כשרות הפירות בט״ו בשבט | ערלה, תרומות ומעשרות ובדיקת חרקים

מה צריך לבדוק מבחינת כשרות הפירות?

כאשר קונים פירות לט״ו בשבט, יש להבחין בין כמה עניינים שונים. הראשון הוא תרומות ומעשרות, שחייבים להפריש מתוצרת ארץ ישראל החייבת בכך. השני הוא ערלה ונטע רבעי, הנוגעים לפירות שגדלו על עצים צעירים. השלישי הוא קדושת שביעית, כאשר מדובר בפירות המשתייכים לשנת השמיטה. הרביעי הוא איסור אכילת חרקים, המחייב בדיקה של פירות שמצויה בהם נגיעות.[1]

ההבחנה הזאת חשובה משום שכל אחד מן הנושאים דורש טיפול אחר. פירות שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות אפשר לתקן באמצעות הפרשה כהלכה, אולם פירות האסורים משום ערלה אינם נעשים מותרים על ידי הפרשת מעשרות. גם פירות שיש בהם חרקים אינם נעשים מותרים רק משום שיש עליהם השגחת כשרות לעניין תרומות ומעשרות. לכן צריך לוודא שכל נושא טופל בהתאם לדינו.

האם צריך להפריש תרומות ומעשרות מפירות שקונים בחנות?

מי שקונה פירות מחנות בעלת הכשר אמין, שהפיקוח בה כולל הפרשת תרומות ומעשרות, רשאי לאכול את הפירות בלי להפריש מהם מחדש. כך עולה מפסקי מרן הרב עובדיה יוסף, שהובאו בילקוט יוסף, ולפיהם מותר לקנות פירות מחנויות שיש עליהן השגחת כשרות מטעם הרבנות המקומית, והממונה על הכשרות דואג להפרשת תרומות ומעשרות.[2]

לדוגמה, אדם שקנה תמרים, ענבים ורימונים בחנות פירות שיש עליה השגחה מתאימה, אינו צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות שוב רק מפני שהוא מתכוון לאוכלם בט״ו בשבט. התאריך שבו אוכלים את הפירות אינו יוצר חיוב חדש כאשר כבר הופרשו מהם תרומות ומעשרות כדין.

לעומת זאת, כאשר קונים פירות מדוכן שאין עליו פיקוח כשרות, או מקבלים פירות ממקור שלא ברור אם הופרשו ממנו תרומות ומעשרות, צריך לברר את מקור הפירות. כאשר מדובר בפירות ארץ ישראל שיש חשש שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות, יש להפריש מהם מספק, ללא ברכה, בהתאם לכללי ההלכה.[3]

חשוב לדעת שלא בכל מקרה שבו חסרה תעודת כשרות הפירות אסורים בוודאות. ייתכן שכבר הופרשו מהם תרומות ומעשרות, וייתכן שהם פטורים מהפרשה מסיבה אחרת. אולם אין להניח שכל הפירות הנמכרים בשוק מעושרים, ולכן כאשר קיים חשש ממשי יש לבצע הפרשה כהלכה לפני האכילה.

כיצד מפרישים תרומות ומעשרות מפירות שמקורם אינו ברור?

כאשר יש צורך להפריש תרומות ומעשרות מפירות שאין ידוע אם כבר הופרשו מהם, אין די בהוצאת חתיכה מן הפרי והשלכתה לאשפה. ההפרשה כוללת קביעת חלקי התרומה והמעשרות באמצעות נוסח הלכתי מתאים, ובשנים שבהן נוהג מעשר שני נדרש גם חילול קדושתו על מטבע המיועדת לכך.[3]

לכן מי שרוצה להפריש בעצמו צריך להכיר את סדר ההפרשה ולהשתמש בנוסח המתאים לשנת המעשר ולסוג הפירות. כאשר מפרישים מספק, אין מברכים על ההפרשה, מפני שאין ודאות שהפירות חייבים בה. לעומת זאת, בפירות שבוודאי חייבים בהפרשה, יש לברך בהתאם לדיני ההפרשה.[4]

לדוגמה, אדם שקיבל מארגז פירות שנקטפו במטע פרטי בארץ ישראל, ואינו יודע אם הופרשו מהם תרומות ומעשרות, צריך לברר את מקורם ולהפריש מהם לפי הצורך לפני האכילה. אין להסתפק באמירת המילים „הפירות מעושרים” או „כל ההפרשות יחולו כדין” בלי לבצע את ההפרשה כנדרש.

