הגעלת כלים לפסח | סירים, סכו"ם, מחבתות וכלי זכוכית

מדוע בכלל צריך להכשיר כלים לפסח?

נניח שבישלנו במשך השנה פסטה בסיר נירוסטה. לאחר הבישול שטפנו את הסיר היטב, והוא נראה נקי לחלוטין. האם אפשר לבשל בו מרק בפסח?

לא בלי הכשרה מתאימה.

הסיבה היא שהבעיה אינה רק שאריות המזון הנראות לעין. כאשר מבשלים מאכל חם בכלי, טעם המאכל עשוי להיבלע בדפנותיו. שטיפה מסירה את הלכלוך, אך אינה בהכרח מוציאה את הטעם שנבלע בכלי.

משום כך קבעו חז"ל את הכלל: "כבולעו כך פולטו". כלומר, בדרך שבה הכלי בלע את טעם החמץ, כך מכשירים אותו להפליט את הטעם שנבלע בו.

לדוגמה, סיר שבישלו בו חמץ במים רותחים מוכשר בהגעלה במים רותחים. לעומת זאת, כלי שאפו או צלו בו חמץ בחום יבש עשוי להזדקק לליבון באש.

למנהג הספרדים, בדרך כלל קובעים את דרך ההכשרה לפי רוב תשמישו של הכלי. עם זאת, אם השתמשו בכלי בחמץ חם אפילו פעם אחת, אין להתעלם מכך רק משום שרוב שימושיו היו במאכלים אחרים.

למעשה: לפני שמכשירים כלי צריך לדעת שני דברים: מאיזה חומר הוא עשוי, וכיצד משתמשים בו בדרך כלל. [1]

מה ההבדל בין הגעלה, עירוי וליבון?

אלו שלוש הדרכים המרכזיות להכשרת כלים, וחשוב שלא לבלבל ביניהן.

הגעלה: מכניסים את הכלי לתוך מים רותחים המבעבעים בכלי ראשון הנמצא על האש או על מקור חימום מתאים. כך מכשירים, למשל, סירים שבישלו בהם חמץ.

עירוי מים רותחים: שופכים מים רותחים ישירות מכלי ראשון, כגון קומקום שבו רתחו המים, על המשטח הזקוק להכשרה. דרך זו מתאימה לכלים ולמשטחים שבלעו בדרך של עירוי, בהתאם לדיניהם.

ליבון: מחממים את הכלי באש או בחום גבוה, כדי להכשירו מבליעה שנוצרה בחום יבש. קיימים שני סוגים עיקריים של ליבון, קל וחמור, ולא כל כלי יכול לעמוד בחום הנדרש.

לכן אין להניח שכל כלי ניתן להכשיר באמצעות שפיכת מים רותחים בלבד.

דוגמה: סיר שבישלו בו פסטה צריך הגעלה בתוך מים רותחים. שפיכת מים מקומקום על הסיר אינה מספיקה להכשרתו.

למעשה: כלי שבישלו בו על האש צריך בדרך כלל הגעלה, ואילו כלי שאפו או צלו בו חמץ ללא נוזלים עשוי להזדקק לליבון. [1]

כיצד מתכוננים להגעלת הכלים?

לפני שמתחילים, יש להכין את הכלים כראוי.

ראשית, מנקים אותם היטב מכל שאריות המזון והשומן. יש לשים לב במיוחד לידיות, לחיבורים, לקיפולים שבשפת הכלי ולמקומות שבהם מצטבר לכלוך.

לאחר מכן טוב להמתין עשרים וארבע שעות ללא שימוש בחמץ חם בכלים המיועדים להגעלה.

המתנה זו היא הנהגה ראויה לכתחילה, אך כאשר מגעילים לפני זמן איסור חמץ קיימים מצבים שבהם ההגעלה מועילה גם בלי המתנה זו, בהתאם לפרטי הדין.

עוד דבר חשוב הוא להקדים את הגעלת הכלים לפני זמן איסור החמץ בערב פסח. לאחר זמן זה חלים דינים נוספים, ולכן אין לבצע הגעלה מאוחרת באופן עצמאי בלי בירור הלכתי.

