כולכם שווים לפני הקב"ה

אתם נצבים היום כלכם לפני ד' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל ‏(כט–ט)‏

תמיד היה משה מדבר תחילה אל הנשיאים ואחר־כך אל בני־ישראל ‏(רש"י בתחילת פרשת מטות)‏. ואילו כאן פנה משה במישרין אל כל בני־ישראל, כפי שנאמר לעיל: "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם" ‏(כט–א)‏, ולא פנה אל הנשיאים לחוד.

על־כן אומר משה: "אתם נצבים היום כולכם" — ואין הבדל ביניכם ובין הנשיאים, משום "לפני ד' אלהיכם" — שאתם נצבים לפני השם־יתברך ואין אנו יודעים איפוא להבדיל, מי יותר חשוב ומי פחות חשוב בעיניו. יתכן מאד כי זה שמוחזק בעינינו לראש ונשיא, פחות חשוב הוא בעיני שמים מזה שמוחזק בעינינו לסתם יהודי פשוט. בשמים קיימים חשבונות אחרים לחלוטין ואפשר כי באמת "עליונים למטה ותחתונים למעלה".

"ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם" — כל אלה אינם אלא מנקודת־המבט שלכם, כפי שרואה האדם מבחוץ, אולם לגבי השם־יתברך אפשר שאין הדברים כך כלל וכלל. לפיכך, שעה שאתם נצבים "לפני ד' אלהיכם" — הרי אתם שווים כולכם זה לזה — "כל איש ישראל" (אלשיך)‏

זוהי גם הכוונה שבפסוק: "קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו" ‏(איוב ג–יט)‏ — שם, בעולם העליון, מתברר מי היה באמת "קטן" ומי היה באמת "גדול", ושם גם יתכן כי "ועבד חפשי מאדוניו" — אדם המוחזק כאן לעבד, שפל ונבזה, הנהו באמת יותר חפשי מזה שמוחזק כאן לאדון...
‏(שם)‏

הרבי ר' בונם מפשיסחה ז"ל אומר:

מן ההלכה צריך כל אדם ללמוד, לבל יחזיק טובה לעצמו ולבל יתגאה בכך, שמוחזק הוא בעיני הבריות לצדיק גדול או לתלמיד־חכם, שכן יתכן מאד כי בעיני שמים הפשוט שבבני־ישראל גדול הימנו.

שהרי הלכה היא, לענין שפיכות־דמים: "יהרג ואל יעבור" — שאם אומרים לו לאדם מישראל: הרוג את חברך ואם לא — תיהרג אתה, עליו למסור עצמו להריגה ואל יהרוג את חברו, לפי שאומרים לו: "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי" — מנין לך שדמך חשוב ואדום יותר בעיני שמים, אולי דמו של פלוני חשוב ואדום יותר ‏(פסחים כ"ה)‏.

ובכן, אם יאמרו לו לצדיק וגאון, ששמו מפורסם בכל העולם כגדול־הדור, כי יהרוג יהודי פשוט והדיוט — הרי לפי ההלכה יהא עליו ליהרג ולא להרוג את הלה, מפני אותו חשבון: אולי דמו של הלה חשוב יותר בעיני שמים. הרי איפוא מכאן ראיה ברורה ביותר כי הגדלות בעולם הזה אין לה כל חשיבות מכרעת וכי למעלה במרום קיימים קני־מידה ומאזניים אחרים לחלוטין כדי למדוד ולשקול גדלות ושפלות...