פרק ד | הברכות וסדר ההדלקה
11.10.2026מסלול קצרזמן קריאה · 8 דקות
טוען…
טוען תוכן…
זמן לימוד משוער: כ-8 דקות
קודם מכינים את כל החנוכייה, אחר כך מברכים את הברכות ברצף, ורק לאחר סיום הברכות מתחילים להדליק. בלילה הראשון מברכים שלוש ברכות, ובשאר הלילות שתיים.
הגענו לרגע המרכזי של כל ערב בחנוכה: החנוכייה מוכנה, בני הבית נמצאים לידנו, והגיע הזמן להדליק. דווקא כאן, כשכבר מכירים את רוב הדברים, כדאי לעצור ולסדר לעצמנו את כל התהליך מתחילתו ועד סופו. איזה נר מדליקים ראשון? מתי מברכים? כמה ברכות אומרים? מתי אומרים „הנרות הללו”? ומה עושים אם שכחנו ברכה או התבלבלנו?
נתחיל מהדבר החשוב ביותר: את הברכות אומרים לפני שמתחילים להדליק.[1] הסיבה פשוטה. כמו במצוות רבות, הברכה צריכה להיות „עובר לעשייתן”, כלומר לפני עשיית המצווה. לכן לא מדליקים נר ורק אחר כך נזכרים לברך. קודם מסדרים את כל החנוכייה, מכינים את השמש או הנר שממנו מדליקים, מוודאים שהפתילות מוכנות, ורק אז ניגשים לברכות.
בלילה הראשון מברכים שלוש ברכות: „להדליק נר חנוכה”, „שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”, ו־„שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”.[2]
מהלילה השני ועד הלילה השמיני מברכים שתי ברכות בלבד: „להדליק נר חנוכה” ו־„שעשה נסים”.[3] את ברכת „שהחיינו” אומרים בדרך כלל רק בלילה הראשון, מפני שהיא ברכה על ההגעה לזמן המיוחד של מצוות חנוכה.
כדאי לא למהר בברכות. אנחנו רגילים לנוסח, ובגלל זה קל לומר אותו כמעט באופן אוטומטי. אבל אם עוצרים לרגע, הברכות עצמן מספרות את כל חנוכה: קודם אנחנו מברכים על המצווה שאנחנו עומדים לעשות, אחר כך מודים לה׳ על הנסים שעשה לאבותינו, ובלילה הראשון גם מודים על כך שזכינו להגיע שוב לחג הזה.
רק אחרי שסיימנו את כל הברכות של אותו ערב.[4] לא מתחילים להדליק באמצע „שעשה נסים” ולא מברכים ברכה אחת, מדליקים, ואז ממשיכים לברכה הבאה. מסיימים את הברכות ורק אחר כך מתחילים בהדלקה.
בין סיום הברכות לתחילת ההדלקה לא מדברים בדברים שאינם קשורים למצווה. אם צריך לומר משהו הכרחי לצורך ההדלקה עצמה, הדין שונה, אבל הדרך הפשוטה והנכונה היא להכין הכול מראש כך שלא יהיה צורך לדבר בכלל.
לכן המשפט שאנחנו חוזרים עליו לאורך המסלול חשוב במיוחד כאן: ההדלקה מתחילה עוד לפני הברכה, בהכנה נכונה.
בלילה הראשון מניחים את הנר בצד הימני של החנוכייה ומדליקים אותו. בלילה השני מוסיפים נר חדש משמאל לנר הראשון, ומתחילים דווקא מן הנר החדש, כלומר מן השמאלי, ולאחר מכן ממשיכים לנר שמימינו. בלילה השלישי מוסיפים שוב נר חדש משמאל ומתחילים ממנו, וכך ממשיכים בכל שמונת הלילות.[5]
אפשר לזכור זאת בצורה פשוטה: מוסיפים משמאל ומדליקים מן החדש לכיוון ימין.
למה מתחילים בנר החדש? מפני שהוא מבטא את היום החדש ואת תוספת הנס. בכל ערב חנוכה אנחנו לא רק חוזרים על מה שכבר היה אתמול, אלא מוסיפים נר נוסף.
לדוגמה, בלילה הרביעי יהיו ארבעה נרות. מסדרים אותם כך שהנר החדש נמצא בצד השמאלי ביותר, וממנו מתחילים להדליק, ואז ממשיכים אחד־אחד לכיוון ימין.