יש לשים לב גם לכך שאין מפרישים ממין אחד על מין אחר, ואין מפרישים מפירות של שנת מעשר אחת על פירות של שנה אחרת. משום כך, כאשר יש פירות ממקורות שונים או משנים שונות, אין לערבב אותם בהפרשה בלי בירור מתאים. את סדר ההפרשה המלא, הנוסח וההבחנה בין שנות המעשר נבאר במאמר המיוחד למצוות התלויות בארץ.[4]

האם צריך להפריש תרומות ומעשרות מפירות שגדלו בחוץ לארץ?

פירות שגדלו בחוץ לארץ ונגמרה מלאכתם שם, פטורים בדרך כלל מהפרשת תרומות ומעשרות גם כאשר מביאים אותם לארץ ישראל. כך נפסק בילקוט יוסף.[5]

לדוגמה, אדם שקנה פירות מיובשים שגדלו ועובדו בחוץ לארץ, כאשר מדובר בתוצרת שגמר מלאכתה נעשה שם, אינו צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות רק משום שהם נמכרים בישראל.

אולם יש מקרים מיוחדים שבהם פירות שגדלו בחוץ לארץ הובאו לארץ לפני גמר מלאכתם, ונגמרה מלאכתם בארץ ישראל. במקרים אלה עשוי לחול חיוב בהפרשת תרומות ומעשרות, ולכן אין לקבוע שכל מוצר המיובא מחוץ לארץ פטור אוטומטית מהפרשה.

בנוסף, גם כאשר הפירות פטורים מתרומות ומעשרות, אין פירוש הדבר שכל מוצר מיובא כשר ללא בירור נוסף. פירות שעברו עיבוד תעשייתי עשויים להכיל תוספים, חומרי ציפוי, חומרי טעם ומרכיבים אחרים, ולעיתים יש צורך בהכשר מתאים למוצר עצמו.

מה הדין בפירות שנקטפו מעץ שבחצר הבית?

מי שיש לו עץ פרי בחצרו צריך לשים לב במיוחד לדיני תרומות ומעשרות ולדיני ערלה. העובדה שהפירות גדלו בחצר פרטית ואינם מיועדים למכירה אינה פוטרת אותם אוטומטית מן המצוות התלויות בארץ.[6]

לדוגמה, אדם שקטף רימונים מעץ שבחצרו כדי להביאם לשולחן ט״ו בשבט, צריך לוודא שהפירות מותרים משום ערלה, וכאשר הם חייבים בתרומות ומעשרות עליו להפריש מהם כדין לפני האכילה.

עם זאת, יש להבחין בין אכילת ארעי לבין אכילת קבע. בהלכות תרומות ומעשרות קיימים מצבים שבהם מותר לאכול אכילת ארעי מן הפירות לפני שנקבעו למעשר, ויש מצבים שבהם הכנסתם לחצר או לבית, גמר מלאכתם או פעולות אחרות קובעים אותם למעשר. משום כך אין ללמוד מן הכלל של חובת הפרשה שכל טעימה מפרי המחובר לעץ מחייבת מיד הפרשה.

למעשה, כאשר קוטפים פירות כדי להגישם לשולחן המשפחה, הדרך הנכונה היא לברר את חיובם ולהפריש מהם כדין לפני האכילה, ולא להסתמך על ההיתרים הנוגעים לאכילת ארעי בלי להכיר את תנאיהם.

מהו איסור ערלה, וכיצד הוא משפיע על כשרות הפירות?

