אני לא הכישלון שלי
אחד המחסומים הגדולים ביותר בפני שינוי הוא הזיהוי שבין האדם לבין מעשיו.
טוען תוכן…
אחד המחסומים הגדולים ביותר בפני שינוי הוא הזיהוי שבין האדם לבין מעשיו.
אבל יש שאלה בסיסית שצריך לשאול: מי הוא ה"אני" האמיתי שלי?
האם אני מוגדר רק על פי כל מה שעשיתי בפועל, או שגם הרצון העמוק שלי מגלה משהו על מי שאני?
אם לאחר מעשה טוב אני שמח שעשיתי אותו ואינני מתחרט עליו, ולעומת זאת לאחר מעשה רע אני חש חרטה ורוצה שלא לחזור עליו, הרי שיש כאן גילוי חשוב מאוד: הרצון הפנימי שלי מזוהה עם הטוב.
יש באדם דחפים, הרגלים, יצרים, חולשות וקשיים. הם אמיתיים ויש להתמודד עמם, אך הם אינם בהכרח המהות שלו.
לכן אין סתירה בין העובדה שאדם רוצה באמת בטוב לבין העובדה שהוא עדיין נכשל לפעמים. שינוי הרגלים אינו מתרחש ברגע אחד, ועבודת ה' עצמה בנויה מהתמודדות, בחירה, נפילה וקימה.
הכישלון הוא דבר שעבר עלי, לא הגדרה של מי שאני.
כאשר אדם מפסיק לומר "אני כישלון" ומתחיל לומר "נכשלתי", הוא פותח לעצמו מחדש את האפשרות לתקן.