הלכות ברכת פירות האדמה
21.9.2026הלכהזמן קריאה · 4 דקות1 צפיות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהעל פירות וירקות הגדלים מן הקרקע ואינם בכלל פירות האילן מברכים "בורא פרי האדמה" [1].
לאחר אכילת כזית בתוך כדי אכילת פרס מברכים "בורא נפשות רבות" [2].
בכלל זה מלפפון, עגבנייה, פלפל, גזר, תפוח אדמה, בטטה, חציל, כרוב, חסה וכיוצא בהם.
על בננה מברכים "בורא פרי האדמה".
אף שהצמח נראה גבוה ובעל גזע, מבחינה הלכתית אינו נחשב אילן לעניין הברכה.
אם טעה ובירך "בורא פרי העץ" על בננה — יצא בדיעבד ואינו חוזר לברך [3].
על פפאיה מברכים "בורא פרי האדמה" [4].
על תות שדה מברכים "בורא פרי האדמה".
לעומת זאת, על תות הגדל באילן מברכים "בורא פרי העץ" [5].
על בוטנים מברכים "בורא פרי האדמה".
אף שהשם "אגוז" או מראה המאכל עלול להטעות, הבוטן גדל בקרקע ואינו פרי אילן.
על אפונה, שעועית, חומוס, עדשים וכיוצא בהם, כשהם נאכלים בצורה המקובלת שלהם, מברכים "בורא פרי האדמה".
אם נטחן המאכל ונשתנתה צורתו לגמרי, יש לדון לפי מידת השינוי ודרך האכילה, כפי שיתבאר בנפרד בדיני מאכלים מרוסקים.
על קלחי תירס ועל גרגירי תירס מבושלים או קלויים מברכים "בורא פרי האדמה".
לעומת זאת, מוצרים מעובדים מתירס — כגון חטיפים, דגני בוקר ומוצרים שעברו שינוי משמעותי — אינם מקבלים בהכרח את ברכת התירס המקורי, ויש לבדוק כל מוצר לפי אופן ייצורו.
כאשר הצמח מגודל גם לצורך אכילת הגרעינים, כפי שמקובל בזמננו, מברכים על הגרעינים "בורא פרי האדמה" [6].
ירק שדרך לאוכלו מבושל, או שהבישול משביח אותו, נשאר בברכת "בורא פרי האדמה".
לדוגמה, תפוח אדמה מבושל או אפוי — "האדמה".
וכן גזר מבושל, כאשר הוא נאכל כדרך המקובלת, אינו מאבד את ברכתו רק משום שנתבשל.
אם מדובר בירק שטוב בעיקר כשהוא חי, והבישול פוגם בו עד שאין זו דרך אכילתו הרגילה, הדין עשוי להשתנות.
הכלל הוא שהברכה נקבעת גם לפי דרך האכילה המקובלת של אותו מאכל, ולא רק לפי מקורו מן האדמה.
כאשר הירק נמעך או נטחן אך עדיין הוא המאכל עצמו, אין לומר באופן אוטומטי שברכתו הופכת ל"שהכל".
עם זאת, כאשר עבר שינוי משמעותי מאוד בצורה, בטעם ובדרך האכילה, יש לבדוק את הדין לפי סוג המאכל.
משום כך מאכלים כגון פירה, חומוס טחון, ממרחי קטניות ומחיות ירקות יקבלו התייחסות נפרדת בפרק "פירות וירקות מרוסקים".
כאשר אוכלים את הירקות עצמם והם ניכרים במרק, מברכים על הירקות "בורא פרי האדמה", ובמצבים המתאימים הם פוטרים גם את מי המרק.
אם כל הירקות נימוחו והמרק נעשה סמיך — ילקוט יוסף פוסק שמברכים "בורא פרי האדמה".
אבל אם המרק נוזלי כמים ואין בו ירקות ניכרים, אף שנתבשל עם ירקות — מברכים על המרק "שהכל" [7].
כאשר שותים רק את מי בישול הירקות בלי הירקות עצמם, הדין תלוי בצורת המרק ובאופן הבישול.
אין לקבוע שכל מים שקיבלו טעם מירקות ברכתם "האדמה". במקרה של מרק נוזלי שאין בו ירקות ניכרים, פסיקת ילקוט יוסף היא "שהכל" [7].
אם בירך "בורא פרי העץ" על פרי האדמה — בדרך כלל לא יצא ידי חובה.
אם נזכר בתוך כדי דיבור, מתקן מיד ואומר "בורא פרי האדמה" [8].
אם בירך "שהכל נהיה בדברו" על פרי האדמה — יצא בדיעבד ואינו חוזר לברך.
כאשר יש ספק אמיתי אם המאכל מוגדר כפרי עץ או פרי אדמה ואי אפשר לברר — מברכים "בורא פרי האדמה", מפני שברכת האדמה פוטרת בדיעבד גם פרי עץ.
לאחר אכילת כזית בתוך כדי אכילת פרס מברכים "בורא נפשות".
אם אכל פחות מכזית — אין מברכים ברכה אחרונה.
גידולי קרקע שאינם פירות אילן — "בורא פרי האדמה".
בננה ופפאיה — "האדמה".
קטניות, בוטנים, תירס וגרעינים הגדלים לצורך אכילה — בדרך כלל "האדמה".
ירקות מבושלים אינם מאבדים את ברכתם כאשר זו דרך אכילתם.
במרק נוזלי ללא ירקות ניכרים — בדרך כלל "שהכל".
לאחר כזית — "בורא נפשות".
[1] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רג סעיף א; ילקוט יוסף, הלכות ברכת הפירות, סימן רג סעיף א.
[2] ילקוט יוסף, סימן רז סעיפים א–ב — כזית בתוך כדי אכילת פרס וברכת "בורא נפשות".
[3] ילקוט יוסף, סימן רג סעיף ג — בננה "האדמה"; בירך "העץ" יצא בדיעבד.
[4] ילקוט יוסף, סימן רג סעיף ד — פפאיה "האדמה".
[5] ילקוט יוסף, סימן רג סעיף ב.
[6] ילקוט יוסף, סימן רב — דיני גרעינים הניטעים לצורך אכילתם.
[7] ילקוט יוסף, סימן רה סעיפים ג–ד — מרק ירקות, ירקות נימוחים ומרק נוזלי.
[8] ילקוט יוסף, סימן רו — טעה ובירך "העץ" על פרי האדמה.