לקבל את עצמי בלי להשלים עם החולשות
יש אנשים שפוחדים מן המושג "קבלה עצמית". הם חוששים שאם יקבלו את עצמם, הם יפסיקו להשתנות.
טוען תוכן…
יש אנשים שפוחדים מן המושג "קבלה עצמית". הם חוששים שאם יקבלו את עצמם, הם יפסיקו להשתנות.
"אם אגיד לעצמי שאני בסדר, אולי כבר לא יהיה לי אכפת מהחטאים שלי."
אבל קבלה עצמית אינה אמירה שכל מה שאני עושה הוא בסדר. היא אמירה אחרת לגמרי: גם כאשר טעיתי, אני מסוגל להישאר יציב מספיק כדי לטפל בטעות.
אדם שאינו מקבל את עצמו עסוק לעיתים פחות בתיקון החטא ויותר במה שהחטא אומר עליו.
הוא נבהל: "מה זה אומר עלי? איך שוב עשיתי את זה? איזה אדם אני?"
וכשהבהלה משתלטת, קשה לחשוב באופן ענייני.
לעומת זאת, כאשר האדם יודע שערכו אינו מתבטל בגלל כישלון, הוא מסוגל לעמוד מול המציאות בצורה מפוכחת: זה קרה. זו אחריותי. עכשיו אני צריך להבין מה לעשות.
קבלה עצמית אינה ויתור על המלחמה, אלא תנאי לניהול נכון שלה.
במלחמה אין זמן לעמוד מול המראה ולשאול איך אני נראה. צריך להילחם.
וכך גם בעבודת ה': במקום לבזבז את כל הכוחות על אשמה ועל ייאוש, אפשר להפנות אותם אל הצעד הבא.