ברכות ראשונות על פירות ט״ו בשבט | פירות טריים, מיובשים, מרוסקים ומעובדים

מה מברכים על פירות האילן?

על פירות הגדלים באילן מברכים „בורא פרי העץ”. כך נפסק בשולחן ערוך, וכך נוהגים על כל פירות האילן הרגילים, בין שהם משבעת המינים ובין שאינם משבעת המינים. לכן על תמרים, תאנים, ענבים, רימונים, זיתים, תפוחים, אגסים, אפרסקים, משמשים, שזיפים, שקדים ואגוזי מלך מברכים „בורא פרי העץ”. גם פירות שגדלו מחוץ לארץ ישראל אינם משנים את ברכתם בשל מקום גידולם.[1]

אולם לא כל מאכל שאנחנו רגילים לכנות בשם „פרי” מחייב את ברכת „בורא פרי העץ”. למשל, על בננה מברכים „בורא פרי האדמה”, משום שלצורך דיני הברכות היא נחשבת לפרי האדמה. כך גם על אננס מברכים „בורא פרי האדמה”. לכן אין לקבוע את הברכה לפי המילה „פרי” בשפה היומיומית, אלא לפי הגדרת הצמח בהלכה.[2]

יש הבדל גם בין ענבים לבין מיץ ענבים. על הענבים עצמם מברכים „בורא פרי העץ”, ואילו על יין ומיץ ענבים הכשרים לברכת הגפן מברכים „בורא פרי הגפן”. הברכה המיוחדת נתקנה משום חשיבותו של היין, ואין להחיל אותה על מיצים מפירות אחרים.[3]

האם פירות מיובשים שומרים על ברכתם?

פירות שהתייבשו ולא השתנו למהות של מאכל אחר נשארים בדרך כלל בברכתם המקורית. לכן על צימוקים מברכים „בורא פרי העץ”, כשם שמברכים על ענבים, ועל תמרים מיובשים ותאנים מיובשות מברכים „בורא פרי העץ”. גם על משמשים ושזיפים מיובשים מברכים „בורא פרי העץ”, כאשר מדובר בפירות עצמם שעברו תהליך ייבוש.[4]

הסיבה פשוטה: הייבוש מוציא מן הפרי חלק מן המים, אך הפרי עצמו נשאר פרי. העובדה שהוא נעשה קטן יותר, מתוק יותר או בעל מרקם שונה אינה מבטלת את ברכתו המקורית.

גם כאשר מייבשים פירות בשיטות תעשייתיות, עיקר הדין נשאר כך, כל עוד מדובר בפרי עצמו ולא במוצר שעבר שינוי נוסף המשפיע על ברכתו. לעומת זאת, כאשר הפרי נטחן, עורבב במרכיבים אחרים או הפך לממתק שאין לו עוד דין של פרי רגיל, יש לברר את הברכה לפי אופן הכנתו.

חשוב לזכור שפירות מיובשים עלולים לעורר שאלות אחרות שאינן קשורות לברכה, כגון בדיקת חרקים, תוספת חומרים וכשרות המוצר. דינים אלה יפורטו במאמר המיוחד לכשרות פירות ט״ו בשבט.

מה מברכים על פירות מרוסקים?

אחד החידושים החשובים בפסיקת הספרדים הוא שריסוק הפרי אינו משנה בהכרח את ברכתו, אפילו כאשר צורתו המקורית כבר אינה ניכרת. כך, למשל, תמרים שנמעכו לגמרי ונעשו לממרח עדיין מברכים עליהם „בורא פרי העץ”, מפני שגוף הפרי עצמו נשאר במאכל. כך נפסק בילקוט יוסף על פי דעת מרן השולחן ערוך.[5]

הדין הזה נוהג גם ברסק תפוחים העשוי מתפוחים מרוסקים, אפילו כאשר הריסוק נעשה במכשיר חשמלי והפרי איבד את צורתו. כל עוד מדובר בגוף הפרי המרוסק ולא במיץ שהופרד ממנו, ברכתו „בורא פרי העץ”. באותו אופן, על תפוחי אדמה מרוסקים, הנקראים „פירה”, מברכים „בורא פרי האדמה”, כשם שמברכים על תפוחי אדמה רגילים.[5]

לדוגמה, אדם שהכין לט״ו בשבט ממרח תמרים על ידי הוצאת הגרעינים וטחינת התמרים במעבד מזון, מברך עליו „בורא פרי העץ”. וכן אם הכין רסק תפוחים מתפוחים מבושלים ומרוסקים, וגוף התפוחים נשאר במאכל, הברכה נשארת „בורא פרי העץ”.

