פרק ג | מתי מדליקים, במה מדליקים וכמה זמן?
11.10.2026מסלול קצרזמן קריאה · 7 דקות
טוען…
טוען תוכן…
זמן לימוד משוער: כ-8 דקות
נר חנוכה צריך להידלק בזמן הראוי, עם שמן או נר שמספיקים לשיעור ההדלקה, ובצורה שבה כבר ברגע ההדלקה הנר ראוי לקיים את המצווה כהלכתה.
אחרי שהבנו מי מדליק ואיפה מניחים את החנוכייה, מגיעות שלוש שאלות שכל אחד צריך לדעת לענות עליהן לפני שהוא ניגש לברך: מתי מדליקים, במה מדליקים, וכמה זמן הנרות צריכים לדלוק? אלה נשמעות כמו שאלות טכניות, אבל למעשה הן מלמדות עיקרון חשוב: בהדלקת נר חנוכה לא מספיק שתהיה להבה. כבר בשעת ההדלקה צריך שהכול יהיה מוכן כך שהנר יוכל לקיים את המצווה בצורה הראויה.
נתחיל מהזמן. חז״ל אמרו שזמן מצוות נר חנוכה הוא „משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק”.[1] למנהג הספרדים, כפי שפסקו מרן הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, זמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים, בערך כרבע שעה לאחר שקיעת החמה.[2] לכן כדאי לדעת מראש מהו זמן ההדלקה במקום שבו נמצאים ולא להגיע לערב חנוכה ורק אז להתחיל לבדוק. נר חנוכה נועד לפרסם את הנס בזמן הראוי, ולכן לזמן ההדלקה יש משמעות ולא מדובר רק ב„מתישהו בערב”.
זה יכול לקרות. אדם היה בעבודה, נתקע בדרך או לא הצליח להגיע בזמן. במקרה כזה המצווה לא אבדה. לפי מנהג הספרדים, אם לא הדליק בתחילת הלילה יכול להדליק בברכה כל הלילה עד עלות השחר.[3] אם עבר הלילה ולא הדליק, אין לאותו לילה תשלומין, ולמחרת מדליק את מספר הנרות השייך לאותו לילה כרגיל.
אבל צריך לזכור את ההבדל בין לכתחילה לבין בדיעבד. לכתחילה מתארגנים להדליק בזמן. האפשרות להדליק מאוחר יותר נועדה למי שלא הצליח, ולא להפוך את האיחור לסדר קבוע.
למנהג הספרדים צריך לתת בנרות שמן, או להשתמש בנרות שעווה, באופן שיוכלו לדלוק לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים.[4]
כאן יש כלל חשוב מאוד: הכמות הזאת צריכה להיות קיימת כבר בשעת ההדלקה. אם אדם הדליק נר שלא היה בו מספיק שמן לשיעור הנדרש, ורק אחר כך הוסיף שמן, הוא לא תיקן בכך את ההדלקה הראשונה, מפני ש„הדלקה עושה מצווה”.[5]
נניח שאדם מילא כוסית בכמות שמספיקה לעשר דקות, בירך והדליק, ורק אחר כך שם לב שחסר שמן. לא מספיק להוסיף שמן ולהמשיך. צריך לתקן את ההדלקה לפי הדין. לכן הבדיקה הפשוטה הזאת לפני הברכה חשובה מאוד.
בערב שבת מדליקים את נרות חנוכה לפני נרות שבת, ולכן ההדלקה נעשית מוקדם יותר מהזמן הרגיל. משום כך צריך להשתמש בכמות שמן גדולה יותר או בנרות ארוכים מספיק כדי שידלקו לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים.[6]
למנהג הספרדים מקובל להדליק בערב שבת סמוך להדלקת נרות שבת, לאחר פלג המנחה, ולדאוג מראש לשיעור שמן שיספיק לכל הזמן הנדרש. למעשה, נרות קטנים שמתאימים לערב רגיל אינם תמיד מתאימים לערב שבת.
בפרק המיוחד לערב שבת נעשה בזה סדר מלא.
כל השמנים והפתילות הכשרים לנר חנוכה כשרים מעיקר הדין, וגם נרות שעווה כשרים.[7] אבל שמן זית הוא מצווה מן המובחר, מפני שאורו צלול, ובנוסף הוא מתאים במיוחד לזכר הנס שנעשה בשמן.[8]
לכן אם יש שמן זית נוח ובטוח לשימוש, זה עדיף. אבל אם אין, נרות שעווה טובים שמספיקים לשיעור ההדלקה כשרים בהחלט.
זה מקום טוב לזכור את ההבדל בין עיקר הדין לבין הידור: אין סיבה שאדם יוותר על הדלקה מפני שאין לו שמן זית. הוא מדליק בנר כשר שיש לו.
אם משתמשים בכוסיות שמן, אפשר להשתמש בפתילות מתאימות שנותנות להבה יציבה. שמן זית עם פתילת צמר גפן הוא מן המובחר, וגם פתיל צף כשר להדלקה.[9]
אין חובה להחליף את הפתילות בכל לילה. אפשר להשתמש בפתילות מהלילה הקודם כל עוד הן עדיין ראויות להדלקה.[10]
גם כאן הרעיון פשוט: מסדרים את כל הפתילות לפני הברכה, בודקים שהן יושבות היטב ושאפשר להדליק אותן בקלות, ורק אז מתחילים את המצווה.
