"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֺקֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, מַתִּיר אֲסוּרִים". "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֺקֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, זוקֵף כְּפוּפִים".
שאלה
על פי פשוטה ברכת 'מתיר אסורים' אינה במשמעות המקובלת של שחרור מהכלא, אלא היא מטאפורה לחילוץ אברי הגוף וחופש תנועתם בקום האדם משנתו, לאחר שהיו כל הלילה ככפותים (בית יוסף אורח חיים סימן מו, בשם האבודרהם). גם ברכת 'זוקף כפופים' אמורה על זקיפות הגוף ותפקודו התקין. מה אם כן ההבדל בין שתי ברכות אלו, ומה מוסיפה ברכת 'זוקף כפופים' על ברכת 'מתיר אסורים'?
א. גם כאשר אברי האדם משוחררים ותנועתם חפשית, עדיין יתכן שתישלל ממנו יכולת העמידה על רגליו בקומה זקופה מסיבות שונות. כך נראה מדברי רב עמרם גאון שהובאו בטור (שם). אך מכאן הוא מגיע למסקנה הפוכה. לשיטתו לאחר שאמר האדם את ברכת 'זוקף כפופים' מתייתרת ברכת 'מתיר אסורים', שהרי תנועת האברים היא בכלל זקיפת הקומה
[1]
. לפיכך יש לברך 'זוקף כפופים' רק לאחר ברכת 'מתיר אסורים', ואם הקדים אותה תחילה שוב לא יברך 'מתיר אסורים'
[2]
.
ב. אף שהמנהג הוא לברך את כל ברכות השחר ברציפות לפני התפילה, מעיקר דין הגמרא יש לברך כל ברכה בשעת מימושה בפועל. בשמוע קול התרנגול 'הנותן לשכוי בינה', בפקיחת העינים' 'פוקח עוורים', בלבישת הבגדים 'מלביש ערומים'. בהתאם לכך זמנה של ברכת 'מתיר אסורים' הוא בשעה שהאדם מתיישב במיטתו [3], וברכת 'זקוף כפופים' בשעה שהוא נזקף לגמרי (ברכות ס ב) [4].
ג. מקורן של ברכות אלו הוא מדברי המזמור (תהלים קמו ז-ח), "עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים, ה' מתיר אסורים. ה' פוקח עורים, ה' זוקף כפופים, ה' אוהב צדיקים". אף שמשמעות שתי ברכות אלו דומה, נצמדו חז"ל ללשון הכתוב, ותיקנו לומר את שתיהן.
ד. גם במובן הפשוט של שחרור אדם אסור באזיקים מכבליו, אין השחרור והזקיפות תלויים בהכרח זה בזה. אדם יכול להיות כבול באזיקים ולעמוד זקוף, באותה מידה שאדם המשוחרר מהם יכול להיות כפוף.
ה. במשמעות רחבה יותר, ברכות אלו כוללות גם מטאפורה למצבו הרוחני והנפשי של האדם. לפעמים הוא כבול בדעות קדומות או בהשקפות מוטעות, והוא זקוק לעזרת ה' שיתיר אותו מכבלים אלו. לפעמים הוא נמצא בשפל מוראלי או מוסרי, שרק הקדוש ברוך הוא יכול לחלץ אותו ממנו, ולזקוף את קומתו.
ו. בדומה לתשובה הקודמת, אך במישור הכלל. כמאמר העולם, אין די להוציא את היהודים מהגלות, אלא יש גם להוציא את הגלות מהיהודים. אנו מברכים את ה' על שהוציא אותנו מבית האסורים של מצרים. אך בנוסף לכך יש לברך גם על מה שזקף את קומתנו לאחר שהוציאנו משם, וסילק מקרבנו את המנטליות של העבדות.
ז. "ה' מתיר אסורים" בכל דור ודור, וכן עשה לישראל שהתירם ממאסר גלותם. "ה' זוקף כפופים" שהם העניים הנמחצים תחת העול והדיכוי של הגויים בגלות (רד"ק, תהלים שם).
ח. מלך בשר ודם הרוצה לנהוג במידת הרחמים, מסתפק במתן חנינה לאסיריו. אך הקדוש ברוך הוא דואג גם לכל צרכיהם לאחר שחרורם, וגם מעניש את אלו שהכניסו אותם למאסר שלא כדין. בכך הוא זוקף את קומתם שנכפפה בבית האסורים (מלבי"ם שם).
ט. בזמן השינה הנשמה עולה למרום, ותמיד קיימת האפשרות שתישאר שבויה שם בין העליונים, ולא תחזור לגוף. על כן מדי בוקר עלינו לברך את ה' על ששחרר אותה מאסוריה. אך מצד שני האמת הפוכה לגמרי. הנשמה שואפת להתחבר לשורשה העליון, בעוד שבעולם הזה היא כלואה בכבלי הגוף החומרי. כדי שיהיה הגוף כשיר לקבל אליו חזרה את הנשמה, עליו להתרומם לקראתה ולזקוף את קומתו. על כך באה הברכה 'זוקף כפופים'. קומתו.
[1] ואכן לפי כמה נוסחאות ברכת 'מתיר אסורים' אינה נזכרת בגמרא (ברכות ס ב) בין ברכות השחר. וכן כתב האבודרהם שברכה זו אינה נזכרת בגמרא. וכתב הבית יוסף (שם) שכנראה כתב כן משום סברת רב עמרם גאון. אך דחה את דבריו, משום שגם רב עמרם אינו שולל ברכה זו לגמרי, ולא אמר אלא שיש להקדימה לברכת 'זוקף כפופים'.
[2] אמנם הטור (שם) חולק על דבריו, כנראה משום שיתכן שיוכל אדם לעמוד בקומה זקופה, גם מבלי שתהיה לו יכולת תנועה בכל אבריו.
[3] לגירסת הגר"א במסכת דרך ארץ (רבה פרק יא) יש לברך ברכה זו בשעה שהאדם מתהפך במיטתו מצד לצד.
[4] אך לגירסת הרוקח בדברי הגמרא (שם), ברכת 'זוקף כפופים' קודמת לברכת 'מתיר אסורים'. וכתב הט"ז (שם ס"ק ו) בביאור שיטתו, שהזקיפה המוזכרת בגמרא אינה זקיפת כל הגוף, אלא זקיפת הראש, והיא קודמת להתיישבות האדם על מיטתו.