ומה לגבי סיר שיש בתחתיתו כתמים שחורים? אם מדובר בהשחרה שאין בה ממשות של אוכל דבוק, אין הדבר מעכב בהכרח את ההגעלה. אולם יש להשתדל להסיר לכלוך ושאריות מזון ככל האפשר.

למעשה: מנקים את הכלים היטב, ממתינים לכתחילה עשרים וארבע שעות ומגעילים לפני זמן איסור החמץ. בכלי שיש בו סדקים, חיבורים שקשה לנקות או חלקים רגישים לחום, יש לברר כיצד להכשירו. [2]

כיצד מבצעים הגעלה בפועל?

נניח שיש בבית סיר נירוסטה שרוצים להכשיר לפסח. כיצד עושים זאת?

ממלאים סיר גדול במים ומביאים אותם לרתיחה מלאה, כך שהמים מבעבעים.

מכניסים את הכלי שרוצים להכשיר לתוך המים, באופן שכל חלקי הכלי הזקוקים להגעלה ייגעו במים הרותחים.

אם הכנסת הכלי גורמת למים להפסיק לבעבע, ממתינים עד שהרתיחה תחזור.

אין צורך להשאיר את הכלי בתוך המים במשך דקות ארוכות. העיקר שכל חלקיו יבואו במגע עם המים הרותחים כראוי.

לאחר מכן מוציאים את הכלי ושוטפים אותו במים קרים. אם לא שטפו במים קרים, ההגעלה עדיין מועילה בדיעבד.

האם אפשר להגעיל כמה כלים יחד?

אפשר להגעיל כמה כלים בזה אחר זה, ואף כמה כלים יחד, בתנאי שהמים מגיעים לכל חלקי הכלים ושאין הם צמודים זה לזה באופן המונע את מגע המים הרותחים.

כאשר מגעילים כלים רבים, חשוב להמתין שהמים יחזרו לרתוח לפני שמכניסים את הכלים הבאים.

ומה עושים עם סיר גדול שאינו נכנס לסיר ההגעלה?

סירים ומכסים – האם צריך להגעיל גם את הידיות?

סירי נירוסטה, אלומיניום, נחושת ומתכות אחרות המשמשים לבישול חמץ מוכשרים בדרך כלל באמצעות הגעלה במים רותחים.

אבל יש פרט שלפעמים שוכחים: גם המכסים והידיות צריכים הכשרה.

הסיבה היא שבמהלך הבישול האדים עולים אל המכסה, ולעיתים מאכלי חמץ נוגעים גם בידיות ובחיבורים.

לכן לפני ההגעלה יש לנקות היטב את המכסה, את שפת הסיר ואת המקומות שבהם הידיות מחוברות אליו.

אין חובה לפרק כל ידית, כאשר אפשר לנקות היטב את מקום החיבור. אולם אם הצטבר מתחתיה לכלוך ממשי שאי אפשר להסירו, אין להסתפק בהגעלה רגילה.

ומה לגבי סיר לחץ?

גם סיר לחץ ניתן להכשרה באמצעות הגעלה, אך צריך להקפיד במיוחד על הגומייה, המכסה והחיבורים.

את הגומייה יש לנקות ולהגעיל בהתאם לדינה, ואין די בשפיכת מים רותחים עליה בלבד.

אם הגומייה ישנה, סדוקה או קשה לניקוי, עדיף להחליפה בגומייה מיוחדת לפסח.

סכו"ם וסכיני מטבח – האם צריך לקנות חדשים?

לרוב המשפחות יש מערכת סכו"ם שמשמשת אותן בכל השנה. האם צריך להחליף את כל הכפות, המזלגות והסכינים לקראת פסח?

לא בהכרח.

סכו"ם העשוי ממתכת ניתן להכשרה, אולם דרך ההכשרה תלויה באופן השימוש בו.

למשל, כפות שמשתמשים בהן בדרך כלל לאכילה מתוך צלחת, שהיא כלי שני, אינן באותו דין של כף שמערבבים בה תבשיל רותח בתוך סיר העומד על האש.

למנהג הספרדים, כפות וצלחות מתכת שרוב שימושן בכלי שני יכולות להיות מוכשרות בהתאם לאותה דרך שימוש. אולם דרך פשוטה ומהודרת יותר, כאשר הכלי מתאים לכך, היא להגעיל את הסכו"ם במים רותחים שבכלי ראשון.

ומה לגבי סכינים?

