מדוע חג הפורים לא יתבטל לעתיד לבוא? הסוד של הצחוק האחרון

ישנו מאמר חז"ל מופלא המעורר שאלה גדולה על מהותו של חג הפורים. במדרש נאמר שכל המועדים עתידים להתבטל, ואילו ימי הפורים לא יתבטלו, שנאמר: „וזכרם לא יסוף מזרעם”. גם הרמב"ם כותב שימי הפורים לא ייבטלו, ומגילת אסתר תמשיך להתקיים ולהיזכר לדורות [1]. מהי המעלה המיוחדת של פורים, שבגללה הוא שונה משאר המועדים?

הדבר מעורר פליאה גדולה. הרי חג הפסח מזכיר את יציאת מצרים, את ראשית היווצרותו של עם ישראל ואת גילוי מלכות ה' בעולם. חג השבועות מזכיר את מתן תורה, שבו קיבלנו את התורה הקדושה. חג הסוכות מזכיר את השגחת הקב"ה על ישראל במדבר. כיצד ייתכן שדווקא חג הפורים, שנקבע בעקבות הצלת היהודים מגזירת המן, יישאר בעל משמעות מיוחדת גם לעתיד לבוא?

כדי להבין זאת, עלינו להתבונן במשמעותו הפנימית של הצחוק. כאשר אברהם אבינו התבשר שעתיד להיוולד לו בן בגיל מאה שנה, התעורר הצחוק. לידתו של יצחק לא הייתה רק שמחה על הולדת בן לאחר שנים רבות של ציפייה, אלא גם גילוי של מציאות החורגת מן הסדר הטבעי המוכר. מה שנראה בלתי אפשרי התגלה כאפשרי, ומה שנראה רחוק מן המציאות הפך למציאות ממשית. לכן נקרא יצחק בשם המבטא את הצחוק, כפי שנאמר: „צחוק עשה לי אלוהים, כל השומע יצחק לי” [2].

אולם הצחוק הזה אינו שייך רק ללידתו של יצחק. בתהילים נאמר על הגאולה העתידה: „אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה” [3]. מדוע דווקא הצחוק הוא הביטוי המתאים לגאולה השלמה? הרי ישנם ביטויים רבים לשמחה, להודאה ולהתעלות. מה יש בצחוק שאינו קיים בשמחה רגילה?

הצחוק נולד כאשר מתגלה מציאות גדולה יותר מזו שהאדם הכיר. כל זמן שאנו נמצאים בתוך העולם הזה, אנו רואים את המציאות באופן חלקי בלבד. אנו מבחינים בין הצלחה לכישלון, בין אור לחושך, בין שמחה לצער ובין חיים למוות. איננו מסוגלים להבין תמיד כיצד כל הדברים הללו משתלבים במהלך אחד של השגחה אלוקית. אולם לעתיד לבוא, כאשר תתגלה הנהגת ה' בשלמותה, יתברר שגם אירועים שנראו לנו ככישלון, כחושך וכרע היו חלק מן הדרך שבה הקב"ה הוביל את הבריאה אל תיקונה.

כדי להמחיש זאת, נחשוב על אדם הצופה במלאכתו של בעל מקצוע שאינו מכיר. הוא רואה אותו מפרק מכשיר יקר, מוציא ממנו חלקים, שובר רכיבים ומחליף אותם באחרים. אילו לא ידע מהי מטרת הפעולה, היה עלול לחשוב שהאיש הורס את המכשיר. אולם כאשר המלאכה מסתיימת והמכשיר חוזר לפעול בצורה טובה יותר, מתברר שכל הפעולות שנראו כהרס היו חלק מתהליך של תיקון. כך, להבדיל, אין אנו יכולים להבין תמיד את דרכי ההשגחה האלוקית. לעיתים אנו רואים רק את השלב הקשה של התהליך, בלי לדעת מהי התכלית שאליה הוא מוביל. אך לעתיד לבוא, כאשר יתגלו הדברים במבט שלם, נוכל להבין שגם מה שנראה לנו כחושך היה חלק ממהלך של אור.

וזהו סודו של הצחוק העתידי. אין זה צחוק של זלזול או קלות ראש, אלא צחוק הנובע מן הפלא העצום שבהתגלות האמת. האדם מגלה שכל החשבונות שהכיר היו חלקיים, שהמציאות הייתה עמוקה בהרבה ממה שחשב, ושגם בתוך המקומות החשוכים ביותר פעלה הנהגת ה' כדי להביא את העולם אל תיקונו.

הדברים קשורים גם לעניינה של תחיית המתים, על פי המהלכים הפנימיים המתבארים בספר „דעת תבונות” [4]. תחיית המתים אינה רק חזרת החיים לאחר המוות, אלא גילוי עמוק של כוח החיים האלוקי, המתקן את הגוף ואת המציאות ומביא אותם למדרגה חדשה. המוות הוא לכאורה הביטוי הגדול ביותר של החידלון. האדם חי, פועל ויוצר, ולבסוף גופו שב אל העפר. במבט החיצוני נראה שזהו סוף הדרך. אולם תחיית המתים מגלה שהעפר עצמו אינו סוף הסיפור. גם המקום שנראה חסר חיים לחלוטין יכול להיות תחילתה של מציאות מחודשת.

