גדר השמחה בראש השנה – השמחה על האפשרות להתחיל מחדש
26.8.2026דבר תורהזמן קריאה · 2 דקות
טוען…
טוען תוכן…
ראש השנה הוא יום דין, אך יחד עם זאת הוא גם יום של שמחה. כך נפסק בשולחן ערוך (או"ח תקצז, א): "אוכלים ושותים ושמחים, ואין מתענים בראש השנה."
והדבר טעון ביאור: מהי סיבת השמחה בראש השנה?
בפסח יש לנו את שמחת החירות. בשבועות – את מתן תורה. בסוכות – את ענני הכבוד ואת שמחת החג. אבל ראש השנה הוא יום דין. לכאורה, דווקא ביום כזה יש מקום ליראה ולחרדה.
התשובה נעוצה ביסוד גדול בדברי הרמח"ל ובדברי הרב אליהו דסלר: המועדים אינם רק זיכרון היסטורי של אירועים שהתרחשו בעבר. בכל שנה, כאשר מגיע אותו זמן, מתעוררת מחדש אותה השפעה רוחנית.
הרב דסלר כתב ב"מכתב מאליהו" (חלק ב, עמ' 21): "שלא למזכרת אנו חוגגים את המועדים, אלא חוזרים אנו בהם לתוכנם המקורי, לאותה קדושת הזמן שנשפעת גם עכשיו כבעת ההיא."
וכן מבואר ברמח"ל ב"דרך ה'" (חלק ד, פרק ז): "שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא, יאיר אור מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו."
אם כן, כך גם בראש השנה. לא רק פעם אחת, בבריאת העולם, נברא האדם. בכל שנה בראש השנה ניתנת לאדם אפשרות להיברא מחדש.
הוא יכול להשתחרר מהרגלים ישנים, לתקן פגמים, להתחיל דרך חדשה ולבנות את עצמו מחדש.
וזו סיבת השמחה: לא רק מפני שאנו עומדים למשפט, אלא מפני שאנו מקבלים מחדש את המתנה הגדולה של התחלה חדשה.
