למה שבט לוי לא נספר?

"אַלֶף לַמַּטֶּה, אֶלֶף לַמַּטֶּה, לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא" (לא, ד)

התורה מצווה לשלוח אלף לוחמים מכל מטה. רש"י מדייק מהמילים "לכל מטות ישראל" שאף שבט לוי נשלח למלחמה.

אם כך, לכאורה היו צריכים לצאת למלחמה שלושה עשר אלף איש: שנים עשר השבטים, ובנוסף שבט לוי.

אך בפסוק הבא נאמר: "וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה, שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא".

היכן נעלם האלף הנוסף?

הרא"ם, המובא בשפתי חכמים, מסביר שאפרים ומנשה נחשבו כאן לשבט אחד. רק בחלוקת הארץ הם נחשבו לשני שבטים נפרדים. לכן בפועל היו שנים עשר מטות שמהם נשלחו אלף איש.

אולם רבי עובדיה ברטנורא מציע הסבר אחר.

רש"י מפרש את המילה "וַיִּמָּסְרוּ" – שנמסרו בעל כורחם. בני ישראל לא רצו לצאת למלחמה, משום שידעו שמיתת משה תלויה בה.

אך שבט לוי היה שונה. על שבט לוי נאמר: "הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו, וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע". שבט לוי מסמל נאמנות מוחלטת לציווי ה׳, ללא שיקולים אישיים.

לכן, כאשר נצטווה לצאת למלחמה, שבט לוי יצא ברצון. הוא אינו נכלל במילה "וימסרו", ולכן כאשר התורה סופרת את אלו שנמסרו למלחמה בעל כורחם – היא מונה רק שנים עשר אלף.

אם כן, מעבר לשאלה החשבונית, מסתתר כאן מסר: יש מצבים שבהם האדם נדרש להניח בצד את השיקולים האישיים ולשאול רק מהו רצון ה׳.