ביעור חמץ וביטול חמץ | מתי, כיצד ומה ההבדל ביניהם?
זמן קריאה · 11 דקות
טוען תוכן…
זמן קריאה · 11 דקות
הלכהלאחר שסיימנו לנקות את הבית ולבדוק את החמץ, מגיע השלב האחרון בהכנות: סילוק החמץ שנותר וביטולו. רבים מכירים את המנהג לשרוף את החמץ בערב פסח, אבל לא תמיד ברור מה בדיוק צריך לעשות, מדוע אומרים „כל חמירא” גם בלילה וגם ביום, ומה קורה אם שכחנו לבער חתיכת חמץ או איחרנו את הזמן.
האם חובה לשרוף את החמץ דווקא באש? האם אפשר להשליך אותו לאשפה? מה ההבדל בין סוף זמן אכילת חמץ לסוף זמן ביעורו, והאם ביטול חמץ מועיל גם לאחר שהגיע זמן האיסור?
נבאר את הדברים לפי סדרם, כדי שנוכל לסיים את ההכנות לפסח כראוי, בלי להשאיר חמץ ברשותנו ובלי להיכנס לחששות מיותרים.
התורה ציוותה: „אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם” (שמות י״ב, ט״ו). נוסף על כך נאסר עלינו להחזיק חמץ ברשותנו בפסח, כפי שנאמר: „וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ” (שמות י״ג, ז׳).
כדי לקיים את המצווה, ישנן שתי פעולות חשובות: ביעור חמץ וביטול חמץ.[1]
ביעור חמץ הוא סילוק החמץ בפועל, כגון שריפתו או השבתתו בדרך אחרת המועילה על פי ההלכה. בדרך זו אנו מוודאים שהחמץ אינו נשאר ברשותנו לשימוש בפסח.
ביטול חמץ הוא פעולה הלכתית הנעשית בלב ובדיבור. האדם מגלה דעתו שכל חמץ שברשותו אינו חשוב בעיניו עוד, והוא מבטלו ומפקירו כעפר הארץ.
מן התורה, ביטול חמץ כראוי לפני זמן איסורו מועיל כדי שלא לעבור על איסור החזקת חמץ. אולם חכמים תיקנו שלא להסתפק בביטול בלבד, אלא גם לבדוק ולבער את החמץ, מחשש שיימצא חמץ בפסח ויבואו לאוכלו, או שלא יבטלוהו בלב שלם.[2]
בערב פסח יש להבחין בין שני זמנים שונים: סוף זמן אכילת חמץ וסוף זמן ביעור חמץ.
סוף זמן אכילת חמץ: מותר לאכול חמץ עד סוף השעה הרביעית בשעות זמניות. מתחילת השעה החמישית אסרו חכמים את אכילתו.
סוף זמן ביעור חמץ: יש לבער את החמץ ולבטלו לפני תחילת השעה השישית בשעות זמניות. מתחילת השעה השישית החמץ כבר אסור בהנאה מדרבנן, ולכן אין אפשרות לבטלו אז.[3]
לדוגמה, אם אדם סיים לאכול חמץ בזמן, עדיין עומד לרשותו פרק זמן נוסף כדי לבער את מה שנותר ולומר את נוסח הביטול. אולם אין לדחות את הביעור לרגע האחרון, מחשש שיחמיץ את הזמן.
השעות הללו הן שעות זמניות, ולכן השעה המדויקת משתנה בהתאם למקום ולתאריך. יש לבדוק בלוח הזמנים המקומי את סוף זמן אכילת חמץ ואת סוף זמן ביעורו.
מרן השולחן ערוך פסק שאפשר לבער חמץ בכמה דרכים: לשרוף אותו, לפורר אותו לפירורים דקים ולפזרם ברוח, או להשליכו לים באופן המועיל להשבתתו.
עם זאת, המנהג המקובל הוא לבער את החמץ בשריפה, וטוב להשתדל לקיים את המנהג כאשר הדבר אפשרי.[4]
כדי שהשריפה תהיה יעילה, ראוי לחלק חתיכות לחם גדולות לחתיכות קטנות יותר, כך שהאש תוכל לכלות אותן היטב. אין להסתפק בחריכה חיצונית של הלחם כאשר חלקו הפנימי נשאר ראוי לאכילה.
לכתחילה יש להמתין עד שהחמץ יישרף כראוי וייעשה כפחמים.
ומה אם אין אפשרות לשרוף את החמץ? אפשר לבערו בדרך אחרת המועילה על פי ההלכה, כגון לפורר אותו ולהשליכו למים באופן שיתכלה או ייפגם, או לפגום אותו לחלוטין עד שלא יהיה ראוי אפילו לאכילת כלב, לפני זמן איסורו.