זהו גילוי מופלא של כוחו של הקב"ה. לא רק שהאור גובר על החושך, אלא מתברר שגם מה שנראה כחושך מוחלט היה חלק מן הדרך אל גילוי האור. בכך מתגלה גם הקשר שבין תחיית המתים ליצחק אבינו. יצחק, ששמו מבטא את הצחוק שנולד מתוך גילוי שמעבר לסדר הטבעי, קשור לגילוי העתידי שבו יתברר כיצד הנהגת ה' גדולה מן המציאות המוגבלת שאנו מכירים. הגר"א בפירושו לספר יצירה קושר את כוח השחוק של חודש אדר גם לשמחת הגאולה העתידה ולמחול שיעשה הקב"ה לצדיקים [5].

וכאן אנו חוזרים אל ימי הפורים.

במגילת אסתר אין תיאור של קריעת ים סוף, אין ירידת מן מן השמים ואין גילוי נבואי שבו הקב"ה מודיע מראש כיצד תתרחש הישועה. לכאורה, כל המאורעות מתנהלים בדרך טבעית. המלך עורך משתה, אסתר נלקחת לבית המלכות, מרדכי מגלה מזימה, המלך מתקשה לישון, המן נכנס אל החצר ולבסוף כל התוכנית מתהפכת. כל אירוע בפני עצמו נראה כאירוע רגיל, אך כאשר מתבוננים בכולם יחד מתגלה סדר מופלא של השגחה. דווקא הגזירה עצמה והאירועים שנלוו אליה נעשו חלק מן הדרך שהובילה להצלת ישראל.

זהו החידוש המיוחד של פורים. לא רק שהקב"ה הושיע את ישראל בדרך נס, אלא שהתברר כיצד גם המציאות הטבעית, על כל פרטיה והסתבכויותיה, יכולה להיות כלי ביד ההשגחה האלוקית. בכך דומה פורים לגילוי העתידי של הגאולה השלמה. בשניהם מתברר שהאור אינו מופיע רק לאחר שהחושך מסתלק, אלא שגם בתוך מה שנראה כחושך פעל כוחו של הקב"ה כדי להביא את המציאות אל התכלית.

כעת נוכל להבין מדוע דווקא פורים אינו עתיד להתבטל.

שאר המועדים מגלים לנו פנים שונות של הנהגת ה' בעולם. אולם לעתיד לבוא, כאשר הנהגתו תתגלה במדרגה גבוהה הרבה יותר, אותם גילויים לא יהיו חידוש גדול כפי שהם בעולמנו הנוכחי. לעומתם, פורים מגלה כבר עכשיו את היסוד השייך לגאולה השלמה: שגם מתוך ההסתר והחושך יכולה להתברר הנהגת ה' המובילה את הכול לטובה.

אין הכוונה שמצוות המועדים יתבטלו בהכרח כפשוטן, אלא שביחס לגילוי הגדול של העתיד, משמעות הגילויים הקודמים תהיה שונה. לעומת זאת, עניינו של פורים יישאר בעל משמעות מיוחדת, משום שפורים אינו רק זיכרון של נס מסוים, אלא גילוי של דרך ההנהגה האלוקית שתתברר בשלמותה בגאולה.

כל המועדים מגלים לנו כיצד הקב"ה מאיר את העולם, ואילו פורים מגלה שגם בתוך החושך עצמו מסתתר אורו של הקב"ה.

ומכאן נלמד גם את משמעותה של שמחת הפורים בחיינו. אדם יכול לשמוח כאשר הכול מתנהל כפי שרצה, כאשר הוא מצליח בעבודתו, כאשר משפחתו בריאה וכאשר תוכניותיו מתקיימות. זוהי שמחה טבעית ומובנת. אולם יש מדרגה עמוקה יותר של שמחה, שבה האדם יודע שגם כאשר אינו מבין את המתרחש, וגם כאשר החיים אינם מתנהלים לפי רצונו, הוא עדיין נמצא תחת השגחת הקב"ה. אין הכוונה שעליו להתעלם מן הקשיים או להעמיד פנים שאינו סובל, אלא שגם בתוך הקושי הוא יכול להחזיק באמונה שאין המציאות מסתכמת במה שעיניו רואות כעת.

שמחת פורים מזמינה אותנו להתרומם מן המבט המצומצם ולהכיר בכך שהעולם גדול ומופלא יותר מכל מה שאנו מסוגלים לחשב. כאשר המן היה בשיא כוחו, איש לא העלה בדעתו שהכול עומד להתהפך. כאשר מרדכי היה נתון בסכנה, לא היה אפשר לראות כיצד יזכה לכבוד הגדול. אולם לבסוף התברר שכל האירועים היו חלק ממהלך של ישועה.

כך גם בחיינו. איננו יודעים תמיד כיצד יסתיים הסיפור, אבל אנו יכולים לדעת שהקב"ה אינו עוזב את עולמו, ושגם כאשר איננו רואים את האור, אין פירוש הדבר שהוא אינו קיים.

זהו סודו של הצחוק הקדוש, צחוקו של יצחק אבינו, הצחוק של ימי הפורים והצחוק שעליו נאמר „אז ימלא שחוק פינו”.

וכאשר תתגלה הגאולה השלמה, ויתברר כיצד כל המאורעות הובילו את הבריאה אל תיקונה, נבין מדוע דווקא חג הפורים נשאר בעל משמעות נצחית. הוא לימד אותנו כבר בתוך ההסתר את האמת הגדולה שתתגלה לעתיד לבוא: אין דבר הנמצא מחוץ להשגחת הקב"ה, וגם כאשר איננו מבינים את הדרך, היא מובילה אל התכלית שהועיד לעולמו.