אולם יש להבחין בין רסק פרי לבין מוצר שעבר שינוי מהותי נוסף. כאשר הפרי התבשל עם מרכיבים אחרים, השתנה טעמו ושמו באופן משמעותי ונעשה מוצר חדש, ייתכן שברכתו תהיה שונה. לכן אין ללמוד מן הכלל של פירות מרוסקים שכל ממתק המיוצר מפירות חייב בהכרח בברכת „בורא פרי העץ”.

לדעת בני אשכנז:

האם בישול הפירות משנה את הברכה?

כאשר מבשלים פרי שהיה ראוי לאכילה גם לפני הבישול, והוא נשאר מאכל של פרי, ברכתו בדרך כלל אינה משתנה. לכן תפוח מבושל, אגס מבושל או שזיף מבושל, כאשר גוף הפרי נשאר ונאכל, מברכים עליהם „בורא פרי העץ”, אף אם התרככו מאוד במהלך הבישול.[7]

גם כאשר הפרי נמעך בבישול, אין הדבר משנה בהכרח את הברכה לדעת הספרדים. אולם אם התבשל עד שנעשה נוזלי כמי פירות, ואינו נאכל עוד כרסק של גוף הפרי אלא כמשקה, מברכים עליו „שהכל נהיה בדברו”. ההבחנה המרכזית היא בין אכילת גוף הפרי, אפילו כשהוא מרוסק, לבין שתיית הנוזל שהתקבל ממנו.[7]

לדוגמה, אדם שבישל תפוחים והגיש אותם כשהם רכים מאוד, עדיין מברך „בורא פרי העץ”. אם טחן את התפוחים למרקם של רסק סמיך, וגוף הפרי נשאר בו, ברכתם „בורא פרי העץ”. אולם אם סינן את התערובת והגיש רק את הנוזל, ברכתו „שהכל נהיה בדברו”.

יש פירות שדרך אכילתם המקובלת היא דווקא לאחר בישול, ויש פירות שבישולם באופן מסוים פוגם בהם. לכן בכל מקרה חריג יש להתחשב בדרך האכילה הרגילה של הפרי ובשאלה אם המאכל עדיין נחשב לפרי הראוי לאכילה.

מה מברכים על ריבות ומרקחות פירות?

כאשר מבשלים פירות עם סוכר או דבש כדי להכין מהם ריבה או מרקחת, יש לברר מהו המרכיב העיקרי במאכל. בשולחן ערוך נפסק שפירות המרוקחים בדבש, כאשר הפירות הם העיקר והדבש נועד להמתיקם ולהכשירם לאכילה, מברכים כברכת הפירות, אפילו אם נכתשו היטב.[8]

לכן על ריבת חבושים העשויה בעיקר מחבושים, כאשר גוף הפרי נשאר במרקחת, מברכים „בורא פרי העץ”. וכן ריבת תפוחים או ריבת משמשים, כאשר הפרי הוא המרכיב העיקרי וגופו נשאר במאכל, ברכתן „בורא פרי העץ”.

אולם כאשר מדובר במוצר תעשייתי שרובו סוכר, חומרי טעם או רכיבים אחרים, והפרי אינו אלא מרכיב טפל, אין לקבוע את הברכה לפי שם הפרי שעל האריזה. יש לבדוק מהו עיקר המוצר ומהי צורתו הסופית.

