"ולשמוע בקולו" – לא רק לקיים, אלא לשמוע
מאת הרב מרדכי פרנקו שליט"א26.8.2026דבר תורהזמן קריאה · 2 דקות
#דבר תורה#כי תבוא
טוען…
טוען תוכן…
דבר תורה
"אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ" (דברים כו, יז).
התוספת "ולשמוע בקולו" לכאורה מיותרת, שהרי הדבר כבר כלול ב"ללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו". ומה מוסיפות המילים "ולשמוע בקולו"?
בספר "שיח יהודה" כותב המחבר מספר הסברים, ואחד מהם הוא: "ואולי יש לפרש 'לשמוע בקולו'... דהכוונה לעשות רצונו באותם דברים, שאין עליהם ציווי או נבואה, אלא שהאדם יודע ומבין שכן רצונו יתברך מאיתו; ולא שייך לכנות את זה משפטיו או מצוותיו; וכמו קודם מתן תורה, שידעו האבות רצונו יתברך מהו, ועבדוהו".
כלומר, העניין של "לשמוע בקולו" הוא לקיים את רצון ה', את "קול ה'", גם במצבים שבהם אין ציווי מפורש. האדם צריך לפתח רגישות רוחנית ולדעת שגם כאשר אין לפניו סעיף מפורש של "עשה" או "לא תעשה", עליו לשאול את עצמו: מהו רצון ה' במקרה הזה? מה נכון וראוי בעיניו יתברך? מה מתאים ליהודי לעשות?
ועוד ניתן להסביר שהרעיון הוא שיעשה האדם את המצווה לא רק מפני שכך הוא מצווה ומוכרח, אלא עליו להתחבר ל"קול ה'" שבכל מצווה, ולעשות את המצווה מתוך התחברות פנימית אליה ולא סתם כמי ש"ציוו עליו".
ומעין זה ראיתי בספר "קול רם", מפירושיו והסבריו של הגאון רבי משה פיינשטיין, על פסוק זה: התורה מלמדת שאף שצריכים לשמור את המצוות מפני שעל כך אנו מצווים, מכל מקום לא יהיה האדם כפורע חובו. וכמו שאמרו חז"ל: "העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים" (ברכות כח ע"ב). אלא יעשה את הדבר בשמחה ובעין יפה, כמו מתנה. ועל זה אמרה התורה "ולשמוע בקולו" – שלא נלך בדרכיו ונעשה מצוותיו רק מפני שאנו מוכרחים, אלא נהיה זריזים ושמחים לשמוע בקולו עוד קודם שיצווה.