טוען…
טוען תוכן…
שאלהתשובה:
הדין משתנה לפי המנהגים.
למנהג הספרדים: אם אוכל עוגות או מאפים שברכתם "מזונות" באופן של קביעות סעודה, בשיעור של כשלוש ביצים ומעלה, שהם כ־162 גרם, מברך "לישב בסוכה". וטוב, במקום שאפשר, להחמיר ולאכול שיעור של כ־216 גרם. אם אוכל רק יותר מכביצה, חייב לאכול בסוכה אך אינו מברך "לישב בסוכה".
למנהג האשכנזים: כאשר קובע את סעודתו על פת הבאה בכיסנין, כגון עוגות ומאפים, מברך "לישב בסוכה". למעשה, מנהג אשכנז רווח לברך גם כאשר אוכל מזונות בשיעור חשוב בדרך של קביעות, ובפרט כאשר זו אכילה הנחשבת עבורו לארוחה. בשבת או ביום טוב, כאשר אוכל מזונות לאחר קידוש בתורת "קידוש במקום סעודה", יש יסוד ברור יותר לברך.
למנהג תימן הנוהגים כדעת הרמב"ם: ברכת "לישב בסוכה" אינה תלויה דווקא בקביעת סעודה. כאשר אדם נכנס לסוכה כדי לשהות בה, מברך על עצם הישיבה והשהייה בסוכה, ולכן ממילא אין צורך להמתין לשיעור מסוים של עוגות כדי להתחייב בברכה.
הסבר: עוגות ומאפים נחשבים בדרך כלל "פת הבאה בכיסנין". למנהג הספרדים, אכילה של יותר מכביצה מחייבת לאכול בסוכה, אבל עדיין אין מברכים "לישב בסוכה" עד שהאכילה מגיעה לשיעור של קביעות סעודה. בילקוט יוסף נפסק ששיעור של כשלוש ביצים, כ־162 גרם, כבר נחשב לעניין זה קביעות סעודה ומברכים עליו, וטוב להחמיר במקום שאפשר להגיע לכ־216 גרם. חזון עובדיה מביא דין זה בעמ' קלד.
אצל האשכנזים, המשנה ברורה מביא שמי שקובע סעודתו על פת הבאה בכיסנין מברך "לישב בסוכה", ואף מציין שמנהג העולם לברך גם במקרים מסוימים של אכילת מזונות שאינה מגיעה לשיעור הרגיל של קביעות סעודה, כאשר בפועל זו אכילה קבועה וחשובה.
דוגמה: אדם אוכל בסוכה מגש מאפים או כמות גדולה של עוגה במקום ארוחת ערב רגילה. ספרדי שאוכל כ־162 גרם ומעלה ומחשיב זאת כארוחה מברך "לישב בסוכה", וטוב שיגיע לכ־216 גרם אם הדבר אפשרי. אשכנזי הקובע על כך סעודתו מברך לפי מנהגו. תימני הנוהג כרמב"ם כבר מברך על עצם כניסתו לסוכה לשם שהייה, בלי קשר לכמות המאפים.
מקורות: שולחן ערוך או"ח סימן תרלט סעיף ב; משנה ברורה שם ס"ק טו–טז; ילקוט יוסף – מועדים, הלכות סוכה, דיני ישיבה בסוכה בשאר ימות החג, סעיף יז; חזון עובדיה – סוכות, עמ' קלד; רמב"ם הלכות שופר סוכה ולולב פרק ו הלכה יב.