התורה אוסרת באכילה ובהנאה את פירותיו של עץ מאכל בשלוש שנותיו הראשונות, ואיסור זה נקרא „ערלה”. בשנה הרביעית חלים על הפירות דיני נטע רבעי, ויש לפדות את קדושתם כהלכה לפני האכילה. לכן עץ צעיר עשוי להוציא פירות יפים ובשלים, ובכל זאת פירותיו יהיו אסורים באכילה.[7]

לדוגמה, אדם שנטע עץ תאנה לפני תקופה קצרה, וכבר הופיעו עליו פירות, אינו רשאי לאוכלם רק מפני שהם נראים בשלים. עליו לברר אם העץ כבר יצא משנות הערלה, ואם הפירות שייכים לשנת נטע רבעי ומצריכים פדיון.

חשוב במיוחד לדעת שאי אפשר לתקן פירות ערלה באמצעות הפרשת תרומות ומעשרות או באמצעות אמירת נוסח כלשהו. פירות ערלה אסורים בעצם מעמדם, ורק לאחר סיום שנות הערלה, ובהתאם לדיני הפירות שגדלו לאחר מכן, אפשר להתיר את הפירות בדרך שנקבעה בהלכה.

האם אפשר לסמוך על גילו של עץ שנקנה במשתלה?

לא תמיד. עץ שנקנה במשתלה עשוי להיות בן כמה שנים, אך אין פירוש הדבר שכל שנותיו במשתלה נחשבות בהכרח למניין שנות הערלה לאחר נטיעתו בגינה.

בדין זה יש משמעות לאופן שבו גדל השתיל במשתלה, לסוג העציץ או השקית שבה הוחזק, למצב גוש האדמה שסביב שורשיו ולאופן העברתו ממקום למקום. בילקוט יוסף מבוארים מצבים שבהם אפשר להמשיך למנות את שנות הערלה מן הנטיעה הראשונה, אך הדבר תלוי בתנאים הלכתיים מדויקים.[8]

לדוגמה, מי שקנה עץ לימון בן שלוש שנים והעביר אותו לגינתו אינו יכול לקבוע מיד שפירותיו מותרים, בלי לברר אם המעבר נעשה באופן המאפשר להמשיך את מניין השנים הקודם. כאשר הפרטים אינם ברורים, צריך לברר את הדין לפני אכילת הפירות.

לכן מי שמתכנן לשתול עץ פרי ורוצה להימנע מספקות בעתיד, נכון שיקנה אותו ממשתלה שיש לה פיקוח מתאים לעניין ערלה, וישמור את פרטי הנטיעה וההעברה.

האם יש דינים מיוחדים לפירות שביעית המוגשים בט״ו בשבט?

כאשר מגישים לט״ו בשבט פירות שיש בהם קדושת שביעית, יש לנהוג בהם לפי הדינים המיוחדים לפירות השנה השביעית. בין הדינים הללו נמצאים איסור הפסד הפירות, הגבלות על מסחר בהם, אופן השימוש בהם ולעיתים גם חובת ביעור.[9]

לדוגמה, אדם שקיבל תמרים או פירות אחרים במסגרת אוצר בית דין, כאשר מדובר בפירות הקדושים בקדושת שביעית, רשאי לאוכלם בהתאם לדינם, אך עליו להקפיד שלא להפסידם שלא כדרך שימושם. אם נשארו פירות הראויים לאכילה, אין להשליכם לאשפה בצורה הגורמת להשחתתם בידיים, אלא יש לנהוג בשאריותיהם לפי דיני קדושת שביעית.

חשוב להדגיש שלא כל פרי שנקטף בשנת השמיטה נחשב בהכרח לפרי הקדוש בקדושת שביעית, וגם לאחר סיום שנת השמיטה ייתכנו פירות שיש בהם קדושה. הדבר תלוי בסוג הפרי, בשלב התפתחותו ובמקור גידולו.