דוגמה מיוחדת היא לדר, העשוי לעיתים ממשמשים מרוסקים. כאשר מדובר במוצר שעבר בישול ועיבוד נרחב, השתנו שמו וטעמו ונוספו לו מרכיבים אחרים, בילקוט יוסף מובא שנהגו לברך עליו „שהכל נהיה בדברו”. אין ללמוד מכאן שכל פרי מיובש או מרוסק ברכתו „שהכל”; מדובר במוצר שעבר כמה שינויים משמעותיים יחד.[9]

מה מברכים על מיצי פירות?

על מיץ שנסחט מפירות מברכים בדרך כלל „שהכל נהיה בדברו”, גם אם מדובר במיץ טבעי לחלוטין ללא תוספת מים או סוכר. כך הדין במיץ תפוזים, מיץ תפוחים, מיץ רימונים ומיצים אחרים. הסיבה היא שהמשקה היוצא מן הפרי אינו נחשב בדרך כלל לגוף הפרי לעניין ברכת „בורא פרי העץ”.[10]

לדוגמה, אדם הסוחט תפוזים טריים בביתו ושותה את המיץ שהתקבל, מברך „שהכל נהיה בדברו”, אף שהמיץ עשוי כולו מתפוזים. וכן על מיץ רימונים טבעי מברכים „שהכל”, אף שהרימון הוא אחד משבעת המינים. חשיבותו של הרימון אינה משנה את דינו של המיץ שנסחט ממנו.

היוצא מן הכלל הידוע הוא מיץ ענבים, שעליו מברכים „בורא פרי הגפן”, בתנאי שהוא עומד בתנאים ההלכתיים הנדרשים לברכה זו. גם מיץ ענבים מפוסטר נשאר בברכת „בורא פרי הגפן”, כפי שנפסק בילקוט יוסף.[11]

חשוב להבחין בין מיץ סחוט לבין פרי שנטחן כולו. כאשר גוף הפרי נשאר במאכל והוא נאכל כרסק, ברכתו עשויה להישאר כברכת הפרי; אולם כאשר מדובר במשקה שהופרד מן הפרי, הברכה היא בדרך כלל „שהכל”. במוצרי שייק שונים, שבהם הפרי נטחן לנוזל, עשויה להתעורר שאלה נוספת לפי המרקם, דרך השתייה והרכב המשקה, ולכן אין לקבוע לכל השייקים ברכה אחת בלי לברר את אופן הכנתם.

מה מברכים על סילאן ועל דבש פירות?

סילאן הוא מוצר המופק מתמרים, ולעיתים משמש כממתיק טבעי למאכלים ולמשקאות. אף שהתמר עצמו הוא אחד משבעת המינים וברכתו „בורא פרי העץ”, כאשר מדובר בדבש או בסירופ המופק מן התמרים, מברכים עליו „שהכל נהיה בדברו”. כך נפסק בשולחן ערוך ובילקוט יוסף.[12]

הדבר מלמד אותנו כלל חשוב: אין לקבוע את ברכתו של מוצר לפי הפרי שממנו הופק בלבד. לעיתים גוף הפרי נשאר ונאכל, ואז הברכה נשארת כברכת הפרי; ולעיתים מתקבל ממנו נוזל או סירופ שדינו שונה.

יש להבחין גם בין סילאן מסונן לבין ממרח תמרים העשוי מגוף התמרים שנמעכו. על ממרח תמרים רגיל, שגוף הפרי נשאר בו, מברכים „בורא פרי העץ” לפי פסיקת הספרדים, ואילו על סילאן נוזלי מברכים „שהכל נהיה בדברו”.

מה מברכים על אגוזים ושקדים מסוכרים?

כאשר מצפים אגוזים או שקדים בסוכר, או מטגנים אותם בדבש, והאגוזים עצמם נשארים עיקר המאכל, מברכים „בורא פרי העץ”. העובדה שנוסף להם סוכר או דבש אינה משנה את ברכתם, מפני שהסוכר נועד להמתיק את האגוזים והם נשארים עיקר המאכל.[13]

לדוגמה, על שקדים מצופים בסוכר, כאשר עיקר האכילה הוא השקדים, מברכים „בורא פרי העץ”. כך גם על אגוזים המטוגנים בדבש, כל עוד האגוזים הם עיקר המאכל.

