חלק 5 | הכנת האוכל: בורר, טוחן, לש וסוחט
1.10.2026מסלול קצרזמן קריאה · 7 דקות
טוען…
טוען תוכן…
זמן לימוד משוער: כ-9 דקות
בהכנת אוכל בשבת, המאכל עצמו בדרך כלל אינו מספר לנו את כל הסיפור. צריך לבדוק איזו פעולה אנחנו עושים בו: מפרידים, מפרקים לחלקים קטנים, מחברים לעיסה או מוציאים ממנו משקה.
סלט, צלחת פירות, טחינה, בננה או לימון נראים כולם כמו ענייני מטבח רגילים. אבל מבחינת שבת, כל אחד מהם יכול לגעת במלאכה אחרת.
הדרך הפשוטה היא לא לזכור מאות מאכלים, אלא לזהות את הפעולה:
בורר ← מפריד מתוך תערובת.
טוחן ← מפרק דבר לחלקים קטנים.
לש ← מחבר חומרים ויוצר מהם עיסה או מרקם חדש.
סוחט ← מוציא משקה מתוך דבר אחר.
אם ההבדלים האלה יושבים טוב — הרבה מהמטבח בשבת נעשה הרבה יותר ברור.
1. בורר — מפרידים מתוך תערובת
בורר מתחיל כשיש לפנינו דברים מעורבים, ואנחנו רוצים להפריד ביניהם.
הדרך הרגילה להתיר ברירה בשבת מבוססת על שלושה תנאים:
אוכל מתוך פסולת ← ביד ← לאלתר [1].
כלומר, לוקחים את מה שאנחנו רוצים לאכול, ביד או בכלי אכילה רגיל, ולצורך האכילה הקרובה.
נניח שיש קערה ובה חתיכות שאתה רוצה לצד חתיכות שאינך רוצה. במקום להוציא את מה שמפריע לך, לוקחים את החלק שרוצים לאכול, בסמוך לסעודה [1].
אבל גם כאן צריך להסתכל על המציאות. אם שני דברים גדולים וניכרים נמצאים זה לצד זה ואינם מעורבים ממש, ייתכן שאין כאן כלל מצב של בורר [2].
לכן השאלה הראשונה היא:
יש כאן באמת תערובת — או שפשוט מונחים כמה דברים באותה צלחת?
ומה נחשב "לאלתר"?
לא חייבים לקחת חתיכה ולהכניס אותה מיד לפה. אפשר לברור לצורך סעודה שעומדת להתחיל, אבל לא להכין עכשיו תערובת מסודרת בשביל שעות מאוחרות יותר [1].
גם קילוף רגיל לצורך האכילה — כגון קילוף בצל, שום, ביצה או פרי — מותר כשהוא נעשה בדרך אכילה ובסמוך לאכילה [3].
הכלל שכדאי לזכור:
יש תערובת? קח את מה שאתה רוצה, בדרך אכילה, בשביל עכשיו.
2. טוחן — מפרקים דבר לחלקים קטנים
עכשיו נחדד את ההבדל.
במלאכת טוחן אנחנו לא מחברים דברים — אנחנו עושים בדיוק להפך: לוקחים דבר אחד ומפרקים אותו לחתיכות או לחלקיקים קטנים יותר.
לכן חיתוך, קיצוץ, ריסוק ומעיכה יכולים להיכנס לשאלת טוחן.
אבל חיתוך רגיל של אוכל אינו אסור אוטומטית. לפי פסיקת ילקוט יוסף, בירקות ופירות שראויים לאכילה כפי שהם, ניתן לחתוך לצורך אכילה סמוכה, וגם חיתוך דק לצורך הסעודה הקרובה מותר לפי התנאים המבוארים בהלכה [4].
לכן אם אתה מכין עכשיו סלט לסעודה:
סכין רגילה ← לצורך הסעודה הקרובה ← מותר לחתוך.
מה שלא נכון לעשות הוא להכין זמן רב מראש ירקות קצוצים דק, או להשתמש בכלי שמיועד במיוחד לטחינה וריסוק כגון פומפייה או קוצץ.
ומה עם מעיכה?
