הלכות סוחט
24.9.2026הלכהזמן קריאה · 12 דקות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהסחיטה בשבת יכולה להשתייך לשתי מלאכות שונות.
כאשר סוחטים פרי כדי להוציא ממנו את המשקה שבתוכו, הסחיטה היא בכלל מלאכת מפרק, שהיא תולדה של מלאכת דש [1].
לכן צריך להבחין בין סחיטת פירות לבין סחיטת בגדים, מגבות וספוגים.
סחיטת פירות
אסור לסחוט זיתים כדי להוציא מהם שמן, ואסור לסחוט ענבים כדי להוציא מהם יין [1].
סחיטתם אסורה מן התורה משום מפרק [1].
לכן אין לסחוט בשבת ענבים לתוך כוס כדי לשתות את המיץ.
אסור לסחוט תפוז בשבת לתוך כוס כדי לשתות את המיץ [3].
האיסור הוא מדרבנן, משום שבזמננו תפוזים עומדים במידה רבה לסחיטה [3].
לכן אין להכין בשבת מיץ תפוזים על ידי סחיטת תפוזים לכוס.
אסור לסחוט אשכולית כדי לשתות את המיץ שלה [3].
דינה כדין פירות שרגילים לסוחטם למשקה.
אסור לסחוט קלמנטינה לתוך כוס כדי לשתות את המיץ [4].
אסור לסחוט תפוח עץ כדי להכין ממנו מיץ [3].
אסור לסחוט אגס לצורך שתיית המיץ [5].
אסור לסחוט מנגו או אננס כדי לשתות את המיץ היוצא מהם, משום שגם פירות אלו משמשים כיום להכנת משקאות [4].
אין לסחוט עגבנייה לתוך כלי ריק לצורך המיץ שלה [3].
מותר לסחוט אותה על גבי אוכל כאשר המיץ בא לתקן את האוכל ונבלע בו, כפי שיתבאר בהמשך.
פירות שאין רגילים לסוחטם
פרי שאין דרך בני אדם לסוחטו בשום מקום בעולם לצורך שתיית מימיו — מותר לסוחטו ביד בשבת [6].
ילקוט יוסף מביא כדוגמאות חבושים ואבטיח [6].
הטעם הוא שהמשקה היוצא מהם אינו נחשב בדרך כלל כמשקה העומד בפני עצמו.
גם כאשר מדובר בפרי שמותר לסוחטו — ההיתר הוא ביד.
אין להשתמש במסחטה, אפילו במסחטה ידנית שאינה חשמלית, משום שהדבר נחשב דרך חול [7].
לימון
לפי פסיקת מרן השולחן ערוך, מרן הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, מותר לסחוט לימון בשבת [8].
ההיתר הוא גם כאשר סוחטים את הלימון לתוך כלי ריק לצורך הכנת לימונדה [8].
וכן מותר לסחוט לימון לתוך משקה או על גבי אוכל.
אף שמעיקר הדין מותר לסחוט לימון ישירות לכוס ריקה, ילקוט יוסף כותב שטוב לכתחילה לעשות כך:
להניח תחילה סוכר בכוס.
לסחוט את הלימון על הסוכר באופן שהמיץ נבלע בסוכר.
ולאחר מכן להוסיף מים [9].
אם מיץ הלימון אינו נבלע בסוכר אלא צף עליו — אין תועלת בחומרה זו, ואפשר לסמוך על עיקר הדין ולסחוט את הלימון כרגיל [9].
מותר לסחוט לימון ישירות על סלט [8].
אם נפלו גרעיני לימון לתוך הסלט, אין להוציא אותם באופן האסור משום בורר; יש לנהוג לפי דיני בורר שנתבארו בפרק הקודם.
מעיקר הדין מותר לסחוט לימון לתוך כוס תה שהיא כלי שני [10].
עם זאת, ילקוט יוסף כותב שטוב להחמיר כאשר התה עדיין בחום שהיד סולדת בו ולהמתין מעט עד שיצטנן [10].
אין לסחוט לימון על סוכר ואחר כך לערות על התערובת מים רותחים ישירות מכלי ראשון, משום שהמים הרותחים עלולים לבשל את מיץ הלימון [10].
