מדוע הבכורות מתענים בערב פסח?

בליל יציאת מצרים הכה הקדוש ברוך הוא את בכורי מצרים, ואילו בכורי ישראל ניצלו מן המכה.

לזכר הנס המיוחד הזה נהגו הבכורות להתענות בערב פסח, ביום י"ד בניסן.

אולי תשאלו: אם מדובר בהצלה ובנס, מדוע מציינים זאת דווקא בתענית ולא בסעודת הודיה?

אחד ההסברים הוא שהתענית מבטאת הכרת תודה והתעוררות לתשובה. הבכור נזכר שהצלתו הייתה בחסדי ה', ומתוך כך הוא מתכונן לחג הפסח בהכנעה ובהודיה.

אולם חשוב לדעת שתענית בכורות אינה כתעניות הציבור המחויבות לכל ישראל, אלא מנהג קדום שהתקבל בישראל. לכן הקלו בה הפוסקים במצבים שונים, ובפרט כאשר התענית עלולה לגרום לחולשה שתפריע לקיום מצוות ליל הסדר.

למעשה: הבכורות נוהגים להתענות בערב פסח זכר להצלתם ממכת בכורות. עם זאת, אפשר להיפטר מן התענית באמצעות השתתפות בסעודת מצווה, כפי שיבואר בהמשך. [1]

מי נחשב בכור לעניין התענית?

לעניין תענית בכורות, המנהג חל על בכור זכר, בין שהוא בכור לאביו ובין שהוא בכור לאמו.

למשל, אדם שהוא הבן הראשון של אביו נחשב לבכור לעניין התענית, גם אם לאמו היו ילדים מנישואין קודמים.

וכך גם להפך: אדם שהוא הבן הראשון של אמו, אף אם לאביו כבר נולדו ילדים מנישואין קודמים, נחשב לבכור לעניין התענית.

גם בכורים ממשפחות כהנים ולוויים נוהגים בתענית, אף שהם פטורים מפדיון הבן.

האם גם בת בכורה צריכה להתענות?

מרן השולחן ערוך הביא דעה שגם בת בכורה מתענה, אולם למנהג הספרדים אין נשים בכורות חייבות בתענית זו.

לכן אישה בכורה אינה חייבת להשתתף בסיום מסכת או להתענות בערב פסח.

עם זאת, אם הדבר מתאפשר בקלות, טוב שגם היא תשמע את הסיום בבית הכנסת, לחיבוב המצווה.

כיצד סיום מסכת פוטר מן התענית?

כיום רוב הבכורות אינם משלימים את התענית, אלא משתתפים בסיום מסכת הנערך בערב פסח.

מדוע הדבר מועיל?

סיום מסכת הוא מאורע של שמחת מצווה. כאשר אדם מסיים ללמוד מסכת מן התלמוד, נוהגים לערוך סעודה לכבוד התורה ולומדיה.

מאחר שתענית בכורות יסודה במנהג, התירו הפוסקים לבכור להשתתף בסעודת מצווה, ועל ידי כך להפסיק את התענית.

לאחר שהשתתף בסיום ובסעודת המצווה כראוי, רשאי הבכור להמשיך לאכול במשך היום, ואינו צריך להשלים את התענית לאחר הפסח.

חשוב לדעת שאין צורך שכל בכור יסיים בעצמו מסכת. אפשר להשתתף בסיום שעורך אדם אחר, גם כאשר אין היכרות אישית בין הבכור לבין מי שסיים את המסכת.

אולם טוב שהרב המסיים יסביר את הסיום בשפה מובנת, כדי שגם המשתתפים שאינם בקיאים במסכת יוכלו להבין את דברי התורה ולהיות שותפים בשמחת הסיום.

למעשה: בכור המשתתף בסיום מסכת ובסעודת המצווה כדין רשאי לאכול לאחר מכן במשך היום, ואין הוא חייב להשלים את התענית. [3]

האם די בשמיעת הסיום, או שחייבים גם לאכול?