גם מעיכה שייכת יותר לעולם של טוחן, מפני שאנחנו מפרקים את מבנה המאכל — לא יוצרים חיבור חדש בין חומרים.
לפי ילקוט יוסף, מותר למעוך בננה במזלג לצורך אכילה מיידית, כגון לתינוק [5].
וזה בדיוק ההבדל שכדאי לזכור:
למעוך בננה ← טוחן.
לערבב אבקה עם נוזל לעיסה ← לש.
טוחן שואל:
כמה פירקתי את הדבר הקיים?
לש שואל:
האם יצרתי עכשיו מרקם חדש מחיבור של כמה חומרים?
3. לש — מחברים ויוצרים עיסה
כאן אנחנו כבר בפעולה אחרת לגמרי.
במלאכת לש לוקחים שני חומרים או יותר — בדרך כלל חומר יבש ונוזל — ומחברים אותם עד שהם נעשים לעיסה, בלילה או תערובת בעלת מרקם חדש [6].
כלומר:
טוחן ← מפרק.
לש ← מחבר.
וזה ההבדל המרכזי בין שתי המלאכות.
אם חתכתי גזר לחתיכות קטנות — אני בעולם של טוחן.
אם לקחתי אבקה והוספתי לה מים עד שנוצרה עיסה — אני בעולם של לש.
לא כל ערבוב נחשב לישה. השאלה היא האם הערבוב יוצר את המרקם.
ומה עם טחינה?
טחינה היא דוגמה מצוינת.
אם הטחינה כבר הוכנה לפני שבת והיא רק נעשתה סמיכה, מותר להוסיף מים ולדלל אותה לפי ההלכה [7].
אבל הכנת טחינה גולמית בשבת על ידי הוספת מים, לימון וכדומה מורכבת יותר, משום שבשלב הראשון החומר נעשה סמיך מאוד ונוצר מרקם חדש. לכן נכון ופשוט יותר להכין טחינה גולמית לפני שבת [7].
אז מבחינה מעשית:
טחינה מוכנה ← אפשר לדלל.
טחינה גולמית ← עדיף להכין מערב שבת.
אותו עיקרון יעזור גם במאכלים אחרים: אם אתה רק מערבב שני דברים נוזליים או מוסיף מעט רוטב לסלט — זו לא בהכרח לישה. אם אתה יוצר ממש עיסה חדשה — כאן מתחילה שאלת לש.
4. סוחט — מוציאים משקה מתוך דבר אחר
בסחיטה אנחנו לוקחים פרי או דבר אחר ומוציאים מתוכו נוזל.
בזיתים וענבים האיסור חמור במיוחד, משום שסחיטתם לשמן וליין היא צורת הסחיטה המרכזית [8]. גם בפירות שנהוג לסוחטם למשקה, כגון תפוזים ורימונים, יש איסורי סחיטה לפי פרטי הדין [8].
לכן השאלה כאן אינה רק:
איזה פרי זה?
אלא גם:
לאן אני סוחט אותו?
סחיטה לתוך משקה או כלי ריק חמורה יותר. לעומת זאת, כשסוחטים לתוך אוכל והנוזל נבלע בו, הדין יכול להיות קל יותר [8].
ומה עם לימון?
לפי פסיקת מרן השולחן ערוך והילקוט יוסף, מותר מעיקר הדין לסחוט לימון בשבת, אף לתוך כלי ריק או משקה. מי שמחמיר לסחוט דווקא על אוכל — תבוא עליו ברכה [9].
לכן למנהג הספרדים:
לימון ← מותר לסחוט מעיקר הדין.
לדעת האשכנזים: בסחיטת לימון יש מנהגים מחמירים יותר, ובפרט לגבי סחיטה ישירות למשקה.
אם סוחטים לימון לסלט ונופלים גרעינים פנימה, חוזרת פתאום שאלה אחרת — בורר. לכן לא מוציאים את הגרעינים מתוך התערובת בדרך האסורה, אלא מוציאים אותם בדרך המותרת, כגון עם מעט מן האוכל [9].