לדעת בית הלל, וכך נפסק להלכה, בלילה הראשון מדליקים נר אחד, בלילה השני שניים, בשלישי שלושה, וכך עד שמונה נרות בלילה השמיני.[11]
למנהג הספרדים בעל הבית מדליק את מספר הנרות של אותו לילה עבור בני הבית. לדוגמה, בלילה החמישי מדליק חמישה נרות של מצווה, ולא חמישה נרות לכל אחד מבני הבית.
בנוסף מדליקים שמש, שאינו חלק ממספר נרות המצווה.
למנהג המקובל, בלילה הראשון מניחים נר בצד הימני של החנוכייה. בלילה השני מוסיפים נר משמאלו, ומתחילים להדליק מן הנר החדש, שהוא השמאלי, ואחר כך פונים לימין. כך עושים גם בשאר הלילות.[12]
כלומר, בכל ערב מוסיפים את הנר החדש לצד שמאל, ובהדלקה נותנים לו קדימות.
בפרק הבא, שעוסק ממש בסדר ההדלקה והברכות, נעבור על זה שוב בצורה מעשית.
אם הנר הודלק בצורה נכונה, היה בו מספיק שמן לשיעור הנדרש, והוא כבה לאחר מכן במקרה, חז״ל אמרו: „כבתה אין זקוק לה”.[13] כלומר, מעיקר הדין אין חובה לחזור ולהדליק אותו.
עם זאת, הרוצה לזכות במצווה שלמה יותר יחזור וידליק אותו בלי ברכה.[14]
אבל כאן צריך לדייק מאוד: כל זה כאשר ההדלקה הייתה תקינה מלכתחילה. אם הנר הונח במקום שבו רוח מצויה הייתה צפויה לכבות אותו, והוא אכן כבה, לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולהדליקו במקום מוגן, אבל בלי לברך שוב.[15]
אותו דין קיים אם מלכתחילה לא היה בנר מספיק שמן לשיעור ההדלקה. ההדלקה עצמה צריכה להתחיל בצורה ראויה.
זה כבר מקרה אחר. אם בשעת ההדלקה המקום היה מתאים ולא הייתה רוח שמסכנת את הנר, ורק אחר כך נפתחה דלת או חלון ונכנסה רוח שכיבתה אותו, הרי שההדלקה הראשונה הייתה כשרה. מעיקר הדין אינו חייב לחזור ולהדליק, אף שכאמור טוב לחזור ולהדליק בלי ברכה.[16]
זו דוגמה טובה להבדל בין תקלה שקרתה אחרי הדלקה כשרה לבין בעיה שהייתה קיימת כבר בשעת ההדלקה.
לא. אסור להשתמש באור נרות חנוכה לצרכים רגילים, ואפילו לצורך לימוד או עיון.[17] לכן מדליקים שמש נוסף, שאינו אחד מנרות המצווה.
אבל גם כשיש שמש, נרות החנוכה עצמם אינם מיועדים להיות התאורה של החדר. הם נועדו לפרסום הנס. זו הסיבה שאנחנו אומרים ב„הנרות הללו”: „ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד”.
לאחר שעבר שיעור המצווה, מעיקר הדין מותר להשתמש באורם, אבל בפועל כשיש תאורת חשמל כמעט אין לכך משמעות מעשית.[18]
אפשר לחסוך כמעט את כל הטעויות אם עובדים לפי סדר פשוט:
א. בודקים מראש את זמן ההדלקה.
ב. מסדרים את מספר הנרות המתאים לאותו לילה.
ג. מוודאים שבכל נר יש מספיק שמן או שעווה לשיעור הנדרש.
ד. מסדרים את הפתילות ובודקים שהן מוכנות להדלקה.
ה. מוודאים שהחנוכייה עומדת במקום יציב ומוגן מרוח.
ו. מכינים מראש את השמש, הגפרורים או המצית.
ואז, כשמגיע זמן ההדלקה, לא מתחילים לטפל בחנוכייה. פשוט ניגשים למצווה.
אם אתם רוצים לצאת מכאן עם ארבעה דברים ברורים:
מתי? למנהג הספרדים מדליקים בצאת הכוכבים, בערך רבע שעה לאחר השקיעה.
במה? שמן זית הוא מן המובחר, אבל גם נרות ושמנים כשרים אחרים מתאימים.
כמה זמן? כבר בשעת ההדלקה צריך להיות בנרות שיעור שיספיק לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים.
כמה נרות? מתחילים באחד ומוסיפים בכל לילה עד שמונה.
והכלל המעשי של כל הפרק הוא זה: כל מה שצריך כדי שהנר יהיה כשר למצווה צריך להיות מוכן כבר בשעת ההדלקה.
כך ההדלקה עצמה יכולה להיות רגע רגוע וברור של ברכה, מצווה ופרסום הנס.
מקורות:
[1] שבת כא ע״ב.
[2] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ב סעיף א. ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״ב סעיף א.
[3] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ב סעיף ב. ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״ב סעיף א.
[4] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ב סעיף ב. ילקוט יוסף, שם.
[5] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ה סעיף ב. ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״ה סעיף א.
[6] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ט סעיף א. ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, דיני ערב שבת חנוכה.
[7] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ג סעיף א.
[8] ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״ג סעיפים א–ב.
[9] ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״ג סעיפים א, ג.
[10] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ג סעיף ד.
[11] שבת כא ע״ב. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״א סעיף ב.
[12] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ו סעיף ה.
[13] שבת כא ע״ב. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ג סעיף ב.
[14] ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״ה סעיף א. יביע אומר חלק ד, אורח חיים סימן נ״ב.
[15] ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״ה, בדין המדליק במקום שהרוח מצויה. חזון עובדיה, חנוכה.
[16] ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״ה סעיף א.
[17] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ג סעיף א.
[18] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ב סעיף ב.