נניח שאדם מגיע לבית הכנסת, שומע את הרב מסיים את המסכת, עונה אמן לקדיש וממהר לצאת לעבודה. האם הוא כבר נפטר מן התענית?

למנהג הספרדים, אין להסתפק בשמיעת הסיום בלבד.

יש להשתתף גם בסעודת המצווה ולאכול לפחות כזית ממאכלי הסעודה, כגון פירות או עוגה.

אין חובה לאכול דווקא לחם או לערוך סעודה גדולה עם נטילת ידיים.

אולם לא די בכך שהאדם נכנס לבית הכנסת, לקח עוגייה והמשיך בדרכו בלי להקשיב לסיום.

ראוי להקשיב לדברי התורה ולהבין את עיקרם. לכן טוב שהרב המסיים יאמר דברי תורה קצרים וברורים, ויעורר את המשתתפים לחשיבות לימוד התורה.

דוגמה: אדם הגיע לסיום מסכת, הקשיב לדברי הרב ולאחר מכן אכל כזית עוגה או פירות. בכך הוא נפטר מן התענית ורשאי להמשיך לאכול בביתו במשך היום.

הגעתי לאחר סיום המסכת – האם אפשר לאכול מהכיבוד?

זו שאלה שכיחה מאוד.

אדם תכנן להגיע לסיום בשעה שבע בבוקר, אך התעכב בדרך. כשהוא מגיע לבית הכנסת, הרב כבר סיים את דבריו, והמתפללים עדיין אוכלים מן הכיבוד.

האם הוא יכול להצטרף אליהם ולהיפטר מן התענית?

למנהג הספרדים, אין הדבר מועיל.

מי שלא נכח בזמן הסיום והגיע רק לאחר שהסתיים אינו נפטר מן התענית באמצעות אכילת הכיבוד שנותר.

כך גם מי שביקש מחברו להביא עבורו עוגה או יין מסעודת הסיום. עצם אכילת המאכלים בבית אינה נחשבת להשתתפות בסעודת המצווה.

עם זאת, כאשר הרב המסיים עדיין מוסר דברי תורה הקשורים לסיום, והמאחר משתתף בלימוד ובסעודה, קיימים מצבים שבהם אפשר להקל בדיעבד.

לכן הדרך הטובה ביותר היא להשתתף בסיום נוסף, אם מתקיים כזה במהלך הבוקר.

ומה לגבי שמיעת סיום בשידור חי?

לכתחילה יש להשתתף בסיום ובסעודת המצווה במקום שבו הם נערכים.

האם כל לימוד תורה נחשב לסיום מסכת?

לפעמים אדם מעוניין לערוך סיום בעצמו, כדי להיפטר מן התענית. האם אפשר ללמוד מסכת משניות קצרה ולערוך עליה סיום?

לכתחילה טוב לערוך סיום על מסכת מן התלמוד הבבלי או הירושלמי, שנלמדה כראוי ובהבנה.

אולם בשעת הדחק אפשר להקל גם בסיום מסכת משניות שנלמדה עם פירוש רבנו עובדיה מברטנורא, וטוב ללמוד גם מעט מפירוש תוספות יום טוב.

במקרה כזה ההיתר נועד בעיקר למי שסיים בעצמו את המסכת, ואין ראוי לכתחילה להשתמש בסיום משניות כדי לפטור ציבור גדול של בכורות.

חשוב להדגיש שגם לימוד מסכת גמרא שלמה ללא הבנת הדברים אינו נחשב ללימוד הראוי לסיום הפוטר מן התענית.

לעומת זאת, מי שסיים ללמוד ספר מן הזוהר, אף שאינו מבין את עומק הסודות שבו, יכול לסמוך על הסיום בתנאים המבוארים בהלכה.

האם אפשר לתכנן מראש לסיים מסכת בערב פסח?

בוודאי. מי שלומד מסכת רשאי לתכנן את קצב לימודו כדי להגיע לסיומה בערב פסח, ואפילו לזרז את לימודו לשם כך.