וזו דוגמה יפה לכך שכמה מלאכות יכולות להופיע באותה הכנת אוכל — ולכן חשוב לדעת בכל רגע איזו פעולה אנחנו עושים.
בוא נבדוק שהדברים יושבים
בורר: לוקחים את מה שרוצים, ביד, לצורך האכילה הקרובה [1].
טוחן: מותר לפי התנאים המבוארים בהלכה, כשזה לצורך הסעודה הקרובה [4].
זו שאלה של טוחן, לא של לש. לצורך אכילה מיידית יש היתר לפי הדין [5].
זו כבר שאלה של לש.
אפשר להוסיף מים ולדלל [7].
זו שאלה של סוחט, ואין סוחטים פירות העומדים למשקה בדרך הרגילה לתוך כלי ריק [8].
לפי פסיקת הספרדים:
מותר מעיקר הדין [9].
הדרך הכי פשוטה לזכור
ארבע פעולות — ארבע שאלות:
אני מפריד דברים מתוך תערובת?
אני מפרק מאכל לחתיכות קטנות או מועך אותו?
אני מחבר חומרים ויוצר מהם עיסה או מרקם חדש?
אני מוציא נוזל מתוך פרי או מאכל?
זה ההבדל החשוב באמת.
ובעיקר:
טוחן ← פירוק.
לש ← חיבור.
מה לקחת איתך?
המשפט הכי חשוב בפרק:
בהכנת אוכל בשבת צריך לזהות קודם את סוג הפעולה — ורק אחר כך לדעת מה הדין.
זכור:
בורר ← מפריד מתוך תערובת.
טוחן ← מפרק לחלקים קטנים.
לש ← מחבר ויוצר מרקם חדש.
סוחט ← מוציא משקה.
ולמעשה:
בורר ← אוכל, ביד, לאלתר.
חיתוך ירקות ← בסמוך לסעודה ובדרך אכילה רגילה.
מעיכה ← שייכת לטוחן, לא ללש.
עיסה חדשה ← שייכת ללש.
טחינה מוכנה ← אפשר לדלל.
סחיטה ← בודקים איזה פרי ולאן סוחטים.
לימון ← לספרדים מותר מעיקר הדין.
אם ארבע המשפחות האלה ברורות, הרבה מאוד שאלות במטבח כבר מתחילות להסתדר.
בחלק הבא נעבור ל:
מוקצה.
שם ננסה לעשות בדיוק אותו דבר — במקום לזכור רשימה אינסופית של חפצים, נלמד למה דבר נעשה מוקצה, מהם הסוגים שבאמת חשוב להכיר, ומתי בכל זאת מותר להזיז אותו.
[1] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שי"ט; ילקוט יוסף, שבת כרך ג' — דיני בורר והיתר אוכל מתוך פסולת, ביד ולאלתר.
[2] ילקוט יוסף, שבת כרך ג', דיני ברירה — דברים גדולים וניכרים שאינם מעורבים ממש אינם בהכרח בכלל בורר.
[3] ילקוט יוסף, שבת כרך ג' — קילוף פירות, שום, בצל וביצים בדרך אכילה ובסמוך לאכילה.
[4] ילקוט יוסף, שבת כרך ג', סימן שכ"א — דיני טוחן וחיתוך ירקות לצורך אכילה לאלתר.
[5] ילקוט יוסף, שבת כרך ג', דיני תיקוני מאכל — מעיכת בננה במזלג לצורך אכילה מיידית.
[6] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שכ"א; ילקוט יוסף, שבת כרך ג' — דיני מלאכת לש, חיבור חומר עם משקה ויצירת עיסה או בלילה.
[7] ילקוט יוסף, שבת כרך ג', דיני תיקוני מאכל — דילול טחינה שהוכנה מערב שבת והדיון בהכנת טחינה גולמית בשבת.
[8] שולחן ערוך, אורח חיים סימן ש"כ; ילקוט יוסף, שבת כרך ג' — דיני סחיטה בזיתים, ענבים ושאר פירות העומדים למשקה.
[9] ילקוט יוסף, שבת כרך ג', סימן ש"כ — דין סחיטת לימון בשבת לפי פסיקת מרן.
