לפיכך אנחנו חייבים

"לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֺדוֺת לְךָ וּלְשַׁבֵּחֲךָ וּלְפָאֶרְךָ, וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ וְלָתֵת שֶׁבַח וְהודָיָה לִשְׁמֶךָ. אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֺב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָּעִים גּוֺרָלֵנוּ, וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ. אַשְׁרֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים עֶרֶב וָבֺקֶר. וְאוֺמְרִים פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֺם".

שאלה

תפילה זו מתחילה בחובתנו להודות ולשבח לה', ממשיכה בארבעה ביטויים נוספים של קילוס לה', לשבח, לפאר, לברך ולקדש, ולבסוף חוזרת לשני הביטויים הראשונים, 'לתת שבח והודיה לשמך'. למה נכפלה לשון שבח והודאה פעמיים במשפט אחד?

תשובות

א.  בפעם הראשונה ההודאה הינה ביטוי אישי של הערכה, שאינה תלויה בביטוי כזה או אחר של גדולת ה' וקדושתו. בפעם שניה השבח וההודאה נובעים מהפאר והקדושה המיוחסים לו. הודאה שכזו הינה רמה גבוהה יותר של הבעת תודה.