תועלת טעמי המקרא
בחינות רבות לטעמים – בחינה בחינה ותועלתה, כדברי הרב ר' משה קורדובירו ז"ל "ומי יוכל להעמיק בסוד הטעמים ורבוי בחינתם הנעלמת" (שעור קומה פ"ח). אולם, תועלתם מבחינת הנגינה כאמור עולה על כולנה, באשר היותם אמצעים להשגת "סתרי תורה" נוסף לפירושי הפשט המתבארים ע"י הטעמים.
אמר ר' לוי (שהש"ר ד') "כל הקורא מקרא בענוגו ונגונו עליו נאמר דבש וחלב תחת לשונך (שיר ד' י"א), ופירש"י: "דבש וחלב- טעמי תורה". ובבריתא בחגיגה (י"א ע"א) אמרו: "דברים המתוקים מדבש וחלב יהיו תחת לשונך". ופירש הרמב"ם ז"ל (בהקדמתו לפרוש המשנה), "ענין דבר זה שהחכמות המתוקות שהנפש תנעם בהם כמו שינעם החיך בדבש וחלב צריכים להסתירם, ושלא ידובר בהם, ואל יעלו על שפת הלשון בשום פנים וזה שאמרו תחת לשונך".
נראה שיש קשר בין מאמר ר' לוי לדרשת הברייתא לומר הגם שסתרי תורה צריכים הסתרה ותחת הלשון, אולם מתוך קריאת המקרא בניגונו המקובל מורגשים בהעלם הנגינה העניינים ההם ונבלעים בנעימתם.
"אמר ר' יוחנן כל הקורא בלא נעימה כו' עליו בכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'" (יחזקאל כ כ"ה) ופרש"י: "בלא נעימה, כגון טעמי המקראות" (מגילה ל"ב ע"א).
עוד אמרו (סנהדרין ק"א ע"ב): "הקורא פסוק בשיר השירים ועושה אותו כמין זמר מביא רעה לעולם והתורה חוגרת שק", ופרש"י: "כמין זמר, שקורא בנגינה אחרת". וכן נמצא עוד בדברי קדמונינו ע"ד תועלת הטעמים.
