למה התורה ציוותה להביא גם את התינוקות?

"הַקְהֵל אֶת הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם" (דברים לא, יב)

אחת המצוות המיוחדות שהתורה מצווה בפרשתנו היא מצוות הקהל. אחת לשבע שנים, בחג הסוכות שלאחר שנת השמיטה, מצווים ישראל להתאסף כולם ולשמוע את דברי התורה. התורה מדגישה שההתאספות אינה מיועדת רק ללומדי התורה או לאנשים המבוגרים, אלא לכולם: "האנשים והנשים והטף".

חז"ל במסכת חגיגה (ג ע"א) עומדים על כך ושואלים: "טף למה באין?" הרי תינוקות וילדים קטנים אינם מבינים את דברי התורה הנאמרים במעמד, ואם מטרת ההקהל היא לשמוע וללמוד, מדוע יש צורך להביא גם אותם? תשובת הגמרא היא: