פרק ב | הכוחות שקיבלתי - להכיר במה אני חזק בלי ליפול לגאווה

פרק ב | הכוחות שקיבלתי - להכיר במה אני חזק בלי ליפול לגאווה | למעשה

אחרי שאדם מתחיל להכיר את עצמו באופן אמיתי, השלב הבא הוא ללמוד לזהות את הכוחות שקיבל. לא רק את החולשות ואת המקומות שדורשים תיקון, אלא גם את היכולות, הכישרונות, הנטיות והכוחות שכבר נמצאים בו.

יש אנשים שקל להם מאוד לדבר על החסרונות שלהם, אבל קשה להם לומר משפט פשוט כמו: "בזה אני טוב", מפני שהם חוששים שזו גאווה. אחרים עושים את הטעות ההפוכה: מזהים כוח מסוים ומתחילים לבנות עליו תחושת עליונות. שתי הקצוות אינן נכונות.

הדרך הבריאה היא להכיר בכוח, לדעת שהוא אמיתי, ובאותו זמן לזכור שהוא אינו סיבה להתנשאות אלא אחריות.

למה בכלל חשוב לזהות את הכוחות שלי?

אם אדם אינו יודע במה הוא חזק, הוא עלול להשקיע שנים בניסיון להיות מישהו אחר. הוא עלול לרדוף אחרי תחומים שאינם מתאימים לו, לזלזל בכוחות שכבר קיימים בו, או להרגיש חסר רק מפני שאדם אחר קיבל מתנות שונות משלו.

הכרת הכוחות איננה נועדה לבנות דימוי עצמי מנופח. היא נועדה לעזור לאדם להבין עם אילו כלים הקב"ה שלח אותו לעולם.

אדם שיודע להקשיב יכול להשתמש בכך לחסד. אדם שיודע להסביר יכול ללמד. אדם שיודע להנהיג יכול לקחת אחריות. אדם בעל התמדה יכול לבנות דברים שאחרים מתקשים להשלים.

ככל שאדם מכיר את הכוחות שלו בצורה מדויקת יותר, הוא יכול להשתמש בהם בצורה נכונה יותר.

לא כל בני האדם מקבלים את אותם כוחות

הרמב"ם פותח את הלכות דעות בכך שבני האדם שונים זה מזה באופן עמוק: "דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם, וזו משונה מזו ורחוקה ממנה ביותר." [1]

יש תכונות שאדם נולד איתן, יש נטיות שקל לו יותר לרכוש, ויש תכונות שנבנות מתוך הרגל והשפעה. ממילא גם הכוחות אינם מחולקים בשווה.

אחד קולט מהר, אחר זוכר היטב. אחד יודע להסביר, אחר יודע להקשיב. אחד מוביל אנשים באופן טבעי, ואחר מצטיין דווקא בעבודה שקטה ומדויקת. אחד יוצר רעיונות, ואחר יודע לקחת רעיון ולהפוך אותו למשהו מעשי ומסודר.

אין סיבה שכל אחד יהיה טוב בכל דבר.

דווקא השוני הוא שמאפשר לכל אדם להביא לעולם משהו אחר.

כוח איננו רק כישרון בולט

כשאומרים "כוחות", אנשים חושבים מיד על דברים מרשימים כמו חכמה יוצאת דופן, זיכרון מעולה, כישרון מוזיקלי, יכולת הנהגה או כושר דיבור. אבל כוח יכול להיות הרבה יותר שקט.

אדם יכול להיות בעל סבלנות מיוחדת. אחר יודע להרגיע אנשים. אחד שם לב לפרטים שאחרים מפספסים, ואחר מתמיד במקום שבו רבים מתייאשים. יש מי שיודע ליצור סדר מתוך בלבול, ויש מי שמרגיש במהירות מה עובר על אדם אחר.

גם אלה כוחות.

לפעמים דווקא משום שכוח מסוים בא לאדם בטבעיות, הוא אינו מעריך אותו. הוא אומר לעצמו: "מה מיוחד בזה? הרי זה פשוט." אבל מה שפשוט לך אינו בהכרח פשוט לאחרים.

לכן אחת הדרכים החשובות לזהות כוח היא לשים לב למה שאתה עושה בטבעיות, בעוד לאחרים הדבר דורש מאמץ גדול.

איך אני מזהה במה אני באמת חזק?

יש כמה סימנים שיכולים לעזור.

הראשון הוא טבעיות. יש דברים שאדם עושה יחסית בקלות, כמעט בלי לחשוב, בעוד אחרים מסתבכים בהם.

השני הוא תוצאה. יש תחומים שבהם האדם מגיע לתוצאה טובה גם בלי מאמץ חריג.

השלישי הוא חזרתיות. אם שוב ושוב אתה מוצא את עצמך ממלא אותו תפקיד – מסביר, מארגן, מקשיב, פותר בעיות, מרגיע או מוביל – ייתכן שיש שם כוח מרכזי.

הרביעי הוא משוב מאחרים

לפעמים אחרים רואים את הכוח לפניי

אדם מתרגל לעצמו. מה שיש בו במשך שנים נראה לו רגיל. לכן לעיתים אחרים מבחינים בכוח לפני שהוא עצמו מבחין בו.

כדאי לפעמים לשאול אדם שמכיר אותנו היטב: "איזה כוח אתה חושב שיש בי שאני אולי לא רואה?"

אפשר לשאול בן משפחה, חבר אמיתי, רב, מורה או אדם שעבד איתנו לאורך זמן.

לא כל תשובה צריך לקבל מיד, אבל כאשר כמה אנשים מצביעים על אותה נקודה, יש מקום להתבונן בה.

לפעמים האדם עצמו בטוח שהכוח המרכזי שלו הוא אחד, ואילו האנשים שסביבו רואים שוב ושוב כוח אחר לגמרי.

לא כל דבר שאני טוב בו הוא הכוח המרכזי שלי

חשוב להבחין בין כוח עמוק לבין מיומנות.

אדם יכול להיות טוב מאוד במשהו שפיתח מתוך צורך, בלי שזהו המקום הטבעי ביותר שלו. למשל, אדם יכול להיות מצוין בניהול משום שהחיים אילצו אותו ללמוד לנהל, אבל הלב שלו נמצא בכלל במקום אחר.

לכן לא די לשאול: "במה אני מצליח?"

כדאי לשאול גם: האם הכוח הזה חוזר אצלי לאורך השנים? האם הוא בא לי יחסית בטבעיות? האם אני מרגיש שהוא מבטא משהו עמוק בי? האם אני רוצה להשתמש בו? והאם הוא מביא טוב?

כך מתחילים להבחין בין מיומנות שרכשתי לבין כוח שמאפיין אותי בצורה עמוקה יותר.

כוח אינו חייב להיות מולד

מצד שני, אין לחשוב שכל כוח אמיתי חייב להופיע כבר בילדות. הרמב"ם מדגיש שלא כל תכונה קיימת באדם מלידה; יש דברים שהאדם מקבל בטבעו, ויש דברים שהוא רוכש ומקבע במשך השנים. [1]

אדם יכול לפתח סבלנות. הוא יכול ללמוד לדבר טוב יותר. הוא יכול להפוך לאדם מסודר יותר. הוא יכול לבנות יכולת הנהגה שלא הייתה בו בתחילת דרכו.

לכן הכרת הכוחות אינה אמורה לומר: "זה מה שקיבלתי וזהו."

היא אומרת: זה מה שאני מזהה היום, ויש בי גם יכולת להמשיך לבנות כוחות חדשים.

ענווה אינה הכחשת הכוחות

כאן מגיעה שאלה חשובה: האם עצם האמירה "יש בי כוח" אינה גאווה?

התורה מעידה על משה רבנו: "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה." [2] ובאותה שעה חז"ל מתארים אותו כבעל חכמה, גבורה ועושר יוצאי דופן. [3]

הענווה של משה לא נבעה מכך שחשב שאין בו כוחות.

הוא ידע מי הוא. הוא ידע שהוא נביא. ידע שהוא מנהיג. ידע שהוא קיבל תורה.

ובכל זאת נשאר עניו.

מכאן שהענווה האמיתית אינה הכחשה של הכוח. היא הידיעה שהכוח אינו הופך אותי לעליון על אדם אחר, ושאינני המקור שלו.

גם דברי חז"ל "איזהו חכם? הלומד מכל אדם" [4] מלמדים נקודה דומה. אדם שמכיר בכוח שלו אינו צריך לחשוב שיש בו הכול. להפך, דווקא מי שאינו עסוק בהוכחת ערכו מסוגל לראות את הכוחות שיש באחרים וללמוד מהם.

"אל יתהלל חכם בחכמתו"

הנביא ירמיהו אומר: "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעושרו." [5]

הפסוק אינו אומר שאין חכם, גיבור או עשיר. הוא גם אינו דורש מן החכם לומר שהוא טיפש.

הבעיה היא ב"יתהלל".

אפשר לדעת שיש בי חכמה בלי להפוך אותה לסיבה להתנשאות. אפשר לדעת שאני מוכשר בלי להפוך את הכישרון למדד לערך שלי. אפשר להכיר בכוח בלי להשתמש בו כדי להרגיש גדול מאחרים.

הכוח קיים.

השאלה היא מה אני עושה איתו.

כוח הוא חומר גלם – לא מידה טובה

אדם יכול להיות בעל כושר דיבור עצום ולהשתמש בו לרעה. אדם יכול להיות כריזמטי, אבל לא ישר. אדם יכול להיות חכם, אבל חסר סבלנות. אדם יכול להיות רגיש, אבל להשתמש ברגישות כדי להיפגע מכל דבר.

לכן כוח אינו בהכרח מעלה מוסרית.

הכוח הוא חומר גלם.

המידות, הבחירות והערכים של האדם קובעים כיצד להשתמש בו.

זה הבדל חשוב מאוד. אדם עלול לחשוב: "אם אני מוכשר, סימן שאני אדם טוב." אבל אין קשר הכרחי בין הדברים.

דווקא אדם בעל כוח גדול נדרש לעבודה גדולה יותר כדי שהכוח ישרת את הטוב.

הגבורה האמיתית – לשלוט בכוח

חז"ל אומרים: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו." [6]

גם כאן משתנה ההגדרה של כוח. הגבורה האמיתית אינה רק כמה כוח יש לאדם, אלא האם הוא יודע לשלוט בו.

אדם חזק אינו תמיד מי שמסוגל להפעיל כוח רב. לפעמים הוא דווקא מי שיודע מתי לא להפעיל אותו.

מי שיש לו כוח דיבור ויודע לשתוק כשצריך משתמש בכוח נכון. מי שיש לו סמכות ויודע לא להשפיל משתמש בכוח נכון. מי שיש בו יכולת להגיב בחריפות, אבל בוחר לענות בשיקול דעת, שולט בכוח במקום שהכוח ישלוט בו.

הכוח הוא פיקדון

כאן מגיע השלב החשוב ביותר בפרק.

אפשר לחשוב על כל כוח שקיבל האדם כעל פיקדון.

אדם בעל יכולת דיבור לא קיבל רק מתנה; הוא קיבל גם אחריות כיצד להשתמש בדיבור. מי שקיבל חכמה נדרש להשתמש בה לטוב. מי שקיבל יכולת הנהגה נדרש להנהיג נכון. מי שקיבל ממון נדרש לדעת מה לעשות בו. מי שקיבל רגישות יכול להפוך אותה ליכולת עמוקה של חסד והבנת האחר.

כך השאלה משתנה.

במקום: "כמה אני מוכשר?"

האדם שואל: "למה קיבלתי את הכוח הזה?"

אם אני יודע להסביר – למי אני יכול להסביר? אם אני יודע להקשיב – מי צריך הקשבה? אם אני יודע לארגן – מה אני יכול לבנות? אם יש לי יכולת ללמוד – מה האחריות שלי כלפי התורה?

ברגע שהכישרון הופך ממשהו שמגדיל את האגו למשהו שמגדיל את האחריות, ההכרה בו מקבלת משמעות אחרת לגמרי.

גם מה שלא קיבלתי הוא חלק מהתמונה

הכרת הכוחות כוללת גם הכרה בגבולות.

לא כולם יהיו מנהיגים. לא כולם יהיו בעלי זיכרון חריג. לא כולם יהיו יצירתיים באותה צורה. לא כולם יהיו בעלי ביטחון טבעי או כושר ביטוי יוצא דופן.

המשנה אומרת: "איזהו עשיר? השמח בחלקו." [7]

השמחה בחלק אינה מחייבת אדם להפסיק להתפתח. היא מלמדת אותו להכיר במה שקיבל בלי לחיות מתוך כאב תמידי על מה שקיבל אדם אחר.

אפשר לשאוף להשתפר ועדיין להיות שמח בחלקי.

אני יכול לרצות לפתח כוח מסוים בלי להפוך את מה שאין לי לסיבה לזלזל במה שכן יש בי.

לא להשוות כוחות

אחת הטעויות הגדולות היא להשוות כוח אחד לכוח אחר.

אדם בעל כושר דיבור רואה אדם בעל זיכרון עצום ומרגיש פחות חכם. אדם שקט רואה אדם כריזמטי ומרגיש חסר השפעה. אדם מעשי רואה אדם יצירתי ומרגיש שאין בו כישרון.

אבל אלו כלים שונים.

פטיש אינו מברג גרוע. אם הוא מנסה להיות מברג, הוא באמת ייכשל. אבל אם הוא עושה את מה שהוא בנוי לעשות, הוא כלי מצוין.

כך גם האדם.

השאלה אינה אם הכוח שלי מרשים כמו הכוח של האחר.

השאלה היא אם אני מכיר אותו ומשתמש בו נכון.

הכרת הכוח צריכה להוליד הודיה

דרך טובה לבדוק אם ההכרה בכוחות הופכת לגאווה היא לראות מה היא מעוררת בי.

אם היא גורמת לי לחשוב: "אני טוב יותר מאחרים" – משהו השתבש.

אם היא מעוררת בי תחושה של הודיה ואחריות – הכיוון בריא יותר.

במקום לומר רק: "אני טוב בזה", אפשר לומר:

"הקב"ה נתן לי את הכוח הזה. עכשיו מה אני עושה איתו?"

זו כבר אינה רק הכרת עצמי.

זו עבודת האדם.

למעשה | תרגיל מפת הכוחות

קח דף וחלק אותו לארבעה חלקים. בחלק הראשון כתוב לפחות חמישה כוחות שאתה מזהה בעצמך, בלי לנסות להיות "עניו על הנייר". בחלק השני כתוב כוחות שאנשים אחרים מזהים בך. אם אינך יודע, שאל שני אנשים שמכירים אותך היטב. בחלק השלישי, ליד כל כוח, כתוב דוגמה אחת שבה כבר השתמשת בו כדי להביא טוב, לעזור, ללמד, לבנות או לפתור בעיה. בחלק הרביעי בחר כוח אחד שאתה יודע שיש בך, אבל כמעט אינו מקבל ביטוי כיום.

ולבסוף כתוב:

"הכוח שאני רוצה להתחיל להשתמש בו בצורה נכונה יותר הוא ________, והצעד הראשון שלי יהיה ________."

הכרת הכוחות אינה נועדה לגרום לאדם להתפעל מעצמו. היא נועדה לעזור לו להבין מה הופקד בידיו – ומה הוא יכול לעשות עם זה.

אימון שבועי | שבוע של היכרות עם הכוחות שלי

המטרה בשבוע הזה אינה לשנות את כל החיים, אלא לזהות כוח אחד או שניים בצורה מדויקת יותר ולראות כיצד הם מופיעים בחיי היום־יום. הקדש בכל יום כעשר דקות לתרגיל ורשום את התשובות בקצרה.

יום ראשון – לזהות. כתוב חמישה כוחות שאתה חושב שיש בך. ליד כל אחד כתוב דוגמה אמיתית מן השנה האחרונה שבה הכוח הזה בא לידי ביטוי. אם אינך מצליח למצוא דוגמה, השאר לידו סימן שאלה; ייתכן שזה כוח שאתה רוצה שיהיה בך יותר מאשר כוח שכבר קיים.

יום שני – לקבל מבט מבחוץ. בחר שני אנשים שמכירים אותך היטב ושאל כל אחד מהם: "מה לדעתך אחד הכוחות הבולטים שלי?" ו"במה אתה חושב שאני יכול להועיל יותר ממה שאני עושה כיום?" אל תתווכח ואל תסביר. רק רשום את התשובות והשווה ביניהן.

יום שלישי – לשים לב לטבעיות. במשך היום שים לב למשימות שבאות לך יחסית בקלות. בערב כתוב שלושה מצבים כאלה ושאל: האם לאחרים הדבר הזה קל באותה מידה? לפעמים דווקא כאן מתגלה כוח שהתרגלת אליו ולכן לא שמת לב אליו.