טוען תוכן…
"וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה" (לא, כא)
אלעזר הכהן מדבר אל אנשי הצבא לאחר ששבו ממלחמת מדין. לכאורה היה מתאים יותר לומר: "אנשי הצבא הבאים מן המלחמה".
מדוע התורה מכנה אותם דווקא "הבאים למלחמה", כאילו המלחמה עדיין לפניהם?
בספר חובת הלבבות
הוא אמר להם: חזרתם מן המלחמה הקטנה, עכשיו התכוננו למלחמה הגדולה.
הם שאלו אותו: מהי המלחמה הגדולה?
והשיב: מלחמת היצר וחייליו.
יש כאן רעיון עמוק. אדם יכול לנצח בקרב חיצוני, אבל דווקא לאחר הניצחון מתחיל מאבק חדש.
בזמן המלחמה האדם דרוך, מרוכז ונלחם על חייו. אך לאחר הניצחון עלולות להגיע תחושות אחרות: גאווה, שיכרון כוח, תחושת הצלחה ועליונות.
דווקא אז הוא זקוק ליותר זהירות.
לכן אפשר להבין את לשון הפסוק "הבאים למלחמה" לא רק כתיאור טכני של הלוחמים, אלא כרמז למלחמה הגדולה באמת: המלחמה הפנימית של האדם.
הקרב החיצוני מסתיים כאשר חוזרים הביתה. הקרב הפנימי נמשך גם לאחר שהניצחון כבר הושג.