סחיטת פירות לתוך אוכל
אף שאסור לסחוט ענבים לצורך יין, מותר לסחוט ענבים ישירות לתוך מאכל כאשר המיץ נבלע באוכל ומתקן אותו [11].
הטעם הוא שמשקה הבא לתוך אוכל נחשב כאוכל.
מותר לסחוט תפוז ישירות לתוך סלט פירות כאשר רוב המיץ נבלע בפירות ומטרתו להטעים את המאכל [11].
מותר לסחוט תפוז על גזר מרוסק שהוכן בדרך המותרת, כאשר המיץ נבלע בגזר ומתקן אותו [11].
מותר לסחוט פרי ישירות על בננה או תפוח מרוסקים לצורך הכנת אוכל לתינוק, כאשר רוב המשקה נבלע במאכל [11].
היתר סחיטה לתוך אוכל נאמר כאשר יש בקערה כמות ממשית של אוכל שהמשקה נבלע בה ומתקן אותה [11].
אם יש בקערה מעט מאוד אוכל ורוב המיץ נשאר צף בפני עצמו — אסור לסחוט לשם [11].
אסור לסחוט תפוז על מעט סוכר הנמצא בכוס כאשר המטרה היא להכין משקה [12].
כאשר כמות המיץ גדולה והוא צף מעל הסוכר, אין הסוכר הופך את המיץ ל"אוכל".
לכן אין להשתמש בדרך זו להכנת מיץ תפוזים בשבת [12].
אין היתר לסחוט תפוז, ענבים או שאר פירות האסורים בסחיטה לתוך מים או משקה אחר [13].
הכלל "משקה הבא לאוכל כאוכל" נאמר כאשר סוחטים לתוך אוכל, ולא כאשר סוחטים לתוך משקה.
אכילת הפרי עצמו
מעיקר הדין מותר למצוץ בפה את המיץ מתוך ענבים [14].
עם זאת, כאשר אוחזים את הענב ביד ומוצצים ממנו את המיץ, טוב ממידת חסידות להחמיר בענבים [14].
אם מכניס את הענב עצמו לפיו, מוצץ ואוכל בדרך הרגילה ולאחר מכן פולט את החרצנים — מותר לכל הדעות, משום שזו דרך אכילה רגילה [14].
מותר למצוץ בפה מרק או רוטב הבלוע בבשר [14].
אין זו דרך סחיטה רגילה אלא דרך אכילה.
מותר לחצות אשכולית ולאכול את תוכנה בכפית, אף שבמהלך האכילה יוצא מעט מיץ [15].
מאחר שהכוונה היא לאכילת הפרי ולא לסחיטת המשקה בפני עצמו — הדבר מותר.
מי שחותך תפוז או פרי אחר ובשעת החיתוך יוצא מעט מיץ מאליו — מותר לשתות את המיץ שנאסף [16].
אין זו סחיטה מכוונת לצורך המשקה.
ירקות כבושים ומבושלים
מותר לסחוט מלפפון חמוץ כדי להוציא ממנו את מי הכבישה כאשר מטרת הסחיטה היא רק לתקן את המלפפון ולהכשירו לאכילה, ואין צורך במים היוצאים ממנו [17].
לדוגמה, מי שאינו רוצה שהמלפפון יהיה רטוב מאוד רשאי ללחוץ עליו כדי להוציא ממנו את המים.
מותר לסחוט ירקות מבושלים מן הנוזלים הספוגים בהם כאשר המטרה היא לתקן את הירק עצמו ולא להשתמש בנוזל היוצא [17].
מותר לסחוט חציל מטוגן מן השמן שנבלע בו כאשר האדם מעוניין להפחית את השומניות של החציל ואינו צריך את השמן היוצא [17].
אם האדם רוצה להשתמש בנוזל היוצא מן המלפפון, הירק המבושל או החציל — אין לסחוט אותו לתוך כלי ריק [17].
כאשר סוחטים אותו ישירות לתוך אוכל והנוזל מתקן את האוכל — מותר לפי התנאים שנתבארו [17].
משקה שיצא מאליו
משקה שיצא מאליו מענבים בשבת אסור בשתייה באותה שבת, אפילו אם הענבים עצמם יועדו לאכילה [18].
