טוען…
טוען תוכן…
שאלה
היה לי סיר או כלי שהיה מיועד לפרווה בלבד, ובישלתי בו בשר או תבשיל שיש בו בשר ממש. האם הכלי נעשה בשרי, והאם צריך להכשיר אותו?
תשובה
כן. אם בישלו בכלי הפרווה בשר ממש בחום, הכלי נעשה בשרי לעניין השימוש מכאן ולהבא. אין צורך להכשיר אותו אם רוצים להמשיך להשתמש בו ככלי בשרי. אם רוצים להחזיר אותו לפרווה – אפשר להכשירו בדרך המתאימה לסוג הכלי ולדרך שבה בלע.
הסבר
כלי שבישלו בו בשר בחום בולע טעם בשר, ולכן מעתה מתייחסים אליו ככלי בשרי. אין פירוש הדבר שהכלי נעשה “טרף”; הוא פשוט עבר ממצב של כלי פרווה לכלי בשרי.
ילקוט יוסף פוסק שמותר להגעיל כלי בשרי כדי להשתמש בו לאחר מכן לפרווה, וכן שמותר לבני ספרד להגעיל כלי בשרי כדי להפכו לחלבי. מכאן שכאשר כלי פרווה שימש לבישול בשר ממש, הוא מקבל את מעמדו של כלי בשרי, ואם רוצים לשנות שוב את ייעודו – עושים זאת באמצעות הכשרה מתאימה.
חשוב להבדיל בין בישול בשר ממש בתוך הכלי לבין מאכל פרווה שהתבשל בכלי בשרי. במקרה השני, המאכל עצמו אינו בהכרח נעשה בשרי; ילקוט יוסף פוסק שמאכל פרווה שהתבשל בכלי בשרי נקי, אפילו בן יומו, מותר לאוכלו עם חלב.
דוגמה
סיר שהיה מיועד תמיד לאורז, ירקות ומאכלי פרווה, ובישלו בו מרק עם חתיכות עוף. מכאן ולהבא הסיר נחשב בשרי. אם רוצים להמשיך להשתמש בו לבשר – אין צורך לעשות דבר. אם רוצים להחזיר אותו לשימוש פרווה – יש להכשירו בהתאם לסוג הסיר ואופן השימוש בו.
מקורות
שולחן ערוך יורה דעה סימן צ"ג סעיף א – כלי שבישלו בו בשר נחשב כלי בשרי לעניין שימושו לאחר מכן בחלב.
ילקוט יוסף, איסור והיתר כרך ג', סוף סימן פ"ט סעיף פ"ב, עמ' תע"ח – מותר להגעיל כלי בשרי ולהשתמש בו לאחר מכן לפרווה או לחלבי; לבני ספרד אין מנהג להחמיר בשינוי הייעוד לאחר הכשרה.
ילקוט יוסף, איסור והיתר כרך ג', סימנים צ"ב–צ"ח סעיף ו' – מאכל פרווה שהתבשל בכלי בשרי נקי, אף שהוא בן יומו, מותר באכילה עם חלב; מכאן ההבחנה בין מעמד הכלי לבין מעמד המאכל שהתבשל בו.