תפילה זו מיוחסת לרבי נחוניא בן הקנה שחי בשלהי תקופת בית שני (שו"ת הרשב"א חלק א סימן רכ). שמו נזכר בספרות חז"ל בדרך כלל בהקשר של דברי אגדה ומעשי ניסים, מלבד שלשה מקומות בש"ס בהם הובאו בשמו הכרעות הלכתיות.
שאלה
האם ניתן למצוא קשר כל שהוא בין תפילה זו לאורחות חייו של המחבר, או לאמרותיו בנושאי אמונה והלכה?
א. שתי תפילות נוספות חוברו על ידי רבי נחוניה בן הקנה, ונאמרות עד עצם היום הזה, האחת בשעת הכניסה לבית המדרש, והשניה ביציאה ממנו. מקורן של תפילות אלו הוא במשנה (ברכות כח ב), ובפירוט יתר בברייתא שם: בכניסתו מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלוקי, שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה. וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור, ולא על טהור טמא. ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם. ביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלוקי, ששמת חלקי מיושבי בית המדרש, ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים. אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת.
תפילות אלו מעידות על דבקותו העצומה של מחברן רבי נחוניא בן הקנה בתורה הקדושה, והיותה מרכז חייו וכל משאת נפשו. לא במקרה פותחת תפילתו 'אנא בכח בבקשה 'תתיר צרורה'. במאמרנו הבא העלינו אפשרויות רבות בפענוח הביטוי 'צרורה', ואחת מהן היא התורה שהיתה צרורה לפני ה' עוד קודם לבריאת העולם. לפיכך הבקשה הראשונה שלו בתפילתו היתה, אנא ה' פקח את עיני בתורתך, והתר לי את כל הספיקות המתעוררים אצלי בלימודה.
ב. הביטוי 'תתיר צרורה' הינו רמז לחלקו הגדול של רבי נחוניא בן הקנה בפרשנות התורה. הוא המקור ללימוד דיני התורה מתוך מידת 'כלל ופרט' (שבועות כו א) [1].
ג. לשאלת תלמידיו "במה הארכת ימים", השיב להם רבי נחוניא בן הקנה, "מימי לא נתכבדתי בקלון חברי, ולא עלתה על מטתי קללת חברי [2], וותרן בממוני הייתי" (מגילה כח א). משאלת התלמידים נראה כי עד לאותה שעה הסתיר מהם את המעלות הללו, ואת שאר מעלותיו הרבות. צדקתו שהיתה בהצנע לכת היתה גלויה רק לפני 'יודע תעלומות', ביטוי בו מסיים רבי נחוניא את תפילתו.
ד. בתפילה זו אנו מבקשים מהקדוש ברוך שישמור עלינו כעל בבת העין, וברוב טובו ינהל הוא את חיינו בעבורנו. הדברים תואמים להפליא למשנתו של רבי נחוניא בן הקנה (אבות פרק ג משנה ו), "כל המקבל עליו עול תורה, מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ" [3].
ה. תפילה זו נושאת בחובה משמעות קבלית רחבה. כל משפט משבעת המשפטים הכלולים בה מבוסס על שם של מ"ב אותיות (ראה שו"ת הרשב"א חלק א סימן רכ) [4]. דרך זו אופיינית לדרכו של רבי נחוניא, מחבר 'ספר הבהיר' הקרוי "מדרשו של רבי נחוניא בן הקנה", ספר העוסק בתורת הח"ן ובסתרי תורה (ראה רמב"ן בראשית א א).
ו. רבי נחוניא בן הקנה מרחיב את הכלל "קים ליה בדרבה מיניה" גם לעונש כרת. לשיטתו כל העושה מעשה שאמור לחייבו בעונש כספי, בעת ובעונה אחת עם עבירה שיש עליה חיוב כרת, הרי הוא נפטר מתשלום הממון, משום שעונש הכרת החמור פוטר את עונש הממון הקל יותר (פסחים כט א) [5]. אך מידה טובה מרובה ממידת פורענות, וכן הוא רק בעונש ולא בשכר. השכר הגדול אינו מונע את השכר הקטן מלהשתלם יחד עמו. לפיכך מבקש רבי נחוניא בתפילתו בקשות רבות, ואינו מסתפק בבקשה הגדולה בלבד.
ז. רבי נחוניא בן הקנה דורש את הכתוב (משלי יד לד) "צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת" בדרך הבאה. "צדקה תרומם גוי וחסד" לישראל, ו"לאומים חטאת". רבן יוחנן בן זכאי שיבח פירוש זה יותר מכל שאר הפירושים שנאמרו על ידי תלמידיו, וגם מהפירוש שלו עצמו, ואמר להם, "נראים דברי רבי נחוניא בן הקנה מדברי ומדבריכם, לפי שהוא נותן צדקה וחסד לישראל, ולעובדי כוכבים חטאת" (בבא בתרא י ב). גישתו הרחימאית והאוהבת לישראל היא העומדת בבסיס תפילה נשגבה זו, הדורשת אך טוב לישראל.
ח. בהנחה שראשיתה של התפילה, "אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה", מוסבת על מחילת עוונות [6], כלולה בה הבקשה שיקבל ה' את תשובתנו. רבי נחוניא בן הקנה מרחיק לכת בכוחה של תשובה. שנינו בפרקי דרבי אליעזר (פרק מב): רבי נחוניא בן הקנה אומר, תדע לך כח התשובה. בא וראה מפרעה מלך מצרים שמרד בצור עליון הרבה מאד, שנאמר (שמות ה ב) "מי ה' אשר אשמע בקולו". ובלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה, שנאמר (שם טו יב) "מי כמוך באלים ה', מי כמוך נאדר בקודש", והצילו הקדוש ברוך הוא בין המתים".
[1] נחלקו תנאים במידה זו, לדעת רבי עקיבא התורה נדרשת בריבוי ומיעוט, ולדעת רבי ישמעאל בכלל ופרט. מבואר בגמרא שם, שרבי ישמעאל למד את שיטתו מרבי נחוניא בן הקנה שהיה רבו.
[2] כלומר, טרם עלותי על משכבי בלילה הכרזתי שאני מוחל לכל מי שציער אותי.
[3] קשר זה נכון במיוחד לפי ההנחה ש'תתיר צרורה' שהיא הראשונה לבקשות תפילה זו מוסבת על התורה.
[4] בנוסף לכך נדרשים תילי תילים של סודות התורה מצירופי האותיות וראשי התיבות השונים הנרמזים בתפילה זו. יש האומרים ששבעת משפטים אלו מכוונים כנגד שבע הספירות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.
[5] אך חכמים חולקים עליו, וסוברים שכלל זה נאמר רק בעונשי בית דין, כגון מיתת בית דין או מלקות, ולא בכרת שהוא עונש בידי שמים.
[6] ראה במאמרנו הבא בהסברים שונים על בסיס הנחה זו.