לפי פסיקת מרן הרב עובדיה יוסף, קיימת גם הבחנה בין פירות שגדלו בקרקע ישראל לבין פירות שגדלו בקרקע של גוי, ובין תוצרת של אוצר בית דין לתוצרת של היתר מכירה. משום כך, כאשר מקור הפירות אינו ברור, יש לברר את דינם ואין לקבוע את מעמדם רק לפי תאריך הקנייה.[9]

מדוע צריך לבדוק את הפירות מפני חרקים?

אסור לאכול חרקים האסורים על פי התורה, ולכן פירות שמצויה בהם נגיעות המחייבת בדיקה צריכים בדיקה לפני האכילה. כך נפסק בשולחן ערוך, וכך מבואר בילקוט יוסף. גם כאשר מדובר בנגיעות שאינה קיימת בכל פרי, אלא בשיעור הנחשב „מיעוט המצוי”, יש חובה לבדוק את הפירות מן הסוג הנגוע לפי כללי ההלכה.[10]

האיסור אינו תלוי בכך שהחרק נראה גדול או בולט. גם חרק קטן שאפשר להבחין בו בעין רגילה, כשהבדיקה נעשית בתנאים מתאימים, עשוי להיות אסור באכילה. לכן אין להסתפק תמיד במבט מהיר על הפרי מבחוץ, כאשר ידוע שהנגיעות עלולה להיות בתוך הפרי.

עם זאת, לא כל פרי חייב באותה בדיקה. יש פירות שבדרך כלל מוחזקים כנקיים, יש פירות שצריכים בדיקה חיצונית בלבד, ויש פירות שצריך לפתוח ולבדוק מבפנים. ההבדל נקבע לפי סוג הפרי, אופן גידולו, רמת הנגיעות המצויה בו ותנאי אחסונו.

חשוב לדעת שגם לאחר שנקטף הפרי הוא עלול להיפגע מחרקי מחסן, במיוחד כאשר מדובר בפירות מיובשים הנשמרים זמן רב. לכן אין להניח שפירות מיובשים נקיים יותר מפירות טריים רק משום שעברו תהליך ייבוש.

כיצד בודקים תאנים טריות ומיובשות?

תאנים הן מן הפירות שצריך להקפיד במיוחד בבדיקתם מפני חרקים. בילקוט יוסף נאמר שאין לאכול תאנים לפני בדיקה, משום שמצויה בהן נגיעות. גם כאשר במבט ראשון התאנה נראית נקייה, ייתכנו בתוכה חרקים קטנים שקשה להבחין בהם.[11]

בתאנים טריות יש לפתוח את הפרי ולהתבונן היטב בתוכו, בהתאם להנחיות הבדיקה המתאימות לסוג התאנה ולמקור גידולה. יש לשים לב במיוחד לאזורים פנימיים שבהם עלולים להסתתר זחלים או חרקים הדומים בצבעם לבשר הפרי.

בתאנים מיובשות הבדיקה מורכבת יותר. יש לשטוף היטב את התאנה מבחוץ, לפתוח אותה ולמתוח את בשרה כך שלא יישארו קפלים המסתירים חלקים ממנה. לאחר מכן יש לבדוק אותה מול מקור אור מתאים ולחפש סימני נגיעות, כגון זחלים, קורים, פירורים חריגים או חלקים מחשידים בתוך הפרי. במקומות כהים שאי אפשר לבדוק היטב יש להסיר את החלק החשוד, ואין להסתפק בבדיקה שטחית.[12]

יש להבחין בין סוגי התאנים ובין מקורות הגידול, משום שרמת הנגיעות אינה אחידה. תאנים ממטע מסחרי מטופל עשויות להיות נקיות יותר מתאנים שגדלו ללא טיפול מתאים, אך גם בהן יש לפעול לפי הנחיות הבדיקה הנדרשות.

מי שאינו יודע לבדוק תאנים בצורה אמינה, ובפרט תאנים מיובשות, עדיף שלא יאכל מהן עד שילמד את דרך הבדיקה המתאימה או ישיג תוצרת שנבדקה בפיקוח מתאים. אין חובה לאכול תאנים בט״ו בשבט, ולכן אין סיבה להיכנס לחשש איסור כאשר אין אפשרות לבדוק אותן כראוי.

