תתברך צורנו | דימוי הקדוש ברוך הוא לסלע איתן
מאת הרב אברהם סילברשטיין שליט"א30.8.2026תפילהזמן קריאה · 7 דקות
#שו"ת על התפילה
טוען…
טוען תוכן…
תפילה"תִּתְבָּרֵךְ צוּרֵנוּ מַלְכֵּנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ יוֹצֵר מְשָׁרְתִים. וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם, וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה יַחַד בְּקוֹל דִּבְרֵי אֱלֺקִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. כֻּלָּם אֲהוּבִים כֻּלָּם בְּרוּרִים כֻּלָּם גִּבּוֹרִים, כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וְכֻלָּם עוֹשִׂים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה רְצוֹן קוֹנָם. וְכֻלָּם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדוּשָׁה וּבְטָהֳרָה בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה, וּמְבָרְכִים וּמְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים וּמַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמַמְלִיכִים".
שאלה
במקומות רבים בתפילה אנו פונים לקדוש ברוך הוא בתואר 'צור' [1], שמשמעותו סלע חזק ואיתן. מדוע אנו מייחסים לבורא חי כל העולמים תואר הלקוח ממין הדומם?
תשובות
א. מקורו של תואר זה הוא ממקראות רבים, בתורה בנביאים ובכתובים, כדלהלן:
א. בשירת האזינו (דברים לב ד) נאמר, "הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט".
ב. עוד נאמר שם (פסוק טו) " וישמן ישורון ויבעט, שמנת עבית כשית, ויטוש אלו-ה עשהו, וינבל צור ישועתו".
ג. עוד נאמר שם (פסוק לא), "כי לא כצורינו צורם, ואויבנו פלילים".
ד. בתפילת חנה (שמואל א' ב ב) נאמר, "אין קדוש כה', כי אין בלתך, ואין צור כאלוקינו".
ה. כאשר ניצול דוד מיד אויביו אמר בשירתו (שמואל ב' כב ב-ג) [2], "ה' סלעי ומצודתי, ומפלט לי. אלוקי צורי אחסה בו, מגיני וקרן ישעי משגבי ומנוסי, מושיע מחמס תושיעני" [3].
ו. בהמשך שירה זו (שם פסוק לב) חוזר דוד על הביטוי האמור, בדומה לשירתה של חנה. "כי מי א-ל מבלעדי ה', ומי צור מבלעדי אלוקינו".
ז. "לדוד, אליך ה' אקרא, צורי אל תחרש ממני, ונמשלתי עם יורדי בור" (תהלים כח א).
ח. במזמור שאמר דוד בברחו מפני שאול [4] נאמר, "הטה אלי אזנך מהרה הצילני, היה לי לצור מעוז לבית מצודות להושיעני. כי סלעי ומצודתי אתה, ולמען שמך תנחני ותנהלני" (שם לא ג- ד).
ט. דימוי נוסף של הקדוש ברוך הוא לצור המגן על האדם, נמצא במזמור בני קרח (שם מב י) "אומרה לא-ל סלעי, למה שכחתני". כאמור 'סלע' הינו ביטוי מקביל ל'צור'.
י. "על אלוקים ישעי וכבודי, צור עוזי מחסי באלוקים" (שם סב ח).
יא. במזמור שאמר דוד בברחו מפני אבשלום נאמר [5], "היה לי לצור מעון, לבוא תמיד צוית להושיעני, כי סלעי ומצודתי אתה" (שם עא ג).
יב. במזמור לאיתן האזרחי (שם פט כז) נאמר, "הוא יקראני אבי אתה, א-לי וצור ישועתי".
יג. במזמור שיר ליום השבת (שם צב טז), "להגיד כי ישר ה', צורי ולא עולתה בו".
יד. במזמור שהתחבר על ידי משה רבינו [6] נאמר, "ויהי לי למשגב, ואלוקי לצור מחסי" (שם צד כב).
טו. ה "לכו נרננה לה', נריעה לצור ישענו": (שם צה א).
טז. "לדוד, ברוך ה' צורי, המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה" [7] (שם קמד א).
יז. "כי שכחת אלוקי ישעך, וצור מעוזך לא זכרת, על כן תטעי נטעי נעמנים, וזמרת זר תזרענו" (ישעיהו יז י).
יח. בנבואה על הגאולה העתידה נאמר, "בטחו בה' עדי עד כי בי-ה ה' צור עולמים" (שם כו ד).
יט. בנבואה על אחרית הימים נאמר, "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ושמחת לב כהולך בחליל, לבוא בהר ה' אל צור ישראל" (ישעיהו ל כט).
כ. בתחינת הנביא לה' נאמר, "הלוא אתה מקדם ה' אלוקי קדושי לא נמות, ה' למשפט שמתו, וצור להוכיח יסדתו" (חבקוק א יב).
ב. עובדי אלילים עובדים לפסילים העשויים מסלעים ואבנים, כלשון הכתוב (דברים לב לז), "אי אלוהימו צור חסיו בו", כלומר, הסלע שחסו בצילו עובדי עבודה זרה, והיו בטוחים שיגן עליהם מפני הרעה. (רש"י שם). אנו לעומתם מצהירים שה' הוא צורנו, ואין לנו שום מחסה אחר זולתו.
ג. הביטוי 'צור' מקביל לאבן שהיא סמל למלוכה. בברכת יעקב ליוסף (בראשית מט כד) נאמר, "ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו, מידי אביר יעקב, משם רעה אבן ישראל". כלומר, בזכות עמידתו בנסיון עם אשת פוטיפר זכה למלכות. כמו כן מצאנו בדברי הנביא (זכריה ד ז) ביטוי דומה, "מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור, והוציא את האבן הראשה, תשואות חן חן לה", ופירש רש"י ש'אבן הראשה' היא לשון מלכות.
