טוען…
טוען תוכן…
מתוך חוברת „להבין”, מאת הרב אהרן שווב שליט״א | עיבוד ועריכה אתר „למעשה”
כאשר אדם מסיים יום עמוס בעבודה, בלימוד ובפעילות, הוא מרגיש בדרך כלל שהיום הגיע לסיומו. הוא מתכונן לישון, ובמבט ראשון נדמה ששעות הלילה הן רק הפסקה בין יום אחד ליום הבא. אולם אם נתבונן היטב נגלה שהלילה ממלא שני תפקידים שונים. מצד אחד הוא מאפשר לאדם לנוח ולעבד את מה שעבר עליו במשך היום, ומצד אחר הוא מכין אותו לקראת הפעילות החדשה של מחר. נמצא שהלילה אינו רק הזמן שבו היום הקודם מסתיים, אלא גם הזמן שבו מתחיל להיבנות היום הבא.
היסוד הזה מתגלה גם במחזור השנה, ובמיוחד במקומו של ט״ו בשבט בתוך ימי החורף. כדי להבין זאת עלינו להתבונן בחלוקה שבין קיץ לחורף. הקיץ מתאפיין בדרך כלל בצמיחה גלויה, בפריחה ובפעילות רבה, ואילו החורף הוא תקופה שבה חלק מן הבריאה מתכנס פנימה. אולם ההתכנסות אינה רק מנוחה. היא כוללת גם הכנה לקראת המחזור הבא.
נחשוב על אדם שלמד במשך יום שלם סוגיה מורכבת. במהלך הלימוד הוא שמע הסברים, הקשה קושיות וניסה ליישב את הדברים. כאשר היום מסתיים, ייתכן שעדיין אינו מבין את כל הפרטים. אולם בשעות שבהן אינו עוסק בלימוד פעיל, הוא יכול להמשיך לעבד את מה שלמד, לסדר את הדברים במחשבתו ולחזור אליהם למחרת מתוך בהירות רבה יותר.
תהליך דומה מתרחש גם בחיי הנפש. לאחר חוויה משמעותית האדם זקוק לעיתים לזמן שבו יוכל להתבונן במה שעבר עליו ולהבין את משמעותו. אם ימהר לעבור מחוויה אחת לאחרת בלי לעצור, ייתכן שיצבור אירועים רבים אך לא יאפשר להם להשפיע באמת על אישיותו.
וזהו תפקידו הראשון של הלילה: לסכם ולהפנים את מה שכבר התרחש.
אולם יש גם תפקיד שני. הלילה מעניק לאדם אפשרות לנוח, להתחדש ולצבור כוחות לקראת היום הבא. אין הוא משמש רק לסיום העבר, אלא גם להכנת העתיד. האדם הולך לישון לאחר יום מסוים, וקם בבוקר כשנפתחת לפניו אפשרות לפעילות חדשה.
בדרך פנימיות התורה מתוארת גם חלוקה רוחנית של הלילה לשני חלקים. בחלק הראשון מודגש צד הדין והחשבון על מה שכבר התרחש, ואילו בחלק השני מתגלה צד הרחמים וההשפעה המכינה את היום הבא [1]. אין זו חלוקה רפואית או מדעית של שעות השינה, אלא תיאור רוחני של שתי עבודות משלימות: הפנמת מה שכבר קיבלנו והכנה לקבלת שפע חדש.
מעתה נוכל להבין את המהלך הרעיוני של ימי החורף. לאחר תקופת המועדים של השנה, שבה האדם זוכה להשפעות רוחניות רבות, מגיע זמן שבו עליו להפנים את הדברים. הוא חוזר על מה שלמד, בודק כיצד המועדים השפיעו על חייו ומנסה להפוך את ההארות שקיבל לקניינים קבועים.
אולם כאשר עבודת ההפנמה מתקדמת, מתחילה גם ההכנה למחזור הבא. האדם אינו רוצה להגיע אל חג הפסח הבא באותה מדרגה שבה עמד בשנה הקודמת. הוא מבקש שכל מה שקיבל כבר יהפוך לבסיס שעליו יוכל לקבל אור חדש.