כיצד בודקים תמרים?

גם בתמרים עלולה להיות נגיעות של חרקים, ובילקוט יוסף נפסק שיש לבדוק אותם, מפני שהתולעים עלולות להימצא בתוכם, ובייחוד באזור הגרעין.[13]

הדרך המעשית היא לפתוח את התמר לאורכו, להוציא את הגרעין ולהתבונן היטב בחלקו הפנימי. יש לחפש סימנים מחשידים, כגון זחלים, קורים דקים, נקודות חריגות או סימני כרסום. בתמרים יבשים כדאי לבדוק מול מקור אור, כדי להבחין טוב יותר בממצאים הנמצאים בתוך הפרי.

יש הבדל בין תמרים לחים לבין תמרים יבשים, וברמות גידול ואחסון שונות ייתכנו הבדלים גם בשיעור הנגיעות. תמרים לחים ממקור מסודר נחשבים בדרך כלל נקיים יותר, אולם פתיחתם והתבוננות בתוכם הן דרך פשוטה להימנע מחשש, ובפרט כאשר מדובר בתמרים שאוחסנו זמן ממושך.

חשוב לדעת שלא כל שינוי צבע בתמר מעיד על חרק. לעיתים מופיעים בתמרים גבישי סוכר טבעיים, ואין לזהות אותם אוטומטית כנגיעות. אולם כאשר נמצא ממצא מחשיד, יש לבדוק אותו היטב ולא להסתפק בהנחה שמדובר בסוכר.

כיצד בודקים צימוקים?

צימוקים הם ענבים שעברו ייבוש, ולעיתים עלולים להימצא בהם חרקי מחסן או סימני נגיעות. מכיוון שהם קטנים ומקומטים, קשה לבדוק כל צימוק בנפרד, ולכן משתמשים בדרכי בדיקה המתאימות למוצר.[14]

אחת מדרכי הבדיקה המובאות בהנחיות מקצועיות היא להשרות את הצימוקים במשך כעשר דקות במים חמימים, לשפשף אותם בעדינות בתוך המים ולהתבונן אם צפים חרקים או ממצאים מחשידים. כאשר נמצאת נגיעות, אין להסתפק בשטיפה רגילה, אלא יש לברר אם אפשר להשתמש בצימוקים לאחר טיפול מתאים או שיש להימנע מאכילת אותה תוצרת.

חשוב להדגיש שרמת הנגיעות משתנה לפי מקור הצימוקים, דרך ייצורם ותנאי אחסונם. לכן אין לקבוע שכל הצימוקים נגועים, וגם אין לקבוע שכל צימוק הנמכר באריזה סגורה פטור מבדיקה. יש לפעול לפי רמת הנגיעות והנחיות הבדיקה המתאימות למוצר.

כיצד בודקים משמשים, שזיפים ופירות מיובשים נוספים?

במשמשים מיובשים ובפירות מיובשים דומים יש לשים לב לנגיעות פנימית ולחרקי מחסן. אחת הדרכים המומלצות לבדיקת משמש מיובש היא לשטוף אותו מבחוץ, לפתוח אותו ולהתבונן בבשר הפרי מול מקור אור, כדי לזהות זחלים או חרקים שעלולים להיות מוסתרים בתוך מרקמו.[15]

בשזיפים מיובשים יש לבדוק סימני נגיעות בהתאם למקור הפרי ולהנחיות הבדיקה המתאימות לו. כאשר מבחינים בחורים מחשידים, בקורים או בשינויים שאינם נראים כחלק טבעי מן הפרי, יש לפתוח את הפרי ולבדוק אותו היטב.

לעומת זאת, יש פירות מיובשים שבגידולים מסחריים מסוימים מוחזקים בדרך כלל כנקיים, כגון תפוח מיובש מתוצרת מפוקחת מתאימה. אולם גם במוצרים אלה, כאשר מופיעים סימני קלקול או נגיעות, אין להסתפק בחזקת הניקיון הרגילה.