לעומת זאת, בממתקים שבהם הסוכר הוא המרכיב המרכזי והאגוזים משמשים רק כתוספת קטנה, יש לברר אם הברכה נקבעת לפי הממתק ולא לפי האגוזים. הכלל הוא שהברכה נקבעת לפי עיקר המאכל ולא רק לפי אחד המרכיבים שבו.

מה מברכים על מרקחת אתרוג?

יש הנוהגים לשמור את האתרוג מחג הסוכות ולהכין ממנו מרקחת לט״ו בשבט. כאשר משתמשים בחלק הלבן הפנימי של קליפת האתרוג ומבשלים אותו עם סוכר, מנהג הספרדים לברך עליו „בורא פרי העץ”.[14]

אולם יש להבחין בין חלקי הקליפה השונים. כאשר מדובר בקליפה החיצונית הדקה שאינה ראויה לאכילה מצד עצמה, ונעשתה ראויה רק באמצעות ריקוח בדבש או בסוכר, ברכתה עשויה להיות „שהכל נהיה בדברו”. לכן אין לקבוע שכל מרקחת אתרוג מחייבת אותה ברכה בלי לדעת מאיזה חלק של האתרוג הכינו אותה.

נוסף על כך, מי שאוכל מרקחת אתרוג בט״ו בשבט צריך לברר בנפרד אם יש לברך עליה „שהחיינו”. הדבר תלוי בפרטים נוספים, ובפרט בשאלה אם כבר בירך שהחיינו על האתרוג בחג הסוכות. נושא זה יבואר במאמר המיוחד לברכת שהחיינו על פירות חדשים.

מה הדין בפירות שעדיין לא הבשילו?

לא כל פרי קטן שצמח על העץ מחייב מיד את הברכה הרגילה של אותו פרי. לדוגמה, בענבים שעדיין לא הגיעו לשיעור ההבשלה הנדרש, נפסק בשולחן ערוך שמברכים „בורא פרי האדמה” עד שיגדלו במידה המסירה את הספק בדינם. אם הענבים מרים כל כך שאינם ראויים לאכילה אפילו בשעת הדחק, אין מברכים עליהם כלל.[15]

בשאר פירות האילן קיימים כללים אחרים, ולעיתים גם פרי שטרם הבשיל לגמרי מחייב „בורא פרי העץ”, אם הוא ראוי לאכילה בשעת הדחק. לכן אין ללמוד מדין ענבים שאינם בשלים על כל שאר הפירות.

למעשה, כאשר מגישים לשולחן ט״ו בשבט פירות רגילים ובשלים, אין בדרך כלל צורך להיכנס לדינים הללו. אך כאשר קוטפים פירות קטנים שעדיין אינם בשלים, או אוכלים פירות חמוצים מאוד שלא הגיעו לגמר בישולם, צריך לברר את ברכתם לפני האכילה.

מה עושים כשיש ספק אם הברכה היא „העץ” או „האדמה”?

לעיתים אדם נתקל בפרי שאינו יודע אם ברכתו „בורא פרי העץ” או „בורא פרי האדמה”. במקרה כזה אין למהר לברך „שהכל נהיה בדברו”, משום שזו ברכה כללית, ואילו כאשר אפשר לברך ברכה מבוררת יותר יש להעדיפה.

בשולחן ערוך נפסק שאם בירך „בורא פרי האדמה” על פרי האילן יצא בדיעבד, מפני שגם האילן יונק מן האדמה. לכן כאשר יש ספק אמיתי אם הברכה היא „העץ” או „האדמה”, ובירור הדין אינו אפשרי, יש לברך „בורא פרי האדמה”. כך פסק גם בילקוט יוסף.[16]

אולם כאשר מדובר בפרי ידוע שכבר נפסקה ברכתו, אין מקום להתייחס אליו כספק. למשל, על בננה מברכים „בורא פרי האדמה”, ואין צורך לברך עליה „שהכל” רק מפני שהיא נראית כפרי הגדל על עץ.

