגים בשמחת בית השואבה לשער היוצא ממזרח, הפכו פניהם למערב ואמרו "אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחווים קדמה לשמש. ואנו – ליה עינינו". הם היו מזכירים את חטא אבותיהם שהיו משתחווים לשמש. יש לברר למה אמרו זאת? זה דומה להפליא לאופן שבו אנחנו מזכירים לפני הוידוי מה אנחנו לא.
נראה שהדגש הוא שחס ושלום לא יהיה מצב שאדם יבוא ויאמר את הוידוי כצפצוף הזרזיר. שלא יהיה מצב שיהודי יעבוד את אלוקיו בדבר כל כך משמעותי ולבו אינו עמו. כדי שזה לא יקרה, תיקנו רבותינו שנעצור רגע ונתבונן, ניתן אל ליבנו שזה לא טבעי לטבע העצלני של החומריות להתוודות לפני ריבונו של עולם. הגוף החומרי היה מעדיף לחפף את העניין ולהסתלק בקשיות עורף ולא לעמוד לפשפש במעשים ולישר אותם עד למירוק המידות והמחשבות. לכן אנחנו אומרים שמה שאנחנו הולכים לעשות בוידוי הוא מעשה עמוק ומשמעותי מאוד. לא פועלים לפי הנטיה החומרית הפשוטה אלא עומדים מתוך התבוננות רחבה על המציאות ועל עצמנו העומדים לפני ריבונו של עולם , ומתוודים ומנסים להתנקות לפניו.
יהי רצון שנזכה באמירת הסליחות ובכל התפילות שלנו לעמוד, להתבונן בדברים ולהגיד את הדברים היוצאים משפתינו מעומק הלב ובכוונה.. אחרי המעשים והדיבורים נמשכים הלבבות לאהוב את הקדוש ברוך הוא, לירא מפניו, ולהידבק בדרכיו ובמידותיו.
[1] בניקוד שבו אנחנו משתמשים כיום היה כתוב הפסוק כך על פי הקריאה של ר' יוחנן: "ויקרא: ה' ה' א-ל רחום וחנון וגו'". המידות הן פירוט של תוכן הקריאה שקרא ריבונו של עולם.
[2] להבנת רבי יוחנן ש'ויקרא' אינו מוסבר על משה, שהרי תכף נזכר וימהר משה ויפול וגו' ואם הקורא את יג' המידות היה משה, לא היה לתורה להכפיל את השם שלו.
[3] למשל: "בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי" (תהילים קמב), ו"בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי ותבוא אליך תפלתי אל היכל קדשך" (יונה ב).
[4] כך נזכר גם בשל"ה. בספרו עשרה מאמרות מאמר שביעי סי' קצג. מזכיר את דברי הראשית חכמה שי"ג מידות מובטחות להיענות רק בצירוף דבקות הקורא במידות ה'. והוסיף שם בסי' קצה. שיש תועלת אף באמירת י"ג המידות. וז"ל: "ביאור הענין, פשט הגאונים אמת, כל זמן שבני עושין כסדר הזה, שילכו ויעשו מעשה י"ג מדות. מכל מקום גם זה אמת, שהזכרת המידות הוא טוב, כפי משמעות הפשוטו 'מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור' כו', שזה קאי על הזכרת המידות".
[5] אמנם כבר באר הרמ"ק בספרו 'תומר דבורה' את פשר הנהגת האדם שידמה לכל אחד מי"ג המידות כולל השם 'א-ל/
[6] נוסיף לכך שמצינו שאפילו מי שאמרו שצריך לצרף שינוי התנהגותי לאמירת י"ג המידות סוברים שגם באמירה יש משמעות גדולה, אם כי לא מספקת.
[7] כמו שאומרים בפיוט אדון עולם: "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא". עוד לפני שהיצורים נבראו ה' מלך. אבל רק "לעת נעשה בחפצו כל – אזי מלך שמו נקרא". ה' נקרא מלך רק לאחר שיש נבראים שמקבלים את המלכות שלו.
דבר תורה
אלול וראש השנה
מדוע בראש השנה קוראים על לידת ילדים ולא על בריאת העולם?