הכלל המעשי הוא שאין להתייחס לכל הפירות המיובשים כקבוצה אחת. יש לברר את רמת הנגיעות של כל מין, ולפעול לפי צורת הבדיקה המתאימה לו.

האם צריך לבדוק שקדים ואגוזים?

בשקדים, אגוזים, פיסטוקים ובוטנים קיימים הבדלים ברמת הנגיעות לפי סוג המוצר ותנאי אחסונו. בילקוט יוסף מבואר שבמינים שאין הנגיעות מצויה בהם בשיעור המחייב בדיקה פרטנית, אין צורך לפתוח ולבדוק כל יחידה ויחידה. אולם כאשר נראים סימני נגיעות, או כאשר מדובר בתוצרת שמצויה בה נגיעות, יש לבדוק בהתאם.[16]

לדוגמה, כאשר פותחים אגוז מלך בקליפתו הקשה, נכון להתבונן בתוכו ולוודא שאין קורים, פירורים חריגים או סימני כרסום. גם בשקדים ובאגוזים קלופים המאוחסנים זמן רב יש לשים לב לסימנים מחשידים, ובפרט כאשר האריזה הייתה פתוחה או נשמרה בתנאים שאינם מתאימים.

כאשר מדובר באגוזים טחונים או קצוצים, הבדיקה עשויה להיות מורכבת יותר, משום שלא תמיד אפשר לזהות חרקים בתוך התערובת. לכן יש עדיפות להשתמש בתוצרת טרייה, שנשמרה היטב ושמקור כשרותה ברור.

אין צורך להחמיר ולפתוח כל אגוז כאשר מדובר במין ובתוצרת המוחזקים כנקיים ואין בהם סימני נגיעות, אך אין להתעלם מסימנים מחשידים רק מפני שהמוצר נמכר באריזה סגורה.

האם צריך לבדוק גם ענבים, רימונים, זיתים ופירות טריים?

גם בפירות טריים יש להבחין בין מינים שונים. ענבים ממקור מסודר אינם טעונים בדרך כלל פתיחה של כל ענב, אך יש לשטוף אותם ולהתבונן שאין עליהם חרקים או סימנים מחשידים. כאשר מוצאים נגיעות או סימני חדירה לפרי, יש לבדוק את הפירות החשודים בהתאם.

ברימונים יש להקפיד על כך שהפרי בריא ואינו מגלה סימני נגיעות או קלקול. אם הרימון סדוק, רקוב או שיש בו סימנים המעידים על חדירת חרקים, יש לפתוח אותו ולבדוק היטב את החלקים החשודים. אין צורך לבדוק כל גרגיר בנפרד כאשר מדובר ברימון בריא ממקור מסודר שאין בו סימני נגיעות.

בזיתים יש לשים לב לסימני חדירה של זבוב הזית ולממצאים מחשידים על הקליפה. כאשר מופיע כתם או שקע חשוד, יש לבדוק את המקום ולוודא שאין בתוכו מחילות או זחלים. עם זאת, לא כל כתם בזית מעיד על נגיעות, משום ששינויי צבע עלולים להיגרם גם ממכות ומלחץ בזמן המסיק.[17]

בתפוחים, באגסים ובפירות טריים אחרים ממקור מסחרי מסודר, כאשר אין בהם סימני נגיעות והם מוחזקים כנקיים, אין צורך לחתוך כל פרי כדי לבדוק את תוכו. אולם כאשר מבחינים בחור מחשיד, באזור רך או בריקבון חריג, יש לבדוק את המקום לפני האכילה.

מה הדין כאשר מוצאים חרק בתוך פרי?

כאשר נמצאה תולעת או חרק בתוך פרי, אין פירוש הדבר שכל הפרי נאסר אוטומטית באכילה. בילקוט יוסף מבואר שאם נמצאה תולעת בשזיף או בפרי אחר, אפשר להסיר את התולעת, והפרי עצמו אינו נאסר מחמתה, בתנאי שאין בו נגיעות נוספת והוא ראוי לאכילה.[18]

לדוגמה, אם אדם פתח תמר וגילה בו זחל, אין לאכול את הזחל, וכמובן שאין להמשיך באכילת הפרי בלי בדיקה. אולם אין הכרח שכל בשר הפרי נאסר. אפשר להסיר את החרק ולבדוק היטב את שאר הפרי, ואם הוא נקי ואין חשש נוסף, אין עצם מציאת החרק הופכת את הפרי לאסור.