סכיני מטבח שהשתמשו בהם לחיתוך מאכלי חמץ חמים מוכשרים באמצעות הגעלה.

לפני ההגעלה יש לנקות היטב גם את החיבור שבין הלהב לידית, מפני שלעיתים מצטברות שם שאריות מזון.

אם מדובר בסכין בעלת חיבורים צפופים שאי אפשר לנקותם כראוי, עדיף להשתמש בסכין מיוחדת לפסח.

דוגמה:

מחבתות – מתי מספיקה הגעלה ומתי צריך ליבון?

מחבתות הן דוגמה טובה לכך שלא כל כלי שמניחים על האש מוכשר באותה דרך.

נניח שיש שתי מחבתות. באחת מטגנים שניצלים בשמן, ובשנייה מכינים פיתות או חביתות כמעט ללא שמן.

לכאורה שתיהן מחבתות, אך מבחינה הלכתית עשוי להיות הבדל משמעותי ביניהן.

מחבת שמטגנים בה עם שמן

למנהג הספרדים, מחבת שמטגנים בה עם שמן מוכשרת לפסח באמצעות הגעלה במים רותחים, ואינה צריכה ליבון.

הטעם הוא שהטיגון נעשה באמצעות שמן, ולכן הוא דומה לעניין זה לבישול בנוזלים.

ולמנהג בני אשכנז: נוהגים להחמיר ולהכשיר מחבת כזו בליבון קל. אין הכוונה בהכרח לליבון חמור הגורם למתכת להתאדם, אלא לחימום המתאים לדין ליבון קל.

מחבת שמשתמשים בה ללא שמן

כאשר המחבת משמשת לטיגון יבש, כגון להכנת מאפים ישירות על המתכת בלי שמן, אין די בהגעלה.

מחבת טפלון וציפויים מיוחדים – האם אפשר להכשיר?

במטבחים רבים משתמשים היום במחבתות המצופות טפלון או חומר מונע הידבקות אחר.

האם ציפוי כזה מונע הכשרה?

למנהג הספרדים, אפשר להכשיר מחבת טפלון ששימשה לטיגון בשמן באמצעות הגעלה, כאשר הציפוי תקין וניתן לנקות את המחבת היטב.

אולם אם השתמשו במחבת ללא שמן, באופן המחייב ליבון, אין להסתפק בהגעלה. מכיוון שליבון עלול להרוס את הציפוי, אין להשתמש בה בפסח ללא הכשרה מתאימה.

כך גם כאשר הציפוי מתקלף, שרוט מאוד או שיש במקומות החיבור לכלוך שאי אפשר להסירו.

ומה לגבי מחבתות בציפוי קרמי?

מחבת המצופה בחומר קרמי אינה בהכרח כדין מחבת טפלון. בחלק מן הציפויים יש מאפיינים של חרס, שלגביו קיימות מגבלות הכשרה.

לכן אין להכשיר מחבת בציפוי קרמי רק על סמך כך שניתן להכשיר מחבת מתכת רגילה. יש לברר את סוג הציפוי ואת אופן השימוש.

במקרים שבהם סוג הציפוי אינו ברור, הפתרון הפשוט הוא להשתמש במחבת מיוחדת לפסח.

כלי זכוכית – האם באמת צריך להכשיר אותם?

כאן יש הבדל משמעותי בין מנהג הספרדים למנהג בני אשכנז.

מרן השולחן ערוך פסק שכלי זכוכית אינם בולעים ואינם פולטים טעם מאכל באופן המחייב הכשרה לפסח.

לכן למנהג הספרדים די בשטיפה ובניקיון יסודי של כלי הזכוכית, ואין צורך להגעיל אותם.

הדין נוהג בכוסות זכוכית, בקערות, בצלחות ובכלי זכוכית אחרים, אפילו כאשר השתמשו בהם במשך השנה במאכלים חמים.

ומה לגבי פיירקס ודורלקס?

גם כלי פיירקס ודורלקס, המיועדים לשימוש בחום, נחשבים למנהג הספרדים ככלי זכוכית, ודי להם בשטיפה והדחה יסודית.

לכן מי שמשתמש בסירי זכוכית לבישול אינו חייב להגעיל אותם לקראת הפסח, לפי מנהג הספרדים.