לאחר הדלקת הנר הראשון אפשר להתחיל לומר „הנרות הללו”, ובזמן אמירת הנוסח ממשיכים להדליק את שאר הנרות.[6] בכך אנחנו לא מפסיקים בין הברכה לבין תחילת המצווה, מפני שהנר הראשון כבר הודלק, ובמקביל אנחנו מזכירים בפירוש למה הנרות האלה דולקים: על הנסים, התשועות והנפלאות שעשה הקב״ה לאבותינו.
זה גם המקום שבו אנחנו אומרים: „ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד”, וכך מחברים את ההלכה שלמדנו בפרק הקודם למעשה ההדלקה עצמו.
אם אדם לא אמר „הנרות הללו”, ההדלקה אינה נפסלת. זהו נוסח חשוב שנהגו לומר, אבל הוא אינו מעכב את קיום המצווה.[7]
אחרי ההדלקה אפשר לומר את המזמורים והפיוטים שנהוג לומר בבית, כמו „מזמור שיר חנוכת הבית” ו„מעוז צור”, כל משפחה לפי מנהגה. אבל כדאי לא למהר לברוח מיד מן החנוכייה. יש משהו יפה בכך שבני הבית נשארים מעט יחד ליד הנרות, מסתכלים בהם ומדברים על החג.
אין כאן חיוב הלכתי לשבת במשך חצי שעה מול החנוכייה, אבל מבחינת החוויה של החג זה יכול להיות אחד הרגעים היפים ביותר. אחרי כל ההכנות והברכות, נותנים גם לאור עצמו מקום.
אם בלילה הראשון אדם הדליק ולא בירך „שהחיינו”, לא איבד את הברכה לכל החג. השולחן ערוך פוסק שאם לא בירך זמן בלילה הראשון, מברך בלילה השני כאשר מדליק, ואם נזכר רק בלילה מאוחר יותר — מברך כאשר נזכר בעת ההדלקה.[8]
זה פרט שכדאי להכיר, כי לפעמים מרוב לחץ בלילה הראשון אומרים שתי ברכות ומתחילים להדליק ורק אחר כך שמים לב ששכחנו את „שהחיינו”.
כאן צריך לדייק. אם נזכר לפני שסיים את ההדלקה, הדין תלוי באיזה לילה מדובר ובאיזה שלב הוא נמצא. לפי ילקוט יוסף, בלילות שבהם יש כמה נרות של הידור, אם נזכר בעודו עוסק בהדלקת הנרות ועדיין נשאר לו נר מן הנרות של אותו לילה להדליק, יכול לברך באותו שלב. אבל אם כבר סיים להדליק את כל נרות אותו הלילה, אינו חוזר לברך „להדליק נר חנוכה”.[9]
בלילה הראשון, שבו יש רק נר מצווה אחד, אם כבר הדליק אותו ושכח לברך לפני כן, אינו יכול לחזור ולברך „להדליק נר חנוכה” לאחר שהמצווה כבר נעשתה. לגבי „שעשה נסים” ו„שהחיינו” יש פרטים נוספים הקשורים לברכת הרואה.[10]
למסלול שלנו מספיק לזכור את הכלל המעשי: אם התחלתם להדליק וגיליתם ששכחתם לברך, אל תמציאו ברכה לבד. אם עדיין נמצאים באמצע ההדלקה יש מקרים שבהם אפשר לברך, ואם סיימתם יש דינים אחרים. במקרה כזה כדאי לבדוק את הדין.
אם אדם דיבר בדבר שאינו קשור כלל למצווה לפני שהדליק אפילו את הנר הראשון, יש בכך הפסק, ובמקרה כזה יש לברר אם צריך לחזור על הברכה.[11] לכן הדרך הטובה ביותר היא פשוט לא להגיע למצב הזה: הטלפון בצד, הילדים יודעים שמחכים רגע, המצית מוכן והפתילות מוכנות.
אם כבר התחיל להדליק את הנר הראשון, עיקר המצווה כבר התחיל, ולכן המצב שונה. בכל זאת, בזמן ההדלקה נכון לא להתעסק בדברים אחרים ולהשלים את הנרות ברצף ובכבוד.
