שיר של יום רביעי | קשר המזמור ליום רביעי

"הַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי בְּשַׁבָּת, שֶׁבּו הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אֵ-ל נְקָמוֹת ה', אֵ-ל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ. הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים. עַד מָתַי רְשָׁעִים ה', עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ. יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק, יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן. עַמְּךָ ה'  יְדַכְּא‏וּ, וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ. אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ. וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּ-הּ וְלֹא יָבִין אֱלֺקֵי יַעֲקֹב. בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם, וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ. הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע, אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט. הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ, הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת. ה' יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם, כִּי הֵמָּה הָבֶל. אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ-הּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ. לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע, עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת. כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ, וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב. כִּי עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט, וְאַחֲרָיו כָּל יִשְׁרֵי לֵב, מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים, מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן. לוּלֵי ה' עֶזְרָתָה לִּי, כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי. אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי, חַסְדְּךָ ה' יִסְעָדֵנִי. בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי, תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי. הַיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת, יֹצֵר עָמָל עֲלֵי חֹק. יָגוֹדּוּ עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק, וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ. ה' לִי לְמִשְׂגָּב, וֵאלֺקַי לְצוּר מַחְסִי. וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם, יַצְמִיתֵם ה' אֱלֺקֵינוּ. לְכוּ נְרַנְּנָה לה', נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ. נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ. כִּי אֵ-ל גָּדוֹל ה', וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים" (תהלים צד - צה ג).

שאלה

שנינו בברייתא (ראש השנה לא א), "ברביעי היו אומרים 'א-ל נקמות ה'', על שם שברא חמה ולבנה, ועתיד ליפרע מעובדיהן". אך עדיין צריך ביאור בקשר זה, מדוע נחשבות החמה והלבנה כסמל של עבודה זרה יותר מכל שאר מיני עבודה זרה שבעולם?

תשובות

א.  שורש התפתחותה של העבודה הזרה בעולם החל בגרמי השמים. בדורות הראשונים טעו בהם בני אדם וסברו שברא אותם ה' כדי להנהיג על ידם את העולם, ועל כן מן הראוי לחלוק להם כבוד ולעובדם. ברבות הימים נשתכח שם ה' מרוב אנשי העולם, עד שהחכמים שבהם ייחסו את האלוהות למאורות ולגלגלי הרקיע, והמון העם עבד לעץ ולאבן (רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א הלכות א-ב).

ב.  כהמשך לתשובה הקודמת, נאמר בסוף שיר של יום זה, "כי א-ל גדול ה', ומלך גדול על כל אלהים". 'אלהים' משמש לעתים כביטוי לכח ושררה גם במשמעות חול [1]. יתכן שהכוונה כאן היא לשמש ולירח ושאר גרמי השמים, שבידם הפקיד הקדוש ברוך הוא את ניהול מערכות הטבע, תפקיד שגרם לבני אדם לתעות אחריהם. כדי לשלול טעות זו מדגיש הכתוב, שה' גדול מעל כל אלהים אלו. הוא זה שנתן בהם את כוחם, והוא המלך הניצב מעליהם.

ג.  הקדוש ברוך הוא ברא את השמש והירח כדי להאיר לבני אדם ביום ובלילה. באופן אירוני דווקא אלו שסוגדים להם מתכחשים לה' שברא אותם, ואיפשר באמצעותם את השימוש בחוש הראיה, ואומרים "לא יראה י-ה, ולא יבין אלקי יעקב", כמתואר במזמור זה.

ד.  ממה שנאמר בבריאת המאורות (בראשית א טז) "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים", עולה ששניהם שווים בגדלם. אך מיד לאחר מכן נאמר 'את המאור הגדול' ו'את המאור הקטן'. רבי שמעון בן פזי מיישב סתירה זו בדרך הבאה. תחילה אכן נבראו השמש והלבנה בגודל שווה, אולם לאחר מכן אמרה הלבנה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, וכי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? השיב לה, לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו, רבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי? השיב לה, לכי ותמשלי ביום ובלילה. אמרה לו, מה יוסיף אורי ביום, הלא הוא כנר בצהרים שאין אורו מורגש כלל. השיב לה הקדוש ברוך הוא, אפצה אותך בכך שעל פיך ימנו בני ישראל ימים ושנים [2]. אמרה לו הלבנה, הלא כנגד מעלה זו יש לשמש מעלה אחרת שאין בי, שמונים על פיה את תקופות השנה, ככתוב (בראשית א, יד) "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים". השיב לה, תנוחמי בכך שיקראו צדיקים בשמך, 'יעקב הקטן' (עמוס ז ב), 'שמואל הקטן' (ברכות כח ב) 'דוד הקטן' (שמואל א' יז יד). כאשר ראה הקדוש ברוך הוא שעדיין לא התפייסה, אמר לישראל, הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הלבנה. והוא שאמר רבי שמעון בן לקיש: "מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו 'חטאת לה'' (במדבר כח יא)? אמר הקדוש ברוך הוא, שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח" (חולין ס ב).

לאור זאת ניתן למצוא קשר נוסף בין מזמור זה, לבין השמש והירח שנבראו ביום רביעי. ההתחשבות שגילה ה' ברגשות הלבנה עד כדי צורך בניחומה, וכביכול בכפרה על פגיעתו בה, משקפים את מידת רחמיו על בריותיו, הבאות לידי ביטוי בכמה מן הכתובים שבמזמור זה. "לולי ה' עזרתה לי, כמעט שכנה דומה נפשי. אם אמרתי מטה רגלי, חסדך ה' יסעדני. ברוב שרעפי בקרבי, תנחומך ישעשעו נפשי".

ה.  על יסוד דברי הגמרא שהובאו בתשובה הקודמת, קשר נוסף נמצא גם בפסוק השני שבשיר של יום זה, "הנשא שופט הארץ, השב גמול על גאים". ביום זה שפט ה' גם את גרמי השמים, והעניש את הירח על גאוותו, בבקשו לעצמו גדולה יתירה על השמש [3].

ו.  בפנקסו של רבי יהושע בן לוי נמצא כתוב, כל מי שנולד ביום רביעי יהיה איש חכם ומאיר בתורתו, שכן ביום זה נתלו המאורות ברקיע השמים, והרי נאמר (משלי ו כג) "כי נר מצוה ותורה אור (שבת קנו א ורש"י שם ד"ה דאיתלו). המהרש"א מסמיך לכך את דברי הכתוב (דניאל יב ג) "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד". מזמור זה קורא לבני אדם לצאת מבערותם ולשאוף לחכמה, ומפציר בהם "בינו בוערים בעם, וכסילים מתי תשכילו".

[1] גם דיינים ושופטים מכונים 'אלהים', כגון "ונקרב בעל הבית אל האלהים" (שמות כב ז).

[2] שכן חדשי השנה ומועדיה נקבעים לפי חידוש הלבנה.

[3] אמנם לאחר מכן ביקש הקדוש ברוך הוא לפייס את הלבנה על הקטנתה, כמובא בהרחבה בתושבה הקודמת, אך לא ניתן להתעלם מן העובדה שעצם העונש נשאר עומד בעינו.