לדוגמה, אדם המתגורר במקום שבו אסור להדליק אש אינו חייב לסכן את עצמו או לעבור על הוראות הבטיחות כדי לשרוף חמץ. עליו לדאוג להשביתו בדרך מותרת ובטוחה לפני זמן האיסור.
השאלה הזו שכיחה במיוחד כאשר נשאר בבית חמץ שאין אפשרות לשרוף.
לדעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ״ל, אם אדם הפקיר את החמץ והשליך אותו לפני זמן האיסור לפח אשפה הנמצא ברשות הרבים, או בצדי רשות הרבים, יצא ידי חובת הביעור מעיקר הדין. גם אם החמץ עדיין נמצא בפח לאחר זמן האיסור, אינו חייב לחזור ולבערו. עם זאת, המחמיר לבערו בפועל תבוא עליו ברכה.[6]
אבל אין להסתמך על השלכת חמץ לפח פרטי הנמצא בתוך החצר, כאשר החמץ נשאר ברשות האדם ועדיין ראוי לאכילה, בלי שנעשה בו ביעור או סילוק הלכתי מועיל.
לכן הדרך הפשוטה והבטוחה היא להשליך את החמץ לפח ציבורי מחוץ לרשותו לפני זמן האיסור, או לפגום את החמץ לחלוטין, ובכך להימנע מחששות.
כאשר מדובר בכמות חמץ גדולה או יקרה, אפשר לכלול אותה במכירת חמץ הנערכת כדין קודם זמן האיסור. דיני מכירת חמץ יתבארו במאמר המיוחד לנושא זה.
לאחר בדיקת חמץ בליל י״ד בניסן, שומרים את החמץ שנמצא במקום מיוחד, יחד עם החמץ שמתכוונים לאכול בלילה ובבוקר שלמחרת.
יש להקפיד שלא לפזר את החמץ מחדש בחדרי הבית שכבר נבדקו. כאשר יש ילדים קטנים, טוב להגדיר מקום אחד שבו מותר לאכול חמץ עד סוף זמן אכילתו.
בבוקר י״ד בניסן מסיימים לאכול את החמץ בזמן, אוספים את מה שנותר ומבערים אותו לפני סוף זמן הביעור.[7]
לאחר שסיימו לאכול חמץ יש לנקות היטב את הפה והשיניים משאריות החמץ. מי שיש לו שיניים תותבות או מכשירים דנטליים, ינהג לפי ההלכות הנוגעות לניקיונם ולהכשרתם לפסח.
כך מוודאים שלא נשאר חמץ ראוי לאכילה בפה או בחפצים המשמשים לאכילה.
חכמים תיקנו לבטל את החמץ לאחר בדיקתו בלילה, ולחזור ולבטלו ביום לאחר הביעור.
ביטול החמץ בלילה מתייחס לחמץ שלא מצאנו בבדיקה ושאינו ידוע לנו. איננו מבטלים בשלב זה את החמץ שהשארנו במכוון לצורך אכילתו בלילה ובבוקר, משום שעדיין אנו רוצים להשתמש בו.
ביטול החמץ ביום כולל את כל החמץ שברשותנו, בין שראינו ובין שלא ראינו, בין שביערנו ובין שלא ביערנו.[8]
לכן חשוב לומר את נוסח הביטול השני לאחר סיום הביעור, ולפני תחילת השעה השישית.
לאחר סיום בדיקת חמץ אומרים:
כָּל חֲמִירָא דְּאִיכָּא בִרְשׁוּתִי, דְּלָא חֲזִיתֵיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ, לִיבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.
כלומר: כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו, יתבטל ויהיה כעפר הארץ.
לאחר ביעור החמץ בערב פסח אומרים:
כָּל חֲמִירָא דְּאִיכָּא בִרְשׁוּתִי, דַּחֲזִיתֵיהּ וּדְלָא חֲזִיתֵיהּ, דְּבִעַרְתֵּיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ, לִיבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.
כלומר: כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא ביערתיו, יתבטל ויהיה כעפר הארץ.
לפי המנהג, אומרים את נוסח הביטול שלוש פעמים, וטוב להוסיף באחת הפעמים שהחמץ יהיה גם הפקר כעפר הארץ.[9]
חשוב מאוד להבין את משמעות הביטול. מי שאינו מבין את המילים בארמית צריך לומר את הנוסח בעברית או בשפה שהוא מבין. אין די באמירת מילים שאדם אינו מבין את משמעותן, משום שעיקר הביטול תלוי בגמירות דעתו.
אין מברכים ברכה מיוחדת על ביטול חמץ.