ולמנהג בני אשכנז: נוהגים להחמיר בכלי זכוכית ששימשו בחמץ, ובדרך כלל אין משתמשים בהם בפסח ללא הכשרה מיוחדת. לגבי פיירקס ודורלקס יש מתירים הכשרה באמצעות הגעלה שלוש פעמים, בהתאם לפרטי הדין ולמנהג.

כלי פלסטיק, סיליקון וגומי – האם הם ניתנים להכשרה?

אחת השאלות הנפוצות היא מה עושים עם קופסאות אחסון מפלסטיק, כפות סיליקון, קרשי חיתוך ובקבוקי שתייה.

למנהג הספרדים, כלי פלסטיק, ניילון, גומי וסיליקון ניתנים להכשרה בהתאם לאופן השימוש בהם, בדומה לכלי מתכת.

למשל, קופסת פלסטיק ששימשה לאחסון מאכלים קרים בלבד צריכה בדרך כלל ניקיון יסודי, ואין צורך להגעילה.

לעומת זאת, כלי פלסטיק שהשתמשו בו למאכלי חמץ רותחים צריך הכשרה המתאימה לדרך השימוש.

אם מדובר בכלי שמשתמשים בו בתוך סיר רותח, כגון כף סיליקון לערבוב תבשילים, יש להכשירו בהגעלה.

אולם יש להיזהר שלא להכשיר כלי שאינו עמיד בטמפרטורת ההגעלה. אם הכלי עלול להתעוות, להימס או להינזק, אין לבצע את ההכשרה בדרך זו.

כמו כן, כלי פלסטיק שיש בו חריצים עמוקים או חיבורים שאי אפשר לנקות מהם שאריות מזון אינו מתאים להכשרה רגילה בלי טיפול מתאים.

דוגמה: קופסת פלסטיק ששימשה במשך השנה רק לאחסון עוגיות קרות יכולה להיות מוכנה לפסח לאחר ניקיון יסודי, בתנאי שאין בה שאריות חמץ ושהיא לא שימשה בחמץ חם באופן המחייב הכשרה נוספת.

כלי חרס, חרסינה ופורצלן – מדוע דינם שונה?

עד עכשיו ראינו שכלי מתכת, זכוכית ופלסטיק ניתנים בדרך כלל להכשרה, כל אחד לפי דינו.

אבל בכלי חרס הדין שונה.

חז"ל לימדו שכלי חרס שבלע טעם של מאכל אסור בחום אינו פולט אותו באמצעות הגעלה כדרך כלי מתכת.

לכן כלי חרס שהשתמשו בו בחמץ חם אינו ניתן להכשרה רגילה לפסח.

הדין נוהג גם בכלי חרסינה ופורצלן, כגון צלחות, קערות וספלים שהשתמשו בהם במאכלי חמץ חמים.

חשוב לדעת שהדבר אינו סותר את ההיתר להכשיר כיור חרסינה באמצעות עירוי מים רותחים, כפי שהתבאר במאמר הקודם. לכיור יש דינים מיוחדים הנובעים מאופן השימוש בו.

ומה לגבי כלי חרס ששימש למאכלים קרים בלבד?

כאשר כלי החרס שימש למאכלים קרים בלבד, ולא שהה בו חמץ נוזלי במשך עשרים וארבע שעות, יש מצבים שבהם די בניקיון יסודי.

אולם אם שהה בו חמץ נוזלי במשך יממה, יש לכך דין מיוחד וצריך לברר את אופן ההכשרה.

למעשה:

כלי עץ, קרשי חיתוך וכלים עם חריצים

כלי עץ ניתנים עקרונית להכשרה, בהתאם לאופן השימוש בהם.

אם השתמשו בכף עץ לערבוב תבשילי חמץ בתוך סיר רותח, היא צריכה הגעלה.

לעומת זאת, קרש חיתוך ששימש לחיתוך לחם קר בלבד עשוי להסתפק בניקיון יסודי, כאשר אין בו שאריות חמץ.

אלא שבכלי עץ קיימת בעיה מעשית נפוצה: לפעמים נוצרים בהם חריצים עמוקים שקשה להוציא מתוכם פירורי מזון.

לכן קרש חיתוך ישן ומחורץ, או כף עץ שספגה שאריות מזון במקומות שקשה לנקותם, עדיף שלא להשתמש בהם בפסח.

