הללויה כי טוב זמרה
לכל כוכב שם אישי משלו
"מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים, לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא" (תהלים קמז ד).
שאלה
מה הצורך במתן שם אישי לכל כוכב? ומדוע צריך שמם להינתן להם דווקא מאת ה'?
תשובות
טוען תוכן…
לכל כוכב שם אישי משלו
"מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים, לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא" (תהלים קמז ד).
שאלה
מה הצורך במתן שם אישי לכל כוכב? ומדוע צריך שמם להינתן להם דווקא מאת ה'?
תשובות
א. שם אמיתי איננו הדבקת תוית בעלמא, אלא עליו לשקף את מהותו הפנימית והיחודית של העצם הנושא אותו [1]. קריאת שם לכל אחד ממיליארדי הכוכבים שביקום מייצגת את העובדה, שלכל אחד מהם תכונות משל עצמו, ואין אחד דומה לחבירו. קביעת שמו של כל כוכב על פי מהותו הפנימית, מוכיחה על יכולתו האין סופית של הקדוש ברוך הוא בזיהוי המדוייק של כל אחד מהם. עליה נאמר בכתוב שלאחריו, "גדול אדוננו ורב כח, לתבונתו אין מספר" [2].
ב. לפי זה מובן מדוע מקדים הכתוב לומר שה' "מונה מספר לכוכבים", הלא אם הוא קורא בשמו של אחד מובן מאליו שמספרם ידוע לפניו. לאור האמור יש ליישב, שהשם שניתן לו תואם את מיקומו בתוך היקום ואת מספרו הסידורי בכלל מערכת הכוכבים, ועל כן ספירתו צריכה להיות קודמת לקריאת שמו.
ג. בהמשך לתשובה הקודמת, הנביא (ישעיה מ כו) אומר, " שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא", שם אחד לכל כוכב. אך כאן נאמר "לכולם שמות יקרא". ללמדנו ששמות רבים יש לכל כוכב, ולא כשם שהוא נקרא עכשיו הוא נקרא לאחר זמן (בראשית רבה עח ד). לאור המבואר לעיל ששם מייצג את שליחותו וייעודו של הדבר, שינוי שם הכוכב מבטא את השינוי בייעודו מפעם לפעם [3].
ד. הקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו (בראשית כב יז), "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים". כל איש מישראל נחשב כעולם שלם בפני עצמו בעל תכונות יחודיות, וכשם שאין פרצופיהם דומים כך אין מחשבותיהם דומות. לכל אחד יש יעד אישי משלו, "ותתקן החלבנה מה שלא תתקן הלבונה" (עץ חיים שער ג פרק ב). המשל של ישראל לכוכבים, בא ללמד ונמצא למד. כשם שבנמשל לכל אחד מישראל יש שם וזהות משל עצמו, כמו כן גם במשל יש לכל אחד מהכוכבים שם וזהות אישית [4].
ה. שם הוא אמצעי להנצחת זכרו של הדבר. מהחייל האלמוני שנפל בקרב לא נשאר זכר לאחר תקופה קצרה. השם האישי שניתן לכל אחד מהכוכבים שישראל נמשלו אליהם, הינו ביטוי וסמל לזכרו הנצחי של כל איש מישראל, העומד וקיים לעד לפני ה'.
ו. מערכות הטבע מתנהלות על פי מצב הכוכבים, דבר שהביא לתופעת עבודת הכוכבים בימי קדם. אך כמובן שאין להם שום כח שליטה מעצמם, אלא הקדוש ברוך הוא שולט בהם, ונותן להם את הכח להשפיע על הבריאה. כדי להדגיש את שליטתו עליהם אומר הכתוב שהוא קורא להם שמות, אקט המצביע על שליטה, כדרך שאב קורא שם לבנו הנתון תח
ת שליטתו. מסיבה זו אף מסר הקדוש ברוך הוא ביד אדם הראשון את קביעת שמם של הנבראים. בכך באה לידי ביטוי ברכת ה' לאדם וחוה (בראשית א כח), "מלאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים, ובכל חיה הרומשת על הארץ".
ז. בכתוב הקודם (שם פסוק ג) נאמר, "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם". על פי רוב שבורי לב הם אנשים חסרי דימוי עצמי, ומרגישים את עצמם זנוחים ועלובים, כאנשים חסרי שם. אלו יכולים להתנחם בעובדה שהקדוש ברוך הוא שסופר אפילו את הכוכבים בשמותיהם, ודאי אינו שוכח גם אותם.
[1] כן מוכח ממה שהתורה העלתה על נס את גדולתו של אדם הראשון אשר השכיל לקרוא בשמות כל הנבראים, כל אחד בשמו הראוי והמדוייק, ככתוב (בראשית ב, יט), "ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו". וראה במפרשים שם שהאריכו בגודל חכמתו זו, שהשכילה דעתו לכוין לדעת בוראו. וכן הביא הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ב פרק ל), שיש הסוברים שהשמות שנתן אדם הראשון לבעלי החיים אינם שמות הבאים מחמת הסכמת בני אדם, אלא הם נגזרים מעצם מהותם. אך הוא עצמו שולל דיעה זו, וסובר שאף שמות אלו הם הסכמיים.
[2] בהקשר זה מסופר בגמרא (סנהדרין לט א), ששאל הקיסר את רבן גמליאל, מה החידוש במה שנאמר על אלוקיכם שהוא מונה מספר לכוכבים? הלא גם אני יכול לעשות כן. הביא רבן גמליאל לפניו כברה שבתוכה כמה חבושים, תוך כדי שהוא מסובבה בידו, ואמר לו, ספור את מניין החבושים. אמר לו הקיסר, עצור את סיבוב הכברה כדי שאוכל למנותם. אמר לו רבן גמליאל, גם הרקיע מסתובב ללא הרף, ואם את החבושים שבכברה אין אתה יכול לספור כל זמן שהיא מסתובבת, איך יתכן שתוכל לספור את הכוכבים שברקיע? ויש אומרים ששאל אותו רבן גמליאל, כמה שינים יש לך בפיך. שלח הקיסר את ידו לפיו הוחל למנותם. אמר לו רבן גמליאל, אם את מה שבפיך אין אתה יודע, כיצד יתכן שתדע מה יש ברקיע?
[3] אך לפי זה מתעוררת השאלה, מדוע הנביא מייחס שם אחד בלבד לכל כוכב. נראה כי הבדל הלשון נובע מכך שהנביא פונה בדבריו ליצורי מטה, כמשתמע מתחילת דבריו "שאו מרום עיניכם" וגו'. עין בשר אינה יכולה להבחין בחילוף היעדים של הכוכבים, והיא רואה אותם כקבועים ובלתי משתנים.
[4] משל ישראל לכוכבים בא לידי ביטוי במשמעות נוספת. רש"י מפרש על הכתוב שבתחילת ספר שמות, "ואלה שמות בני שראל הבאים מצריימה": אף על פי שמנאם בחייהם בשמותם, חזר ומנאם [אחר מיתתם. להודיע חיבתם, שנמשלו לכוכבים,שמוציאם ומכניסם במספר ובשמותם, שנאמר (ישעיהו מ כו) "המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא".
תפילההקדמת ההלל לזמרה