אולם אם סיים את לימוד המסכת זמן רב קודם לכן והשאיר בכוונה כמה שורות לסיום בערב פסח, אין לסמוך על כך כדי לפטור את הבכורות מן התענית.

מה עושים כאשר אין סיום מסכת?

לא בכל מקום מתקיים סיום מסכת בערב פסח. לפעמים אדם נמצא בעבודה, בנסיעה או במקום מרוחק, ואין לו אפשרות להגיע לסיום.

האם הוא חייב להתענות עד הלילה?

ראשית, כדאי לברר אם מתקיים סיום בבית כנסת סמוך, בכולל או במקום עבודה אחר.

אם אין סיום, אפשר להיפטר מן התענית גם באמצעות השתתפות בסעודת מצווה אחרת, כאשר מתקיימים התנאים הנדרשים.

למשל, סעודת ברית מילה, פדיון הבן או שבע ברכות בתוך שבעת ימי המשתה יכולות לפטור מן התענית.

כך גם סעודת בר מצווה הנערכת ביום שבו הנער נעשה בן שלוש עשרה שנים בדיוק. לעומת זאת, כאשר סעודת בר המצווה נערכת לאחר הזמן, אין לסמוך עליה לצורך זה בלבד.

אם אין לאדם אפשרות להשתתף בסעודת מצווה, והוא בריא ומסוגל להתענות, עליו לנהוג כמנהג התענית.

אולם כאשר מדובר בחולה או באדם שהתענית גורמת לו צער משמעותי, יש מקום להקל בהתאם לדינו.

אין להניח שמתן צדקה לבדו פוטר כל בכור מן התענית. במצבים מיוחדים קיימת אפשרות של פדיון התענית בצדקה, אך אין זו הדרך הרגילה להיפטר ממנה.

בכור קטן – האם אביו חייב להתענות במקומו?

יש מנהג שלפיו האב מתענה עבור בנו הבכור כל עוד הבן קטן ואינו חייב במצוות.

ואם גם האב עצמו בכור, יש שנהגו שהאם מתענה במקום הבן.

אולם בדורות האחרונים, כאשר התענית עלולה לגרום לחולשה ולהפריע לקיום מצוות ליל הסדר, הורו הפוסקים להקל ולא להחמיר בתענית זו.

לכן טוב שהאב, או האם במקום המתאים, ישתתפו בסיום מסכת ובסעודת מצווה, וכך יצאו ידי הדעות השונות.

ומה אם הבכור עדיין תינוק?

אם עדיין לא מלאו לתינוק הבכור שלושים יום, אין האב או האם צריכים להתענות עבורו.

עם זאת, אם אפשר להשתתף בסיום מסכת בקלות, טוב לעשות זאת לחיבוב המצווה.

דוגמה: למשפחה נולד בן בכור כחודשיים לפני פסח. האב יכול להשתתף בסיום מסכת לאחר שחרית, ובכך לקיים את המנהג בלי להיכנס לתענית שעלולה להקשות עליו בהכנות לחג.

למעשה: בכור קטן אינו מתענה בעצמו. טוב שאביו ישתתף בסיום מסכת, ואין צורך להחמיר בתענית כאשר הדבר גורם לחולשה. בתינוק שטרם מלאו לו שלושים יום אין חיוב תענית על ההורים. [7]

בכור חולה או חלש – האם צריך להתאמץ ולהתענות?

חשוב לדעת שתענית בכורות קלה יותר מתעניות הציבור, משום שיסודה במנהג.

לכן בכור הסובל מכאבי עיניים, מחולשה משמעותית או ממחלה שהתענית עלולה להחמיר, פטור מן התענית בהתאם לדין.

כך גם כאשר התענית עלולה לגרום לכך שלא יוכל לקיים כראוי את מצוות ליל הסדר.

נניח שאדם יודע מניסיון העבר שכאשר הוא מתענה במשך היום, הוא מגיע ללילה עם כאבי ראש חזקים ואינו מסוגל לשתות ארבע כוסות או לאכול מצה ומרור כראוי.

במצב כזה אין עליו להחמיר בתענית על חשבון מצוות הלילה.

