ראש השנה | הדרישה למיצוי עצמי 

אייכה, השאלה הנצחית  

השיח הראשון בעולם, בין הקב"ה לאדם, נפתח בשאלה בת מילה אחת: "אַיֶּכָּה" (בראשית ג, ט). זוהי שאלה מוזרה למדי עבור מי שהכל גלוי לפניו. גם תשובתו של האדם נראית משונה. לכאורה, תשובתו צריכה הייתה להיות: "כאן בין הענפים בתוך עץ הגן", או משהו דומה. אך לא כך הוא ענה. אדם הראשון ענה: "אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא" (שם, י). אדם הראשון כביכול אומר לקב"ה: אתה יודע היכן אני, ובוודאי אתה שואל מדוע אני שם. לכאורה, מדובר בתשובה ילדותית. אם אדם הראשון יודע שהסתתרות לא תועיל לו, מדוע הוא עושה כן בכל זאת?  

חסידי חב"ד מספרים, כי כאשר אדמו"ר הראשון, בעל ה"תניא", היה כלוא בבית הסוהר בפטרבורג, נכנס אליו אחד מראשי החוקרים. הלה היה גדול בחכמה וגם בקי בתורה, והשניים ניהלו שיחה ארוכה בנושאים שונים. בשלב מסויים שאל החוקר את האדמו"ר: "מה פירוש הפסוק 'וַיִּקְרָא ה' אֱ–לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה', וכי לא ידע הקב"ה היכן הוא האדם?!" אמר לו האדמו"ר: "האם מאמין אתה שהתורה היא נצחית, וממילא רלוונטית בכל זמן, בכל דור ולכל אדם?" השיב לו החוקר: "כן, אני מאמין בזה". אמר לו האדמו"ר: "אם כך, פירוש הפסוק הוא שבכל זמן קורא ה' לכל אדם ואומר לו: 'אַיֶּכָּה? היכן אתה בעולם?!'". 

לכולנו נקצבו ימים ושנים כדי שבכל אחד מהם נעשה טוב. אנו נדרשים להתבונן ולבחון היכן אנו בעולמנו, במסע ההתקדמות אליו יצאנו. השנים חולפות, אך מה עשינו באותן השנים? האם היטבנו בהן למישהו? האם היטבנו בהן לעולם? השאלה "אַיֶּכָּה" אינה מכוונת למישור הגיאוגרפי אלא למישור התודעתי. הקב"ה שואל כל אדם "אַיֶּכָּה". הקב"ה מחפש את האדם, אך האדם בורח. נדמה לו שהפתרון הוא להתחבא מפני א–להים, אך בפועל השאלה ממשיכה להדהד בלבו כל הזמן.