"עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" – יראת שמים ניכרת כאשר האדם פועל נגד טבעו
26.8.2026דבר תורהזמן קריאה · 2 דקות
טוען…
טוען תוכן…
"וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר... כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה" (בראשית כב, יב).
לאחר העקדה אומר הקב"ה לאברהם: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה."
הגאון מווילנא, המובא בספר "קול אליהו", שואל: וכי רק עכשיו התברר שאברהם ירא אלוקים? הרי אברהם היה צדיק גם קודם לכן!
הגר"א מבאר שהשלמות האמיתית של האדם ניכרת דווקא כאשר הוא מסוגל לפעול בשתי מידות הפוכות.
אברהם אבינו היה ידוע במידת החסד שלו. הוא הכניס אורחים, גמל חסדים ואהב את הבריות. אילו היינו רואים רק את מידת החסד שלו, אפשר היה לומר שמעשיו הטובים נובעים פשוט מטבעו.
אבל בעקדה נדרש אברהם לעשות פעולה הנראית הפוכה לחלוטין מטבע החסד שלו. הוא נדרש לכבוש את רחמיו ולציית לציווי ה'.
דווקא כאן התברר שהחסד שלו אינו רק טבע מולד. הוא עבד את ה' גם כאשר עבודת ה' דרשה ממנו לפעול בניגוד לטבעו.
וזהו: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה."
השלמות אינה רק בכך שאדם עושה טוב כאשר הדבר מתאים לאופיו. השלמות היא כאשר הוא מסוגל לכוון את כל כוחותיו לעבודת ה', גם כאשר הדבר דורש ממנו להתגבר על טבעו.
ביאור נוסף מובא בשם הרב שלמה פישר: אברהם היה מטבעו אדם שחוקר, שואל ומבקש להבין. ואף על פי כן, כאשר הגיע אליו הציווי להעלות את יצחק, הוא לא שאל שאלות ולא הקשה קושיות.
רק לאחר שקיים את הציווי במלואו, שאל על הסתירה שבין ההבטחה "כי ביצחק יקרא לך זרע" לבין הציווי להעלותו לעולה.
וזהו "עתה ידעתי": דווקא מפני שטבעו היה לחקור ולהבין, ובכל זאת בשעת הציווי עשה ללא שאלות, התבררה יראת השמים האמיתית שלו.