ד. הדימוי לחוזקו של ה' וגבורתו לקוח דווקא ממין הדומם, כדי ללמדנו שלעתים ישועת ה' מגיעה מתוך דממה דקה, מבלי שנחוש בה [8]. ישועה ממין זה מכונה 'צור'. אמנם דוד המלך ייחל לישועה גלויה, ועל כן אמר (תהלים כח א) "צורי אל תחרש ממני".
ה. צור או סלע הינם סמל למבצר ומצודה המגינים על כל החוסה בצילם. לפיכך הם משמשים כמשל להגנת ה' על כל הבוטחים בו.
ו. כשם שסלע איתן אינו ניתן לעקירה, כמו כן לא יוכלו כל אויבינו ומבקשי רעתנו להתגבר על ההגנה שה' מעניק לנו.
ז. בדומה לתשובה הקודמת, כשם שכל רוחות שבעולם אינן יכולות לעקור את הסלע ממקומו, כך לא יוכל שום דבר לעקור אותנו מאמונתנו ובטחוננו בה' מגן ישענו.
ח. סלעים קיימים בטבע בכל גווני הקשת ובשלל צורות. מאבנים חלקות ועד למחוספסות, מכהות ועד לזוהרות ובורקות, מסימטריות ועד לחסרות צורה מוגדרת. גם השפע האלוקי מתגלה בצורות רבות, ומשתנה מאדם לאדם בהתאם לזכויותיו.
ט. בדרך כלל אבנים וסלעים מזוהים כחומר קשה [9], אך קיימות בהן רמות שונות של קשיות, מאבני סיד רכות, ועד ליהלומים הנחשבים כחומר הקשה ביותר שקיים בטבע. גם הנהגת ה' בעולם מורכבת ממידות שונות. לפעמים הוא נוהג עם נבראיו במידת הרחמים הרכה, ולפעמים במידת הדין הקשה.
י. הסלע בהיותו חומר קשה, משמש כמצע אידיאלי לחקיקת כתב המתקיים ימים רבים. במשל זה משתמש איוב בבואו לבטא את רצונו בשימור דבריו לנצח, ואומר, "מי יתן אפו ויכתבון מילי, מי יתן בספר ויוחקו. בעט ברזל ועופרת, לעד בצור יחצבון" (איוב יט כג-כד). הדימוי 'צורנו' בא להדגיש את נצחיות אמונתנו ובטחוננו בה'.
יא. הסלע יכול לשמש גם כמגן מפני האויבים, וגם כמכשול ואבן נגף. גם ישועת ה' מתגלה בשתי פנים, הגנה על עושי רצונו מצד אחד, והכשלת הרשעים המורדים בו מצד שני. הוא אשר אמר הנביא (ישעיה ח יד), "והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל, לפח ולמוקש ליושב ירושלם". מקדש לבוטחים בו ורוצים במלכות בית דוד, ואבן נגף למואסים בה (רד"ק).
יב. לפעמים משמעות 'צור' הינה שן סלע מחודד, שהוא מקום בלתי נגיש לבני אדם. כך מתפרש הכתוב (תהלים סא ג), "מקצה הארץ אליך אקרא בעטוף לבי, בצור ירום ממני תנחני", כלומר, בצור שהוא רם ממני ולא אוכל לעלות עליו, שם תנחני (רד"ק). השימוש בדימוי זה ביחס לבורא מבטא את חוסר יכולתנו להשיגו ולהגיע אליו, למרות היותו עבורנו לצור שאנו חוסים בצילו.
יג. 'צור' הינו בעל שורש דומה ל'צורה' או 'ציור'. חז"ל מפרשים בתפילת חנה (שמואל א' ב ב) "אין צור כאלוקינו", אין צייר כאלוקינו. "אדם צר צורה על גבי הכותל, ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרביים ובני מעים. אבל הקדוש ברוך הוא צר צורה בתוך צורה, ומטיל בה רוח ונשמה קרביים ובני מעים (מגילה יד א).
[1] כגון בברכה האחרונה של קריאת שמע הסמוכה לתפילת שמונה עשרה, "צור ישראל קומה בעזרת ישראל, ופדה כנאומך יהודה וישראל". כמו כן בברכת ההודאה שבתפילת שמונה עשרה אנו אומרים, "מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו לעולם ועד, צורנו צור חיינו". כמו כן בסליחות לשני וחמישי אנו אומרים "הושיענו למען שמך, צורנו מלכנו וגואלנו". את קבלת שבת אנו פתחים במזמור, "לכו נרננה לה' נריעה לצור ישענו".
[2] שירה זו מופיעה גם בספר תהלים, בשינויי לשון קלים.
[3] בשירה זו מבטא דוד את החוסן והחוזק שהוא שואב במטחונו בה' בשתי מילים נרדפות, 'סלעי' ו'צורי'.
[4] רד"ק.
[5] רד"ק.
[6] רש"י (בבא בתרא יד ב ד"ה ועל ידי משה).
[7] מזמור זה מתקשר לצור ולאבן מזוית נוספת. במדרש שוחר טוב כתב, שחיבר אותו דוד לאחר שהיכה את גלית הפלשתי על מצחו באבן הקלע.
[8] כדברי המלאך לאליהו הנביא (מלכים א' יט יא-יב), "והנה ה' עובר, ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה', לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש, לא ברעש ה'. ואחר הרעש אש, לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה".
[9] כביטוי הנביא (ירמיה ה ג) "חזקו פניהם מסלע".
