"לראש ולא לזנב" – לא רק להיות ראשון, אלא להישאר שם

"וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לָזָנָב, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה, כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת" (דברים כח, יג).

מעין נוסח זה אנו אומרים גם בעת אכילת הסימנים בליל ראש השנה: "יהי רצון... שנהיה לראש ולא לזנב".

והנה, בנוסח זה "לראש ולא לזנב" יש לכאורה אריכות יתר. לשם מה להוסיף "ולא לזנב"? הרי אם אדם זוכה והוא "ראש", מובן מאליו שאינו "זנב", ומיותר לכאורה להוסיף זאת.

מיישב הרמב"ן על הפסוק, שאדם יכול להיות ראש לאחד אך עדיין זנב לאחר. לכן אנו מבקשים שנהיה לראש, אך שלא נהיה לזנב לאף אחד אחר.