חז"ל אסרו זאת מחשש שמא יבוא לסחוט את הענבים ביד.
אם תותים או רימונים היו מיועדים לאכילה ויצא מהם משקה מאליו — המשקה מותר [18].
אם הפירות היו מיועדים לסחיטה ולמשקה — המיץ שיצא מאליו אסור [18].
בגדים ומגבות
אסור לסחוט בגד שנרטב במים [19].
סחיטת המים מתוך הבגד שייכת למלאכת מלבן.
לכן אין לסובב בגד רטוב או ללחוץ עליו בחוזקה כדי להוציא ממנו מים.
מי שלבוש בבגד שנרטב בגשם אינו חייב להסיר אותו [20].
מותר להמשיך ללכת כשהבגד עליו, ואין חוששים שמא יסחט אותו [20].
אם יש לו בגד יבש אחר — אין ללבוש לכתחילה בגד רטוב.
בגד שנשרה בהרבה מים אין לטלטלו בדרך הרגילה מחשש שיבוא לסוחטו [21].
מותר לשני אנשים לאחוז בו יחד ולהעבירו [21].
אם נרטב רק מעט באופן שאין דרך לסוחטו — מותר לטלטלו.
מגבת רטובה אסור לסחוט בידיים.
לכן אין לסובב אותה, לקפל אותה וללחוץ בחוזקה או לעשות פעולה שמטרתה להוציא ממנה את המים [19].
מותר לנגב ידיים רטובות במגבת [22].
לכתחילה טוב לנגב במקומות שונים במגבת ולא לרכז כמות גדולה של מים במקום אחד, כדי שלא להגיע לסחיטה [22].
מעיקר הדין אין איסור בניגוב רגיל.
מגבת שהתלחלחה מאוד משימוש רגיל מותר להניח אותה על גב כיסא כדי שתתייבש [23].
ילקוט יוסף אף מתיר לתלות מגבות שהשתמשו בהן והן מלוכלכות מעט על חבל כביסה, מפני שניכר שלא כובסו בשבת [23].
מים שנשפכו
מים שנשפכו על שולחן או כיסא מותר לנגב במגבת או במפית נייר [24].
יש לנגב בנחת, ולא ללחוץ על המגבת באופן שיגרום לסחיטתה [24].
היתר זה נאמר כאשר אין כמות גדולה מאוד של מים שתביא בהכרח לסחיטה.
מותר להניח מפית נייר על מים או משקה שנשפכו כדי שהנייר יספוג אותם [24].
אין לסחוט את הנייר לאחר מכן.
מותר לנגב מים מן השולחן או מן הרצפה באמצעות מגב פלסטיק או מגב גומי [25].
אין בו חשש סחיטה משום שאינו עשוי מבד הסופג את המים.
ספוג
מרן השולחן ערוך פוסק שאין לנקות באמצעות ספוג כאשר השימוש בו מביא לסחיטה [26].
לכן אין להשתמש בשבת בספוג רגיל הסופג מים כאשר הלחיצה עליו גורמת בהכרח ליציאת המים.
השולחן ערוך מתיר שימוש בספוג שיש לו בית אחיזה באופן שאין צורך ללחוץ על גוף הספוג ולסוחטו [26].
למעשה, בניקוי כלים יש להעדיף כלי ניקוי שאינו סופג מים ואינו בא לידי סחיטה, כגון מברשת או כרית ניקוי סינתטית שאינה סופגת באופן האסור.
שיער
אסור לסחוט מים מן השיער לאחר רחצה [27].
לכן אין לאחוז בשיער וללחוץ עליו כדי להוציא את המים.
מותר לנגב את השיער במגבת בדרך רגילה ובנחת, בלי לסחוט את השיער בידיים ובלי ללחוץ עליו בחוזקה.
מותר לרחוץ את הזקן בשבת במקום שמותרת הרחיצה, אך יש להיזהר שלא לסחוט ממנו את המים בידיים [27].
שלג וקרח
אסור לרסק שלג או ברד בידיים כדי שיהפכו למים [28].
לכן אין לקחת קוביית קרח ולרסק אותה בכוונה כדי ליצור מים.