כך גם במגרדת, במסננת או בכלי בעל נקבים וחיבורים צפופים שבהם עלולים להישאר פירורים.

למעשה: כלי עץ יכולים להיות מוכשרים לפי דרך שימושם, אך כאשר קיימים חריצים שקשה לנקותם, עדיף להשתמש בכלי מיוחד לפסח. [8][10]

האם גם כלים שמשתמשים בהם רק למאכלים קרים צריכים הגעלה?

לא כל כלי שנמצא במטבח צריך להיכנס לסיר הגעלה.

כלים שמשתמשים בהם במשך השנה למאכלים קרים בלבד, כגון כוסות שתייה קרה או קופסאות אחסון, אינם צריכים בדרך כלל הגעלה, ודי בניקיון יסודי.

עם זאת, יש לשים לב לשני מקרים.

האחד הוא כאשר הכלי שימש גם למאכלי חמץ חמים, ובפרט בתוך עשרים וארבע השעות שלפני הפסח.

השני הוא כאשר חמץ נוזלי שהה בתוך הכלי במשך יממה שלמה, מצב הנקרא בהלכה "כבוש כמבושל", ועשוי לחייב הכשרה גם בכלי שבדרך כלל משתמשים בו בצונן.

דוגמה: בקבוק פלסטיק ששימש לשתיית מים בלבד אינו צריך הגעלה. לעומת זאת, מיכל שהחזיק בירה במשך ימים שלמים עשוי להזדקק להכשרה בהתאם לחומר שממנו הוא עשוי.

למעשה: כלי שמשתמשים בו רק בצונן צריך בדרך כלל שטיפה יסודית בלבד. אם הוחזק בו חמץ נוזלי במשך יממה, יש לברר אם נדרשת הכשרה נוספת. [11]

האם מברכים על הגעלת כלים?

יש משפחות המגיעות למקום ציבורי להגעלת כלים, ולאחר ההגעלה שואלות אם צריך לברך על המצווה.

אין מברכים על הגעלת כלים.

ההגעלה נועדה להכשיר את הכלי לשימוש, אך לא תיקנו עליה ברכה מיוחדת.

חשוב גם להבחין בין הגעלת כלים לבין טבילת כלים.

הגעלה נועדה להוציא טעם אסור שנבלע בכלי. טבילת כלים היא חיוב אחר הנוגע לכלי סעודה שנקנו מגוי, בהתאם לחומר שממנו הם עשויים ולשאר תנאי החיוב.

לכן כלי שהיה שייך ליהודי ושימש בחמץ אינו צריך טבילה רק משום שהגעילו אותו לפסח.

לעומת זאת, כלי חדש שנקנה מגוי עשוי להיות חייב בטבילה לפני השימוש בו, גם אם מעולם לא השתמשו בו בחמץ.

למעשה: על הגעלת כלים אין מברכים. טבילת כלים היא דין נפרד, ויש לבדוק אותו כאשר רוכשים כלי סעודה חדשים. [12]

האם כדאי להגעיל בבית או להגיע למקום מסודר?

מבחינה הלכתית אפשר להגעיל בבית כלים פשוטים, כאשר יודעים לבצע את ההגעלה כראוי.

אבל יש סיבה טובה לכך שבערים רבות מתקיימת הגעלת כלים ציבורית לפני פסח.

לעיתים צריך להגעיל סירים גדולים, כלים בעלי ידיות מורכבות או כלים שאין בבית סיר מספיק גדול עבורם. נוסף על כך, עבודה עם מים רותחים וכלים חמים עלולה לגרום לכוויות.

במקום ציבורי מסודר יש בדרך כלל אדם המפקח על ההגעלה ומוודא שהכלים מוכנים ושההכשרה נעשית כראוי.

לכן מי שאינו בקיא בדיני ההגעלה, או שיש לו כלים מורכבים, טוב שיפנה למקום מסודר ולא ינסה להכשירם בעצמו.

חשוב גם להקדים את ההגעלה לכמה ימים לפני פסח, כדי שלא להגיע לערב החג כאשר עדיין ממתינים כלים רבים להכשרה.

העיקר שצריך לזכור

הגעלת כלים לפסח מבוססת על הכלל "כבולעו כך פולטו". לכן דרך ההכשרה נקבעת לפי חומר הכלי ואופן השימוש בו.