טוב שישתתף בסיום מסכת אם הדבר מתאפשר לו בקלות, אך אין צורך שיכניס את עצמו לקושי משמעותי כדי לקיים מנהג תענית.

ומה הדין בחתן הנמצא בשבעת ימי חופתו?

בכור הנמצא בתוך שבעת ימי חופתו אינו רשאי להתענות תענית בכורות, משום שאלו ימי שמחה עבורו.

אם הוא יכול להשתתף בסיום מסכת בקלות, טוב שיעשה כן.

למעשה:

בכור שנמצא בשנת אבל – האם מותר לו להשתתף בסיום?

יש אנשים הנמנעים מלהגיע לסיום מסכת מפני שהם נמצאים בשנת אבל על אביהם או אמם.

אולם לעניין תענית בכורות יש היתר מיוחד.

בכור שנמצא בתוך שנים עשר חודש לפטירת אביו או אמו רשאי להשתתף בסיום מסכת בערב פסח כדי להיפטר מן התענית.

כך גם בכור שנמצא בתוך שלושים יום לאבלות על אחד משאר הקרובים.

לעומת זאת, אבל הנמצא בתוך שבעת ימי האבלות אינו משתתף בסעודת הסיום בדרך הרגילה כדי להיפטר מן התענית.

אם התענית קשה עליו והוא עלול להגיע לליל הסדר חלש באופן שיפריע לו לקיים את המצוות, אפשר לפדות את התענית בצדקה בהתאם לדין.

למעשה: בשנת אבל על הורים, או בתוך שלושים יום על קרובים אחרים, מותר להשתתף בסיום מסכת לצורך תענית בכורות. בתוך השבעה הדין שונה, ויש לנהוג בהתאם למצבו של האבל. [9]

מה עושים כאשר ערב פסח חל בשבת?

יש שנים שבהן י"ד בניסן חל בשבת, וליל הסדר מתקיים במוצאי שבת.

במצב כזה אי אפשר להתענות בשבת עצמה, ולכן נחלקו הפוסקים אם צריך להקדים את התענית ליום חמישי או שהיא מתבטלת באותה שנה.

למנהג הספרדים: מעיקר הדין הבכורות פטורים מן התענית, ואין חובה להקדימה ליום חמישי.

עם זאת, אם אפשר להשתתף ביום חמישי בסיום מסכת או בסעודת מצווה, טוב לעשות זאת כדי לצאת ידי הדעות השונות.

ולמנהג בני אשכנז: נוהגים להקדים את התענית ליום חמישי, ולכן משתתפים ביום זה בסיום מסכת או בסעודת מצווה.

ומה כאשר ערב פסח חל ביום שישי?

כאשר י"ד בניסן חל ביום שישי, התענית מתקיימת בזמנה הרגיל. בכור שלא השתתף בסעודת מצווה נוהג בתענית ומשלים אותה עד הלילה.

מי שמשתתף בסיום מסכת או בסעודת מצווה מתאימה ביום שישי רשאי להפסיק את התענית כרגיל.

למעשה:

כיצד כדאי להיערך מראש?

אחרי שהכרנו את ההלכות, אפשר לראות שההיערכות לתענית בכורות אינה מורכבת.

כדאי לברר כמה ימים לפני פסח היכן מתקיים סיום מסכת, באיזו שעה הוא מתחיל והאם ניתן להשתתף גם בסעודת המצווה.

בכור שיודע שיהיה בעבודה בשעות הבוקר יכול לחפש מראש סיום בשעה המתאימה לו, או לברר אם מתקיימת סעודת מצווה אחרת.

גם הורים לבן בכור קטן יכולים להשתתף בסיום בלי להעמיס על עצמם תענית מיותרת.

אבל כדאי לזכור שהסיום אינו רק אמצעי לפטור מן התענית. זו הזדמנות להתחבר ללימוד התורה ולשמוח בשמחתה.

מי שמקשיב לדברי הסיום, משתתף בסעודת המצווה ונזכר בטעם התענית, מקיים את המנהג מתוך הבנה ולא רק מתוך רצון לסיים במהירות את חובת היום.

