הטעמים, שורשי נגינות הלווים בבית המקדש

המשוררים בביהמ"ק בנו את שירי הקודש מנגינת הטעמים, ע"י מיטב חכמת המוסיקה שהייתה ידועה להם. כי מדרך זאת החכמה לדעת לבנות מתנועה ניגונית אחת, מנגינה שלמה ונפלאה במשקלים שונים, עפ"י יסודות הנגינה הטבעיים ומדרגות הקולות המוסמכים. כן כותב ר' שמעון ב"ר צמח דוראן (הרשב"ץ) (מגן אבות הגדול עמ' נ"ה): "המשוררים במקדש היו יודעים אלו ההבדלים (ר"ל הבדלי קולות הטעמים למיניהם) וכבר אמרו (יומא ל"ה ע"ב) כי הוגרס בן לוי כשהיה נותן קולו בנעימה מכניס גודל לתוך פיו ומניח אצבעו בין הנימין, עד שהיו אחיו הכוהנים נזרקים בבת ראש לאחוריהם וכן מ"ש (ערכין י' ע"ב) מאבוב שהיה במקדש מימות משה, של קנה היה, והיה קולו ערב וכו' וכן בשאר כלים שתיקן דוד המלך ע"ה ובלי ספק שהלויים היו בקיאים בחכמת המוסיקה". ע"כ.

והר' ר' אברהם הרופא ממנטובה (שלטי הגבורים קע"ט ע"א) כותב: "בטעמים האלה על דרך האמת, נמצא כמוס שיר ציון הקדש, ששאלו לנו שובינו על נהרות בבל דברי שיר על אדמת נכר". ע"כ.

לאחר שהרשב"ץ פרט שהמשוררים במקדש היו יודעים אלו הבדלי הקולות של טעמי התורה, הוא מוסיף: "ולא קבלנום, ובאורך הגלות אבד כל זה". וכן ר' אברהם הרופא (בשלטי גבורים קע"ט ע"א): "אך במה שהאמינו המדקדקים לדעת הבדלי קולות הזמרה על נכון כו' טעו בחשבונם  כי ה' העלים מאתנו זה כדי שלא ישתמשו אחרים בלתנו בשיר תשבחות זה, שבביאת משיחנו תשוב העטרה ליושנה, וילמדו אותנו כהנינו לויינו ונביאינו במצוות ה' הקולות הנאותים אל הזמרה המיוסדים על זרקא וכו' אשר שכחנו בגלותנו".