עזרת אבותינו

"עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם וכו'. מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ ה' אֱלֺקֵינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. כָּל בְּכוֹרֵיהֶם הָרָגְתָּ וּבְכוֹרְךָ גָּאָלְתָּ, וְיַם סוּף בָּקַעְתָּ, וְזֵדִים טִבַּעְתָּ וִידִידִים הֶעֱבַרְתָּ, וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר. עַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים וְרוֹמְמוּ אֵ-ל, וְנָתְנוּ יְדִידִים זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לַמֶּלֶךְ אֵ-ל חַי וְקַיָּם".

שאלה

השבח האמור מבוסס על נס קריעת ים סוף, שכמתואר בכתובים נבקע לפני בני ישראל, ולאחר מכן חזר ונסגר על המצרים שניסו לעבור בו, והטביע אותם במימיו. מהו אם כן פשר הקדמת המילים 'וזדים טבעת' למילים 'וידידים העברת', בניגוד לסדר הכרונולוגי של הדברים? כמו כן צריך ביאור טעם כפל הזכרת טביעת המצרים. מדוע לאחר שכבר נאמר "וזדים טבעת וידידים העברת", אנו חוזרים ומזכירים "ויכסו מים צריהם, אחד מהם לא נותר"? וכי טבעו המצרים פעמיים?

תשובות