נניח שהגיע הלילה החמישי, ואדם הדליק בטעות רק ארבעה נרות. כששם לב לטעות, מוסיף את הנר החסר בלי ברכה נוספת.[12] הברכה הראשונה חלה על מצוות ההדלקה, ואין מברכים מחדש על השלמת נרות ההידור.
זה עוד מקום שבו אפשר להוריד לחץ. טעות במספר הנרות אינה אומרת שמתחילים הכול מחדש.
סדר ההדלקה מן הנר החדש הוא המנהג הנכון והסדר שנפסק בשולחן ערוך, אבל אם אדם טעה והתחיל מנר אחר, אין צורך לכבות את החנוכייה ולהתחיל הכול מחדש. עיקר המצווה הוא שהנרות הודלקו.[13]
כלומר, אנחנו רוצים ללמוד את הסדר הנכון ולעשות אותו נכון, אבל גם לדעת להבחין בין פרט בסדר ההדלקה לבין דבר שמעכב את עצם המצווה.
השמש אינו אחד מנרות המצווה. אפשר להדליק אותו לפני נרות החנוכה או לאחריהם לפי המנהג והצורך, והוא נועד לכך שיהיה אור נוסף שאינו מנרות המצווה. צריך גם שיהיה ניכר שהוא נפרד מנרות החנוכה, למשל בגובה שונה או במיקום שונה, כדי שלא ייראה כאחד ממספר נרות המצווה.[14]
אם מדליקים באמצעות שמש, משתמשים בו להדליק את נרות המצווה בזה אחר זה. ואם משתמשים בנר נפרד להדלקה, גם זה בסדר.
בואו נעשה פעם אחת את כל הסדר ברצף. החנוכייה כבר נמצאת במקום הנכון. מספר הנרות מתאים ללילה. יש מספיק שמן. הפתילות מוכנות. בני הבית נאספו.
עומדים ליד החנוכייה ומברכים. בלילה הראשון שלוש ברכות, ובשאר הלילות שתיים. מסיימים את הברכות, מתחילים להדליק מן הנר החדש, ולאחר הדלקת הנר הראשון אומרים „הנרות הללו” וממשיכים להדליק את שאר הנרות. לאחר מכן אפשר לומר מזמורים ופיוטים לפי המנהג, ולהישאר מעט עם בני הבית ליד הנרות.
זה הכול.
כשמכינים את הדברים מראש, סדר ההדלקה אינו מסובך בכלל.
בלילה הראשון: שלוש ברכות — להדליק, שעשה נסים, שהחיינו.
בשאר הלילות: שתי ברכות — להדליק ושעשה נסים.
מתי מברכים? לפני תחילת ההדלקה.
איזה נר ראשון? הנר החדש שהוספנו באותו ערב.
מתי „הנרות הללו”? לאחר הדלקת הנר הראשון, תוך כדי המשך ההדלקה.
והכלל המעשי של הפרק הוא פשוט: קודם מכינים הכול, אחר כך מברכים, ורק אז מדליקים.
כך אפשר להגיע לרגע ההדלקה בלי לחץ ובלי התעסקות מיותרת, ולתת לברכות, לנרות ולפרסום הנס את המקום שלהם.
מקורות:
[1] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ו סעיפים א–ב.
[2] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ו סעיף א.
[3] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ו סעיף ב.
[4] רמ״א, אורח חיים סימן תרע״ו סעיף ב, שהברכות קודם תחילת ההדלקה משום „עובר לעשייתן”. וכן בפוסקים.
[5] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ו סעיף ה.
[6] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ו סעיף ד. הפוסקים כתבו לומר „הנרות הללו” לאחר הדלקת הנר הראשון ולהמשיך בהדלקה תוך כדי אמירתו.
[7] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ו סעיף ד ובפוסקים שם.
[8] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ו סעיף א.
[9] ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, בדין מי ששכח לברך קודם ההדלקה. הליכות עולם חלק א, הלכות חנוכה.
[10] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ו סעיפים א, ג. ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, בדיני ברכות ההדלקה והרואה.
[11] דיני הפסק בין ברכת המצווה לעשייתה, ובפוסקי הלכות חנוכה על סימן תרע״ו.
[12] פוסקי אורח חיים סימן תרע״ו, בדין מי ששכח אחד מנרות ההידור, שמדליקו בלא ברכה נוספת.
[13] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ו סעיף ה, ובפוסקים שם.
[14] שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״ג סעיף א, בדין הנר הנוסף והשמש.
