טוען תוכן…
אחת הנקודות בדברי הפלא יועץ היא דווקא התיאור של הדרך שבה אדם מתרגל לדבר בבית הכנסת.
הוא מתאר אדם שרוצה להיזהר שלא לדבר. בתחילה הוא באמת מקפיד.
אבל אז פונה אליו מישהו ומדבר איתו.
האדם מתבייש לומר: "אני לא מדבר בבית הכנסת". הוא חושש שייראה כמי שמתחסד או מתנשא.
הוא משיב לו.
פעם אחת.
ועוד פעם.
ולאט לאט – הדבר הופך להרגל.
עד שמגיע השלב שבו "נעשה לו כהיתר".
זו תופעה אנושית עמוקה: דבר שאדם היה נזהר ממנו בתחילה, עלול להפוך עם הזמן לדבר טבעי לחלוטין.
לכן הפלא יועץ קורא לאדם שלא להתבייש ולעמוד על שלו. ואם חברו פונה אליו בשיחה שאינה ראויה, יכול הוא לומר בפשטות ובנעימות:
"סליחה, אני משתדל שלא לדבר בבית הכנסת."
אין בכך התנשאות.
אין בכך פגיעה בחבר.
להפך – זו החלטה אישית לכבד את המקום.
הפלא יועץ אף מביא את מאמר חז"ל: "הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים" – משום שלעתים צריך מעט אומץ כדי לעשות את הדבר הנכון גם כאשר הסביבה אינה נוהגת כך.
מקור: פלא יועץ, ערך בית הכנסת.