העיקר שצריך לזכור

תענית בכורות נוהגת בערב פסח לזכר הצלת בכורי ישראל ממכת בכורות.

המנהג חל על בכור זכר לאביו או לאמו. למנהג הספרדים נשים בכורות פטורות, ובכור שנולד בניתוח קיסרי פטור מעיקר הדין לפי הפסיקה המקלה, וטוב שישתתף בסיום מסכת.

כיום נוהגים הבכורות להשתתף בסיום מסכת ובסעודת המצווה, ועל ידי כך להיפטר מן התענית. יש לשמוע את הסיום, להבין את עיקר דברי התורה ולאכול בסעודת המצווה לפחות כזית.

מי שלא הספיק להגיע לסיום יכול להשתתף בסעודת מצווה אחרת, כגון ברית מילה או פדיון הבן. בכור חולה או מי שהתענית גורמת לו צער משמעותי אינו צריך להחמיר במקום קושי.

לגבי בכור קטן, טוב שאביו ישתתף בסיום מסכת. כאשר ערב פסח חל בשבת, הספרדים פטורים מעיקר הדין מן התענית, ובני אשכנז נוהגים להקדימה ליום חמישי.

הכלל המרכזי: תענית בכורות נועדה להזכיר את חסדי ה' בהצלת בכורי ישראל. חשוב לקיים את המנהג מתוך הכרת תודה ושמחת מצווה, תוך שמירה על הכוחות הדרושים לקיום מצוות ליל הסדר כהלכתן.

מקורות והרחבות

[1] מקור תענית בכורות וטעם המנהג: שמות פרק יב פסוקים יב–יג. מסכת סופרים פרק כא. שולחן ערוך, אורח חיים סימן ת"ע סעיף א. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס"ג, עמוד ר"ו. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן ת"ע סעיף א.

[2] מי נחשב בכור, נשים בכורות ובכור שנולד בניתוח קיסרי: שולחן ערוך, אורח חיים סימן ת"ע סעיף א. שו"ת יביע אומר, חלק ד, אורח חיים סימן מ"ב. שו"ת יחוה דעת, חלק ג סימן כ"ה. כף החיים, אורח חיים סימן ת"ע סעיף קטן ג, בעניין בכור שנולד בניתוח קיסרי. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס"ג, עמודים ר"ז–ר"ח. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן ת"ע סעיפים ג–ד.

[3] השתתפות בסעודת מצווה להיפטר מן התענית: שו"ת יביע אומר, חלק א, אורח חיים סימן כ"ה. שו"ת יביע אומר, חלק י, אורח חיים סימן נ"ד אות י"ז. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס"ג, עמוד ר"ט. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן ת"ע סעיף ב.

[4] שמיעת הסיום, אכילת כזית והגעה לאחר הסיום: שו"ת יביע אומר, חלק א, אורח חיים סימן כ"ו. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס"ג, עמודים רי"א–רי"ב. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן ת"ע סעיף י"א.

[5] סיום מסכת תלמודית, סיום משניות ולימוד הזוהר: שו"ת יביע אומר, חלק א, אורח חיים סימן כ"ו, ובסימן כ"ז אות י"א. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס"ג, עמודים ר"י–רי"א. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן ת"ע סעיפים ז–ח, י"ב–י"ד.

[6] סעודות מצווה אחרות כאשר אין סיום מסכת: שו"ת יביע אומר, חלק א, אורח חיים סימן כ"ז. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס"ג, עמוד ר"ט. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן ת"ע סעיפים ב, ה–ו, י"ז, בדיני סעודת ברית מילה, פדיון הבן ובר מצווה בזמנה.

[7] תענית בכורות עבור ילד קטן: שו"ת יביע אומר, חלק א, אורח חיים סימן כ"ה אות י"ב, וסימן כ"ז אות י"א. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס"ג, עמוד רי"ד. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן ת"ע סעיפים י, י"ט.

[8]