טוען…
טוען תוכן…
הלכהאדם האוכל או שותה דבר לצורך רפואה — אם טעמו טוב והחיך נהנה ממנו, מברך עליו.
אם אין ממנו הנאת החיך — אינו מברך [1].
עצם העובדה שמטרת האכילה היא רפואית אינה מבטלת את הברכה כאשר קיימת הנאה מן הטעם.
כדור או קפסולה רפואיים שנבלעים ואין מהם הנאת טעם — אין מברכים עליהם.
מי ששותה מים רק כדי לבלוע תרופה ואינו צמא — אינו מברך על המים [2].
אם הוא צמא ונהנה משתיית המים — מברך "שהכל".
סירופ רפואי שטעמו טוב והחיך נהנה ממנו — מברכים עליו "שהכל נהיה בדברו" [3].
סירופ מר שאין החיך נהנה ממנו — אין מברכים עליו [3].
מי שנגעל מן הסירופ ורוצה לאכול לאחריו סוכרייה, נכון שיברך על הסוכרייה לפני שתיית הסירופ, יטעם מעט ממנה, ישתה את הסירופ ולאחר מכן ימשיך לאכול מן הסוכרייה [3].
ויטמין שיש בו מתיקות והחיך נהנה ממנו — מברכים עליו "שהכל נהיה בדברו" [4].
ויטמין שאין בו מתיקות ואין החיך נהנה ממנו — אין מברכים עליו [4].
מאכל רגיל שטעמו טוב, כגון פרי או מוצר מזון אחר, חייב בברכה גם אם האדם אוכל אותו רק מסיבה רפואית [1].
הברכה היא הברכה הרגילה של אותו מאכל.
חולה שיש בו סכנה שהרופאים הורו לו לאכול מאכל אסור לצורך פיקוח נפש — לפי ילקוט יוסף אינו מברך עליו, משום ספק ברכות להקל [5].
כאשר המאכל עצמו כשר ורק הזמן הוא שאוסר את האכילה, כגון חולה שיש בו סכנה שצריך לאכול ביום הכיפורים — מברך על האוכל לפני האכילה ולאחריה כשאכל שיעור המחייב [5].
אם המאכל או המשקה טעימים וחייבים בברכה, הברכה האחרונה נאמרת רק אם נאכל או נשתה שיעור המחייב.
בכמות קטנה של סירופ רפואי בדרך כלל אין שיעור לברכה אחרונה.
כדור או קפסולה בלי טעם — אין ברכה.
מים רק לבליעת תרופה — אין ברכה.
סירופ מתוק שנהנים ממנו — "שהכל".
סירופ מר שאין נהנים ממנו — אין ברכה.
ויטמין מתוק — "שהכל".
ויטמין ללא מתיקות — אין ברכה.
מאכל רגיל שנאכל לרפואה ונהנים מטעמו — מברכים עליו כרגיל.
[1] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רד סעיף ח — מאכל או משקה הנאכל לרפואה, אם החיך נהנה ממנו חייב בברכה.
[2] ילקוט יוסף, סימן רד סעיף יא, עמ' תלה — מים לבליעת תרופה.
[3] שם — סירופ רפואי מתוק או מר וסוכרייה הנאכלת לאחריו.
[4] ילקוט יוסף, סימן רד סעיף יב, עמ' תלו — ויטמינים מתוקים ושאינם מתוקים.
[5] ילקוט יוסף, סימן רד סעיף יג, עמ' תלו — חולה שיש בו סכנה האוכל איסור, לעומת חולה ביום הכיפורים.