לא כל קושי רוחני מעיד על חוסר יראת שמים
כאשר אדם מתמודד עם נפילות ברוחניות, הוא עלול להסיק מיד: "כנראה חסרה לי יראת שמים", "כנראה אינני מאמין מספיק", או אפילו "משהו בי מקולקל".
טוען תוכן…
כאשר אדם מתמודד עם נפילות ברוחניות, הוא עלול להסיק מיד: "כנראה חסרה לי יראת שמים", "כנראה אינני מאמין מספיק", או אפילו "משהו בי מקולקל".
אבל לא תמיד זהו שורש הבעיה.
לעיתים האדם יודע היטב מה נכון ומה אסור, מאמין בכך באמת, ובכל זאת מתקשה לפעול בהתאם. הקושי יכול לנבוע גם מן העולם הרגשי שלו, מחוויות עבר, מהרגלים, מפחדים או מקשרים שנוצרו אצלו בין עבודת ה' לבין תחושות קשות.
אין בכך היתר לעבור על דברי התורה. איסור נשאר איסור גם כאשר קשה לאדם רגשית לקיימו. אלא שלהבנת מקור הקושי יש חשיבות גדולה בדרך התיקון.
אם הבעיה רגשית, לא תמיד די לומר לעצמי עוד פעם מה נכון. הרי אני כבר יודע.
צריך לטפל גם במקום שמתקשה להתחבר למה שהשכל יודע.
הגר"א, כפי שמובא במאמר, מתאר את האדם כמי שמחבר "שמים וארץ". בתוך האדם נפגשים חלקים שונים, הנשמה השואפת למעלה והנפש המתמודדת עם עולם החיים וקשייה. עבודת האדם אינה למחוק צד אחד, אלא לחבר ביניהם.
"מוח שליט על הלב" אינו פירושו שאין לב, אלא שהאדם לומד לעבוד עם לבו ולהוליכו אל המקום שהשכל והנשמה מכירים בו כאמת.