עם זאת, כאשר נמצאו כמה חרקים, קורים רבים או סימנים המעידים על נגיעות נרחבת, אין להסתפק בהוצאת החרק שנראה לעין. במקרה כזה צריך לבדוק את הפרי כולו, ולעיתים עדיף להימנע מאכילתו אם אי אפשר לוודא שהוא נקי.

האם מותר לטחון פירות נגועים ולהכין מהם ריבה?

אין להשתמש בטחינה, בריסוק או בבישול כתחליף מכוון לבדיקת פירות שמוחזקים כנגועים. כאשר מדובר בפירות המחייבים בדיקה, צריך לבדוק אותם לפני הכנת הריבה או המאכל.[19]

אמנם בילקוט יוסף מבוארים מצבים שבהם עברו ובישלו פירות ללא בדיקה, ויש מקום להקל בדיעבד בהתאם לדיני ספקות ותערובות. אולם אין ללמוד מכך שמותר לכתחילה לקחת פירות נגועים ולטחון אותם כדי שלא ייראו החרקים.

לדוגמה, מי שמכין ריבת תאנים מפירות שמצויה בהם נגיעות צריך לבדוק את התאנים לפני הבישול. אין להניח שהבישול לבדו מתיר את החרקים או שבגלל שהריבה נעשית למרקם אחיד אין עוד צורך להתייחס לחשש.

האם צריך לבדוק את הפירות לפני הברכה?

פירות שמצויים בהם חרקים צריכים בדיקה לפני שמברכים עליהם. כך נפסק בילקוט יוסף בהלכות ט״ו בשבט. הטעם הוא שיש לוודא שהפרי ראוי לאכילה, וגם להימנע מהפסק בין הברכה לבין האכילה.[20]

לדוגמה, מי שמתכוון לאכול תמרים, נכון שיפתח אותם ויבדוק את תוכם לפני הברכה. לאחר שהפרי נבדק ונמצא ראוי לאכילה, יוכל לברך עליו ולאוכלו מיד.

וכן מי שרוצה לאכול תאנה מיובשת, צריך להכין אותה ולבצע את הבדיקה הנדרשת לפני הברכה. אין לברך תחילה ורק לאחר מכן להתחיל לפתוח את הפרי, להתבונן בתוכו ולברר אם הוא ראוי לאכילה.

נוסף על כך, כאשר מגישים כמה מיני פירות בסדר ט״ו בשבט, כדאי להכין מראש את הפירות הטעונים בדיקה, כדי שכל המשתתפים יוכלו לברך ולאכול בצורה מסודרת, בלי להפסיק לצורך בירורים ובדיקות.

טבלת כשרות מעשית לשולחן ט״ו בשבט

סוג הפרי ומה חשוב לבדוק?

תמרים - לפתוח ולהוציא את הגרעין, ולבדוק שאין חרקים וסימני נגיעות

תאנים טריות - לפתוח ולבדוק את פנים הפרי לפי הנחיות הבדיקה

תאנים מיובשות - שטיפה, פתיחה מלאה ובדיקה מול מקור אור. מי שאינו בקיא בבדיקה עדיף שיימנע

צימוקים - בדיקה המתאימה למקורם, ובמקום הנדרש השריה ובדיקת המים

משמש מיובש - לשטוף, לפתוח ולבדוק מול מקור אור

שזיפים מיובשים - לבדוק סימני נגיעות ובמידת הצורך לפתוח

שקדים ואגוזים - להתבונן בעת הפתיחה ולבדוק סימני נגיעות בהתאם לסוג המוצר

ענבים - שטיפה והתבוננות חיצונית, בדיקה נוספת אם יש סימנים מחשידים

רימונים - לבדוק שאין סימני חדירה, ריקבון או נגיעות

כיצד נכון להכין את הפירות לפני סדר ט״ו בשבט?

