להעביר גילולים מן הארץ | העברת גילולים לעומת כריתת אלילים

"וְעַל כֵּן נְקַוֶּה לְּךָ ה' אֱלֺקֵינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךָ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁ-דַּי. וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן".

שאלה

מה בין העברת גילולים לכריתת האלילים? וכי אין זה כפל לשון מיותר?

תשובות

א.  מדובר בתהליך המורכב משני שלבים. על האנושות להיגמל תחילה מהעבודות הזרות למיניהן, ואחר כך להסיר מליבה את הדעות הכוזבות ולדבוק באמונת האמת. זאת בהתאם לגישתו החדשנית של הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יא הלכה ד), שדתות נצרות והאיסלם באו לעולם כדי לעקור את האמונות הקדומות באלילים השונים, והחדרת האמונה בא-ל אחד. בכך הן מכשירות את הדרך לגילוי אור האמת בעולם כולו לימות המשיח, בהם תמלא כל הארץ דיעה את ה'. אז יתנפצו גם השקרים הנלווים לדתות מונותאיסטיות אלו, ויכירו הכל באמת של תורת ישראל [1].

ב.  כתוספת לתשובה הקודמת, גם הדתות האמורות שונות זו מזו. לדעת הרמב"ם (שו"ת סימן תמח) רק הנצרות נחשבת לעבודה זרה למרות אמונתה בא-ל אחד, וזאת משום שהיא מייחסת תכונות אלוקיות לילוד אשה. לעומת זאת האיסלם אינו נחשב לעבודה זרה, למרות אמונתו בנביא השקר שלהם [2]. לפי זה יתכן שכפל הלשון בא להוסיף גם את האמונות הכוזבות שאינן מוגדרות כעבודת אלילים.

ג.  אמירה זו מתפרשת מסופה לתחילתה. מתי יעברו גילולים מן הארץ, כאשר האלילים כרות יכרתון. כאשר יושמדו העבודות הזרות עצמן, יפסיקו בני אדם להאמין בכוחן, ויעברו האמונות הכוזבות מן העולם.

ד.  לחילופין, אין די בביעור פיזי של עבודה זרה מן העולם, אלא יש צורך גם בשינוי מנטאלי יסודי בהשקפת עולמם של המאמינים בהן, עד לביעורן המוחלט מן הלבבות [3].

ה.  כהמשך לתשובה הקודמת, דבר עובר עלול לחזור ולהופיע שנית, לעומת זאת דבר שנכרת כליל אין לו תקומה. מסיבה זו אין די בהעברת גילולים מן העולם באופן פיזי, שהרי עלולים אלילים אחרים לבוא במקומם, אלא יש צורך בכריתתם המוחלטת, וזאת על ידי עקירתם מן הלבבות.

ו.  בימי קדם היו עובדי אלילים שיצרו להם צלמים מלאכותיים של זהב וכסף וכדומה, והשתחוו להם. והיו מהם שעבדו לגרמי השמים, כגון השמש והירח והכוכבים והמזלות. את הראשונים ניתן להעביר מן העולם, אך לא את האחרונים. לאלו נדרשת כריתת ההקשר התיאולוגי בינם לבין המאמינים בהם.

[1] לשון הרמב"ם שם: אף ישוע הנצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר (דניאל יא יד) "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו". וכי יש מכשול גדול מזה, שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותם, וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם, להחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'? אבל מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגן, כי לא דרכינו דרכיו, ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינם אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר (צפניה ג ט) "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד".

[2] לא כולם מסכימים לדעת הרמב"ם בענין זה. המאירי (עבודה זרה נז א ד"ה ישמעאלים) כותב: ישמעאלים הללו, יש מי שאומר עליהם שאינם עובדי עבודה זרה ודנים אותם כגר תושב וכו'. ויש מן הגאונים שהקלו בהם להורידם מדרגה אחת על שאר עממין, מה שבשאר עממין אסור בהנאה באלו מותר בהנאה ואסור בשתיה, ומה שבשאר עממין מותר בהנאה, כגון מגע גוי שלא בכוונה מותר בשתיה. ומכל מקום חכמי ספרד חולקים בה, שהרי מצינו בפרק ראשון שהוא מונה בכלל עבודות זרות גישרא שבערביא. וכן כתב הר"ן (סנהדרין סא ב ד"ה יכול): וגם המשוגע של הישמעאלים, אף על פי שאין טועים אחריהם לעשותם אלהות, הואיל ומשתחווים לפניהם השתחואה של אלהות דין עבודה זרה יש להם לכל דבר איסור של עבודה זרה.

[3] תפילה זו הינה המשך לתפילת 'עלינו לשבח' שאותה אמר יהושע במעבר הירדן, בשעה שנכנסו ישראל לארץ (כל בו סימן טז). צבא ישראל יכול היה להכרית את האלילים רק באופן פיזי, אך את ביעור האמונה בהם מלב עובדיהם יכול רק הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.