סירי מתכת, מכסים וסכו"ם ששימשו בחמץ חם ניתנים בדרך כלל להכשרה באמצעות הגעלה. גם מחבת שטיגנו בה בשמן מוכשרת בהגעלה למנהג הספרדים, ואילו מחבת ששימשה לטיגון יבש עשויה להזדקק לליבון.

למנהג הספרדים כלי זכוכית, לרבות פיירקס ודורלקס, אינם צריכים הגעלה ודי להם בניקיון יסודי. כלי פלסטיק וסיליקון ניתנים להכשרה בהתאם לאופן השימוש בהם, כאשר החומר מתאים לכך.

לעומת זאת, כלי חרס, חרסינה ופורצלן ששימשו בחמץ חם אינם ניתנים להכשרה רגילה, ויש להשתמש במקומם בכלים מיוחדים לפסח.

לפני ההגעלה מנקים היטב את הכלים, ממתינים לכתחילה עשרים וארבע שעות ללא שימוש בחמץ חם ומבצעים את ההכשרה במים רותחים כראוי. אין מברכים על הגעלת כלים.

הכלל המרכזי: לא כל כלי צריך לקנות מחדש, ולא כל כלי אפשר להכשיר. כאשר מכירים את החומר שממנו עשוי הכלי ואת אופן השימוש בו, אפשר לדעת אם די בניקיון, אם צריך הגעלה או אם נדרש כלי מיוחד לפסח, ולהכין את המטבח לחג בצורה נכונה ובטוחה.

מקורות והרחבות

[1] הכלל "כבולעו כך פולטו" ודרכי הכשרת הכלים: תלמוד בבלי, פסחים ל ע"ב. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תנ"א סעיפים א, ד–ו. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס"ג, עמודים קכ"ד–קכ"ו. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תנ"א, סעיפים א–ד.

[2] ההכנות להגעלה ואופן ביצועה: שולחן ערוך, אורח חיים סימן תנ"ב, בדיני הגעלת כלים וזמנה. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס"ג, עמודים קמ"ב וקס"ב. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תנ"ב, סעיפים א–ג. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תנ"א סעיף ה, בדיני הגעלת כלי גדול.

[3] הגעלת סירים, מכסים, ידיות וסיר לחץ: שולחן ערוך, אורח חיים סימן תנ"א סעיף י"ב, בדין הגעלת ידיות הכלים. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס"ג, עמוד קלו. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תנ"א, סעיפים י"ד–י"ח.

[4] הכשרת סכו"ם וסכיני מטבח: שולחן ערוך, אורח חיים סימן תנ"א סעיפים ה, י"ב. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס"ג, עמודים קל"ז וקמ"ד. שו"ת יביע אומר, חלק ג, אורח חיים סימן כ"ד. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תנ"א, סעיפים כ, כ"ז–כ"ח.

[5] מחבת שטיגנו בה בשמן ומחבת לטיגון יבש: שולחן ערוך ורמ"א, אורח חיים סימן תנ"א סעיף י"א. שו"ת יחוה דעת, חלק א סימן ז. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס"ג, עמוד קל"ח. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תנ"א, סעיפים כ"ג–כ"ד.

[6] מחבתות טפלון וציפויים מיוחדים: שולחן ערוך, אורח חיים סימן תנ"א סעיף י"א, בדיני מחבת. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס"ג, עמוד קל"ח, בדין מחבת שמטגנים בה בשמן. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תנ"א, בדיני מחבת וכלי פלסטיק. יש להבחין בין ציפוי טפלון לבין ציפוי קרמי, ובמקום שבו סוג הציפוי או דרך השימוש אינם ברורים יש לברר את הדין.

[7] כלי זכוכית, פיירקס ודורלקס: שולחן ערוך ורמ"א, אורח חיים סימן תנ"א סעיף כ"ו. שו"ת יביע אומר, חלק ד, אורח חיים סימן מ"א. שו"ת יחוה דעת, חלק א סימן ו. חזון עובדיה, פסח, מהדורת תשס"ג, עמודים קנ"ב–קנ"ז. ילקוט יוסף, הלכות פסח, סימן תנ"א, סעיפים ל"ט–מ.