כדי לערוך את סדר הפירות בצורה נכונה, כדאי להתחיל כבר בשעת הקנייה. יש לבחור פירות ממקור אמין, לוודא שהכשרות מתאימה למוצר ולברר אם קיימים חששות של ערלה או תרומות ומעשרות. בפירות מיובשים ובמוצרים מעובדים יש לבדוק את ההכשר ואת תנאי האחסון, ובמינים המצויים בנגיעות יש להיערך לבדיקתם כראוי.

לאחר הקנייה, לפני שמניחים את הפירות על השולחן, יש לשטוף ולבדוק את הטעונים בדיקה. תמרים יבשים כדאי לפתוח ולהוציא את גרעיניהם, תאנים יש לבדוק בשיטה המתאימה להן, וצימוקים ופירות מיובשים אחרים יש להכין בהתאם להנחיות הנוגעות למוצר. כאשר אין אפשרות לבדוק מין מסוים בצורה אמינה, אין חובה להגישו, ואפשר להחליפו בפרי אחר שקל יותר לבדוק.

כך נוכל לערוך את מנהג אכילת הפירות מתוך שמחה והודיה לה׳, בלי להיכנס לחששות הלכתיים מיותרים. חשוב לזכור שמטרת מנהג הפירות אינה להעמיס על השולחן כמה שיותר מינים, אלא לברך על המאכלים כהלכה ולהכיר בטובה שהקדוש ברוך הוא משפיע עלינו.

העיקר שצריך לזכור

לפני אכילת פירות ט״ו בשבט יש לוודא שהם מותרים באכילה מבחינת תרומות ומעשרות, ערלה, נטע רבעי וקדושת שביעית, בהתאם למקורם ולסוגם. בקנייה ממקור בעל השגחת כשרות מתאימה אפשר להסתמך על הפיקוח בנושאים שהוא כולל, אך אין בכך לפטור אוטומטית מבדיקת חרקים בפירות הטעונים בדיקה. במיוחד יש להקפיד על בדיקת תאנים, תמרים ופירות מיובשים לפי הנחיות הבדיקה המתאימות להם. פירות שמצויה בהם נגיעות יש לבדוק לפני הברכה, ואם אי אפשר לבדוק פרי מסוים כראוי, עדיף להימנע מאכילתו. כך אפשר לקיים את מנהג אכילת הפירות בשמחה, מתוך הקפדה על ההלכה.

מקורות והערות

[1] שולחן ערוך, יורה דעה סימן שלא, דיני תרומות ומעשרות; סימן רצד, דיני ערלה ונטע רבעי; סימן פד, דיני חרקים ותולעים בפירות. ילקוט יוסף, מועדים, הלכות ט״ו בשבט, עמודים רמז ורנ: המשמעות ההלכתית של ט״ו בשבט לעניין ערלה ומעשרות, והחובה לבדוק פירות שמצויים בהם חרקים.

[2] ילקוט יוסף, יורה דעה סימן שלא, מהלכות תרומות ומעשרות, סעיף כ; שו״ת יביע אומר, חלק ט, יורה דעה סימן ל, עמוד שכח: מותר לקנות פירות וירקות מחנויות שיש עליהן הכשר של הרבנות המקומית, והמשגיח אחראי להפרשת תרומות ומעשרות. המחמיר ומפריש מהם שוב, תבוא עליו ברכה.

[3] ילקוט יוסף, יורה דעה סימן שלא, מהלכות תרומות ומעשרות, סעיפים ד, ז–ח; שולחן ערוך יורה דעה סימן שלא: דיני הפרשת תרומות ומעשרות מפירות שלא ידוע אם כבר הופרשו מהם. כאשר ההפרשה נעשית מחמת ספק, אין מברכים עליה. להוראות סדר ההפרשה המעשי ראה גם סדר הפרשת תרומות ומעשרות של מכון התורה והארץ.