וכאן מתגלה מקומו המיוחד של ט״ו בשבט. לפי המהלך הפנימי, התקופה שלאחר חנוכה היא מעין תחילתו של החלק השני של חורף השנה, שבו מתחזקת ההכנה לקראת ההתחדשות הבאה. בט״ו בשבט מתגלה התהליך הזה באמצעות האילנות. לאחר שכבר ירדה כמות משמעותית של גשמים והקרקע ספגה מים, מתחילה ההכנה להתפתחות הפירות של השנה החדשה.
העץ אינו מתחיל את צמיחתו מן האין. הוא משתמש במה שכבר קיבל, במים שבקרקע ובכוחות שנאגרו בתוכו, ומתוך כך מתכונן לפריחה וליצירת פירות. כך גם האדם. כל מדרגה שהוא רוכש נעשית בסיס למדרגה הבאה.
אפשר להבין בדרך הזאת גם את המחלוקת הידועה אם העולם נברא בתשרי או בניסן. רבנו תם מבאר בתוספות שבדרך רעיונית אפשר ליישב את שתי השיטות: בתשרי עלה במחשבה להיבראות, ובניסן הייתה הבריאה בפועל [2]. לפי הביאור הזה, תשרי וניסן מבטאים שני שלבים של אותה התחדשות: תחילה הכנה והתהוות פנימית, ולאחר מכן הופעה גלויה של החיים.
וזהו גם תפקידו של החורף בעבודת השנה. אין הוא רק התקופה שבה אנו מסכמים את מה שכבר קיבלנו, אלא גם הזמן שבו מתחילה להיווצר האפשרות לקבל השפעה חדשה.
כאן מתגלה רעיון חשוב מאוד: אין התקדמות אמיתית בלי שני השלבים יחד. אדם שרק מקבל רעיונות חדשים בלי להפנים אותם עלול להישאר עם ידיעות רבות אך בלי קניין פנימי. ומנגד, אדם שרק חוזר על מה שכבר למד בלי לפתוח את עצמו ללימוד נוסף עלול לעצור את התקדמותו.
השלמות היא שהעבר יהפוך לקניין, והקניין יהפוך לבסיס לעתיד. מה שלמדנו אתמול צריך להכין אותנו ללמוד טוב יותר מחר.
וזהו המסר המעשי של ט״ו בשבט. דווקא באמצע החורף, כאשר עדיין איננו רואים את הפריחה במלואה, עלינו לשאול מה אנו מכינים לקראת האביב. האם הדברים שלמדנו כבר נקנו בתוכנו? האם ההחלטות שקיבלנו הפכו להרגלים? והאם אנו מוכנים להתקדם למדרגה נוספת?
הדרך לעשות זאת אינה לקבל על עצמנו בכל יום החלטות גדולות, אלא לבנות תהליך. מצד אחד לחזור, לסכם ולהפנים, ומצד אחר להוסיף בהדרגה לימוד, עשייה ותיקון.
כך הופך החורף לזמן של צמיחה שאינה נראית תמיד לעיניים. בשעה שהעולם החיצוני עדיין שקט, מתרחשת בתוכנו הכנה לקראת פריחה חדשה. וכאשר יגיע האביב, נוכל לגלות שהכוחות שצברנו בחורף הם שאפשרו לנו לעלות למדרגה הבאה.
[1] זוהר הקדוש, חלק ב, דף לח ע״ב, בעניין מדרגות הלילה.
[2] תוספות, מסכת ראש השנה, דף כז ע״א, דיבור המתחיל „כמאן מצלינן האידנא”, בשם רבנו תם, בעניין תשרי וניסן.
[3] תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י ע״ב, במחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע על זמן בריאת העולם.
[4] תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף יד ע״א, בעניין יציאת רוב גשמי השנה.
[5] תהילים, פרק קד, פסוק כג: „יצא אדם לפועלו ולעבודתו עדי ערב”.
זמן קריאה · 5 דקות