אם לפני האדם תפוח שברכתו ודאי „בורא פרי העץ”, ולצידו בננה או פפאיה שברכתן „בורא פרי האדמה” לפי הפסיקה המקובלת, עליו לכוון בפירוש בברכת „בורא פרי העץ” על התפוח שלא לפטור את הבננה או הפפאיה. לאחר מכן יברך עליהן „בורא פרי האדמה”. כך מבואר בילקוט יוסף על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף.[17]

טבלת ברכות מעשית לשולחן ט״ו בשבט

המאכלהברכה הראשונהתמרים, תאנים, ענבים ורימוניםבורא פרי העץזיתיםבורא פרי העץתפוחים, אגסים ואפרסקיםבורא פרי העץשקדים ואגוזי מלךבורא פרי העץצימוקים ותאנים מיובשותבורא פרי העץממרח תמרים מגוף הפריבורא פרי העץרסק תפוחים מגוף הפריבורא פרי העץתפוחים מבושליםבורא פרי העץריבת פירות שעיקרה גוף הפריכברכת הפרימרקחת החלק הלבן של האתרוגבורא פרי העץבננה ואננסבורא פרי האדמהמיץ תפוזים או תפוחים סחוטשהכל נהיה בדברומיץ רימונים סחוטשהכל נהיה בדברויין ומיץ ענבים כשרים לברכת הגפןבורא פרי הגפןסילאן נוזלישהכל נהיה בדברולדר משמשים מעובד כמבואר בהלכהשהכל נהיה בדברושקדים ואגוזים מצופים בסוכר, כשהפרי עיקרבורא פרי העץ

הטבלה מתייחסת למוצרים הרגילים המתוארים בה, כאשר הם נאכלים בפני עצמם. כאשר מדובר במוצר תעשייתי מורכב, בתערובת של כמה מאכלים או במשקה סמיך במיוחד, יש לברר את הברכה לפי המרכיבים ואופן ההכנה.

העיקר שצריך לזכור

על פירות האילן מברכים „בורא פרי העץ”, וברכה זו נשארת בדרך כלל גם לאחר ייבוש, בישול או ריסוק, כל עוד גוף הפרי נשאר במאכל. לפי פסיקת הספרדים, גם פרי שנתרסק לגמרי ואיבד את צורתו עשוי להישאר בברכתו המקורית, ולכן ממרח תמרים ורסק תפוחים מברכים עליהם „בורא פרי העץ”. לעומת זאת, על מיצי פירות סחוטים מברכים בדרך כלל „שהכל נהיה בדברו”, מלבד יין ומיץ ענבים שברכתם „בורא פרי הגפן”. כאשר הפרי עבר עיבוד משמעותי עם מרכיבים נוספים, יש לברר מהו עיקר המאכל ומהי ברכתו, ואין להניח שכל מוצר העשוי מפירות מחייב את ברכת הפרי המקורי.

מקורות והערות

[1] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רב סעיף א; ילקוט יוסף, הלכות ברכות, סימן רב סעיף ב, עמוד שצה: על כל פירות האילן מברכים „בורא פרי העץ”, בין פירות שבעת המינים ובין שאר פירות האילן, מלבד יין שברכתו מיוחדת.

[2] ילקוט יוסף, הלכות ברכות, סימן רב סעיפים ג–ה; שו״ת יביע אומר, חלק ח, אורח חיים סימן כו: בירור ברכת הבננה והפפאיה וההבחנה בין פירות העץ לפירות האדמה.

[3] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רב סעיף א; ילקוט יוסף, הלכות ברכות, סימן רב סעיף ב: על יין מברכים „בורא פרי הגפן”, בשונה מפירות האילן עצמם.

[4] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רב סעיפים א, ז: דין פירות האילן וברכתם כאשר גוף הפרי נשאר. ייבוש רגיל אינו מוציא את הפרי מכלל ברכתו המקורית.

[5] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רב סעיף ז; ילקוט יוסף, הלכות ברכות, סימן רב סעיף כב, עמודים תיג, תרעו ותשכז; הליכות עולם, חלק ב עמוד ק; שו״ת יביע אומר, חלק ט, אורח חיים סימן כא: תמרים ופירות אחרים שנתרסקו לגמרי נשארים בברכתם המקורית לפי פסיקת הספרדים.