טוען…
טוען תוכן…
תפילה"מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים, זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים".
שאלה
מהניסוח הכפול של הדברים משתמע, שמלבד העובדה שהרחמים הם ממידותיו של הקב"ה בהיותו רחום וחנון, ישנו ביטוי מיוחד לזכירתו ברחמים את יצוריו. מהי אם כן משמעותה היחודית של זכירה זו, וכיצד מידת הרחמים מוצאת בה את ביטויה?
תשובות
א. ההסבר הפשוט הוא, שכאשר הקב"ה בוחן את מעשינו בבואו לגזור את דינינו, הרי הוא עושה זאת ברחמים, ומעניק לנו חיים למרות שיש פגמים במעשינו. כדברי חז"ל (בראשית רבה יב טו), תחילה עלה במחשבתו לברוא את העולם במידת הדין, אך ראה שאין העולם מתקיים במידה זו, ושיתף את מידת הרחמים בדין. בזכירת עובדה זו באים רחמיו לידי ביטוי מחודש דבר יום ביומו.
ב. בדומה לתשובה הקודמת, רחמיו של הקב"ה באים לידי ביטוי בזכירתו את חולשותינו האנושיות בהן ברא אותנו, ובמיוחד את היצר הרע שנתן בנו. "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח כא), ועל כן "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז כ). בבואו לחרוץ את דינינו מביא הקב"ה בחשבון את הנסיבות המקילות הללו. הוא אשר דיבר הכתוב (תהלים קג יג-יד), "כרחם אב על בנים ריחם ה' על יראיו. כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו" (תהלים קג יג-יד). רחמי ה' מתבטאים בזכירת עובדת היות האדם קרוץ מעפר. כעולה מדברי הכתוב, סוג זה של רחמים מאפיין במיוחד את רחמי האב על בנו, כי מי כמוהו מודע לחולשותיו. גם באמירת 'מי כמוך' אנו מביאים לידי ביטוי קשר זה. למלים 'זוכר יצוריו לחיים ברחמים' אנו מקדימים את התואר 'אב הרחמן'.
ג. כל הפעולות הביולוגיות היומיומיות שלנו הינן שרשרת רצופה של ניסים, פועל יוצא של רחמי ה' המרובים על בריותיו, וזכירתו המתמדת את צרכי קיומם.
ד. אמירת 'זוכר יצוריו לחיים ברחמים' משולבת בברכת תחיית המתים, לפני המילים 'מלך ממית ומחיה וכו', ונאמן אתה להחיות מתים' המופיעות בסמוך לחתימתה. תחיית המתים הינה הביטוי העמוק ביותר לרחמי הקב"ה בזכירת המתים שכבר אבד זכרם מלב בני אדם, וכלשון הברכה בתחילתה, 'מחיה מתים ברחמים רבים'.
ה. האמירה 'זוכר יצוריו לחיים ברחמים' אינה מתייחסת לעם ישראל בלבד, ואף לא למין המדבר בלבד, אלא מקיפה את כל יצורי מעשה בראשית, ללא יוצא מן הכלל. רחמי ה' פרוסים על כל מעשיו, וכדי לספק את צרכיהם שלעתים רבות באים האחד על חשבון השני, נדרשת מידת רחמים עצומה. כדי לספק את צרכיו של יצור אחד יש לכוין את מכלול הבריאה כולה כדי להתאימה עבורו. הזכירה המתמדת של צרכי כל יצור בפני עצמו, ושילובם באיזון הכללי של הבריאה, הינה שיא התגלמות מידת הרחמים, אשר רק בכוחו של בעל הרחמים עצמו להוציאה אל הפועל.
ז. יתכן שהרחמים המיוחסים באמירה זו לקב"ה אינה מכוונת למידתו עצמו, אלא 'הרחמן' משמש כאן כפועל יוצא. כלומר, הפעלת מידת הרחמים זו באחרים. דרכים רבות למקום, והצלתנו מיד האויבים הקמים עלינו מתבצעת באופנים שונים. לפעמים נותן אותם הקב"ה בידינו, ולפעמים הוא מכניס בליבם רחמים כלפינו, לבל יכלו אותנו מרוב שנאתם אותנו.
ח. המשג 'חיים' מתפרש גם במובן הרוחני, כשהכוונה היא לחיי הנצח הרוחניים. הקב"ה ברוב רחמיו עלינו מסייע בידינו להתגבר על יצרנו ולאחוז בדרך התורה והמצוות, כדי להביאנו לחיי העולם הבא.