הברכה „על ביעור חמץ” שנאמרה לפני בדיקת חמץ בלילה מתייחסת לתהליך הבדיקה והביעור. לכן אין מברכים שוב על שריפת החמץ למחרת, ואין מברכים על אמירת נוסח הביטול.[10]
יש הנוהגים לומר בזמן שריפת החמץ נוסח „יהי רצון” הכולל בקשה לביעור היצר הרע ולתיקון הלב. זהו מנהג יפה, אך אינו חלק מחובת הביעור, ואינו מעכב את המצווה.
אם אדם שכח לומר את נוסח הביטול לאחר הבדיקה בלילה, ונזכר לפני תחילת השעה השישית ביום י״ד, עליו לבטל מיד את החמץ.
אם נזכר רק לאחר תחילת השעה השישית, אין הביטול מועיל עוד, משום שהחמץ כבר נאסר בהנאה ואינו ברשותו לעניין זה.[11]
במקרה כזה עליו לדאוג לביעור החמץ שנשאר ברשותו בהתאם להלכה, ולא להסתפק באמירת „כל חמירא”.
לכן כדאי מאוד שלא להמתין עד סוף הזמן, אלא להשלים את הביעור והביטול מוקדם ככל האפשר.
אם מצאו חמץ בערב פסח לאחר תחילת השעה השישית, יש לבער אותו בהקדם. אין אפשרות לתקן את הדבר באמצעות ביטול חמץ בלבד, משום שזמן הביטול כבר חלף.
אם מצאו חמץ במהלך חול המועד פסח, יש לבערו מיד, ואין להשאירו בבית.[12]
ומה אם מצאו חמץ ביום טוב עצמו? לדעת מרן השולחן ערוך, אין לטלטל את החמץ או לשרוף אותו ביום טוב, אלא יש לכפות עליו כלי, כדי שלא יבואו לאוכלו, ולבערו במוצאי יום טוב.[13]
כאשר החמץ נמצא במקום שבו ילדים עלולים להגיע אליו, יש להרחיקם ממנו ולשמור שלא יאכלוהו עד שיתאפשר לבערו כדין.
כאשר י״ד בניסן חל בשבת, סדר הביעור משתנה, מפני שאין שורפים חמץ בשבת.
במקרה כזה בודקים את החמץ ביום חמישי בלילה, אור לי״ג בניסן, ומבערים את החמץ ביום שישי.
לכתחילה טוב לבער את החמץ ביום שישי עד תחילת השעה השישית, כמו בערב פסח רגיל, כדי שלא יבואו לטעות בשנים אחרות. אולם מעיקר הדין אפשר לבערו במשך יום שישי עד כניסת השבת.[14]
משאירים כמות חמץ מצומצמת הדרושה לסעודות השבת, ושומרים אותה במקום מיוחד כדי שלא יתפזר חמץ בבית.
האם מבטלים את החמץ ביום שישי לאחר השריפה? לא. מכיוון שעדיין משאירים חמץ לצורך סעודות השבת, אין אומרים ביום שישי את נוסח הביטול השני.
בשבת בבוקר, לאחר סיום אכילת החמץ וסילוק השאריות, אומרים את נוסח ביטול החמץ של היום, לפני תחילת השעה השישית.[15]
דיני סעודות השבת, אופן סילוק שאריות החמץ ושאר ההכנות לליל הסדר בשנה זו יתבארו בהרחבה במאמר המיוחד לערב פסח שחל בשבת.
נשארה לי כיכר לחם גדולה בערב פסח. האם חייבים לשרוף אותה בשלמותה?
לא. טוב לחלק אותה לחתיכות קטנות כדי שהאש תוכל לכלות את החמץ כראוי. אפשר גם לבערה בדרך אחרת המועילה על פי ההלכה.
האם מספיק להשליך חמץ לפח האשפה?
אם הפקיר את החמץ והניחו לפני זמן האיסור בפח ציבורי שמחוץ לרשותו, יצא מעיקר הדין. אולם אין להסתמך על השלכת חמץ לפח פרטי שבו הוא נשאר ברשותו.
שכחתי לומר את הביטול לאחר בדיקת חמץ. מה עושים?
אם עדיין לא הגיע זמן איסור ההנאה של החמץ, יאמר את הביטול מיד. לאחר תחילת השעה השישית כבר אי אפשר לבטל את החמץ.
מצאתי חמץ בחול המועד פסח. האם צריך לשרוף אותו מיד?
יש לבערו מיד בדרך המותרת והמתאימה למצבו, ואין להשהותו בבית.
האם צריך לומר את נוסח הביטול בארמית דווקא?
