בין יראה לאהבה – מה מניע את עבודת ה' שלי?

ודאי שיש יראת שמים ויראת העונש. הפחד יכול להציב גבולות ולעצור את האדם ברגעים שבהם עדיין אינו מרגיש חיבור עמוק.

אבל עבודת ה' אינה יכולה להיבנות רק על פחד.

אדם שחי כל חייו רק מתוך השאלה "מה יקרה לי אם לא אעשה?" עלול לחוות את התורה כמערכת של סכנות שעליו להימלט מהן.

לעומת זאת, יש שאלה אחרת: מה אני רוצה?

רצון שונה מדחף. דחף מגיע פעמים רבות מתוך דחיפות ומצוקה, ואילו רצון עמוק יכול לבוא דווקא ממקום שקט: אני מבין שזה טוב לי, אני מזדהה עם זה, אני רוצה להיות שם.

לעיתים הפחד כה חזק עד שהוא מסתיר מן האדם את העובדה שיש בו גם רצון. הוא חושב שהוא מקיים הכול רק משום שהוא מפחד, בעוד שמתחת לפחד מסתתרת אהבה אמיתית לטוב.

המטרה אינה לבטל את היראה, אלא לצרף אליה אהבה ורצון.

לא רק "אני מפחד שלא ללמוד", אלא גם "אני רוצה תורה".

לא רק "אני מפחד מן החטא", אלא גם "אני רוצה להיות קרוב לה'".

כאשר הרצון מקבל מקום, עבודת ה' נעשית לא רק שמירה מפני הפסד, אלא תנועה אל דבר שהאדם באמת רוצה לזכות בו.