ביעור חמץ: סילוק החמץ בפועל והשבתתו לפני זמן האיסור
ביטול חמץ: ביטול חשיבותו של החמץ והפקרתו בלב ובדיבור
סוף זמן אכילת חמץ: סוף השעה הרביעית בשעות זמניות
סוף זמן ביעור וביטול חמץ: לפני תחילת השעה השישית בשעות זמניות
אופן הביעור: המנהג לשרוף, אך מעיקר הדין אפשר לבער גם בדרכים אחרות המועילות על פי ההלכה
השלכת חמץ לאשפה:
[1] שמות י״ב, ט״ו. שמות י״ג, ז׳. תלמוד בבלי, פסחים ד ע״ב, ו ע״ב. רמב״ם, הלכות חמץ ומצה פרק ב הלכות א–ג. שולחן ערוך, אורח חיים סימנים תל״ד ותמ״ה.
[2] תלמוד בבלי, פסחים ו ע״ב. רמב״ם, הלכות חמץ ומצה פרק ב הלכות ב–ג. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תל״ד.
[3] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תמ״ג סעיף א, וסימן תל״ד סעיף ב. משנה ברורה, סימן תמ״ג סעיפים קטנים א–ב. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תמ״ג.
[4] תלמוד בבלי, פסחים כז ע״ב. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תמ״ה סעיף א. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס״ג, עמוד ס״ד. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תמ״ה סעיף א.
[5] רמ״א, אורח חיים סימן תמ״ה סעיף א. משנה ברורה, שם סעיף קטן ו. ביאור הלכה, שם, דיבור המתחיל „כיצד ביעור חמץ”.
[6] חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס״ג, עמוד ס״ה. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תמ״ה סעיף ד.
[7] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תל״ד סעיף א. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס״ג, עמוד נ״ז. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תל״ד סעיף א.
[8] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תל״ד סעיפים ב–ג. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס״ג, עמודים נ״ב–נ״ט. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תל״ד סעיפים ג, ו.
[9] חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס״ג, עמודים נ״ד–נ״ה. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תל״ד סעיפים ד–ה.
[10] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תל״ב סעיף א. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תל״ד, דיני ביטול חמץ.
[11] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תל״ד סעיף ב. משנה ברורה, שם סעיף קטן י״ב. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תל״ד.
[12] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תמ״ו סעיף א.
[13] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תמ״ו סעיף א. משנה ברורה, שם סעיפים קטנים ג–ו.
[14] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תמ״ד סעיפים א–ב. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס״ג, עמוד רנ״ה. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תמ״ד סעיף ד.
[15] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תמ״ד סעיף ו. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס״ג, עמוד רנ״ח. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תמ״ד סעיף ח.
לכן לכתחילה יש לקיים גם בדיקת חמץ, גם ביעור חמץ וגם ביטול חמץ, ואין להסתפק באמירת נוסח הביטול כאשר ניתן לבער את החמץ כראוי.
בני אשכנז: הרמ״א מדגיש את המנהג לשרוף את החמץ, ויש מפוסקי אשכנז שהקפידו במיוחד לקיים את הביעור בשריפה, על פי הדעה שמצוות השבתת חמץ נעשית דווקא בשריפה. אולם גם למנהג אשכנז יש מצבים שבהם אפשר לבער חמץ בדרכים אחרות, בהתאם לפרטי ההלכה.[5]
לא. אפשר לומר אותו בעברית או בכל שפה שמבינים, והעיקר להבין את משמעות הביטול ולכוון בלב שלם.
ביטול החמץ בלילה: מבטלים את החמץ שלא נמצא בבדיקה
ביטול החמץ ביום: מבטלים את כל החמץ לאחר הביעור
הבנת הביטול: חובה להבין את משמעות הנוסח, ואפשר לומר אותו בכל שפה שמבינים
לאחר זמן האיסור: אין אפשרות לבטל את החמץ, ויש לדאוג לביעורו כדין
חמץ שנמצא בפסח: בחול המועד יש לבערו מיד, וביום טוב יש לנהוג על פי הדין המיוחד
ערב פסח שחל בשבת: מבערים ביום שישי, ואת הביטול השני אומרים בשבת בבוקר לאחר סילוק החמץ
ביעור חמץ וביטול חמץ משלימים את ההכנה ההלכתית של הבית לקראת הפסח. בביעור אנו מסלקים את החמץ בפועל, ובביטול אנו מגלים דעתנו שאיננו רוצים עוד בחמץ שנותר ברשותנו.
כך אנו נכנסים לחג כאשר הבית מוכן, החמץ סולק והלב פנוי להתבונן במשמעותה של יציאת מצרים ובחירות שהקדוש ברוך הוא העניק לעמו.