מותר להניח קוביות קרח בתוך מים או משקה ולתת להן להימס מאליהן [28].
אין בכך איסור.
מותר לפזר מלח על שלג אף שהדבר גורם להמסתו [28].
ההפשרה נעשית מאליה ואינה נחשבת לריסוק בידיים.
טעויות שכיחות בסחיטה
אסור [3].
מותר, כאשר המיץ נבלע ברובו באוכל ומתקן אותו [11].
אסור [12].
מותר לספרדים מעיקר הדין [8].
מותר מעיקר הדין; טוב לכתחילה לסחוט על סוכר באופן שהמיץ נבלע בו ורק לאחר מכן להוסיף מים [9].
מותר [14].
מותר [17].
מותר [17].
אסור [19].
מותר [22].
מותר בנחת [24].
אסור [26].
מותר [28].
אסור [28].
למעשה
אסור מן התורה לסחוט זיתים וענבים לצורך המשקה.
אסור לסחוט תפוזים, אשכוליות, תפוחים, אגסים, מנגו, קלמנטינות ואננס לצורך שתיית המיץ.
מותר לסחוט לימון לפי פסיקת מרן השולחן ערוך ומרן הרב עובדיה יוסף.
מותר לסחוט פירות לתוך אוכל כאשר רוב המשקה נבלע באוכל ומתקן אותו.
אין היתר לסחוט פירות האסורים בסחיטה לתוך משקה.
פירות שאין דרך לסוחטם כלל — מותר לסוחטם ביד, אך לא במסחטה.
מותר למצוץ פרי בדרך אכילה רגילה.
מותר לסחוט מלפפון חמוץ או ירק מבושל כדי להוציא נוזל שאינו רצוי ולתקן את המאכל.
אסור לסחוט בגד או מגבת רטובים.
מותר לנגב ידיים במגבת בדרך רגילה.
מותר לנגב מים מן השולחן במגבת או במפית בנחת.
אין להשתמש בספוג כאשר השימוש גורם בהכרח לסחיטתו.
אין לסחוט מים מן השיער בידיים.
אסור לרסק שלג או קרח כדי ליצור מהם מים.
מותר להניח קרח בתוך משקה ולתת לו להימס מאליו.
[1] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שכ סעיף א; ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שמ — סחיטת זיתים וענבים משום מפרק.
[2] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' עג — סחיטת בגד ממימיו משום מלבן.
[3] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שמג — תפוחים, תפוזים, אשכוליות ועגבניות.
[4] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שמג — מנגו, קלמנטינה, אננס ופירות שרגילים לסוחטם.
[5] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שמג — אגסים.
[6] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שכ סעיף א; ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' תצא — פירות שאין דרך לסוחטם.
[7] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שמד — אין להשתמש במסחטה ידנית גם בפרי המותר בסחיטה.
[8] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שכ סעיף ו; ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שנ; לוית חן סימן נז — היתר סחיטת לימון.
[9] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שנב — דרך הכנת לימונדה לכתחילה.
[10] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שנג — לימון לתוך תה חם.
[11] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שנד — סחיטת ענבים, תפוזים ושאר פירות ישירות לתוך אוכל.
[12] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שנו — סחיטת תפוז על סוכר לצורך משקה.
[13] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שנז — אין לסחוט פירות העומדים למשקה לתוך משקה אחר.
[14] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שמח; הליכות עולם חלק ד עמ' קו — מציצת ענבים ומשקה הבלוע באוכל.
[15] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שמה — אכילת אשכולית בכפית.
[16] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שנז — משקה שנאסף מאליו בעת חיתוך פירות.
[17] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שכ סעיף ז; ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שנ — כבושים, שלקות וחצילים מטוגנים.
[18] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שנז — משקים שזבו מאליהם מענבים, תותים ורימונים.
[19] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' סג, עג — איסור סחיטת בגד רטוב.
[20] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' סד — בגד שנרטב בגשם בעודו לבוש.
[21] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' סד — טלטול בגד שנשרה במים.
[22] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' פט — ניגוב ידיים במגבת.
[23] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' ע — תליית מגבות שהתלחלחו משימוש.
[24] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' פז — ניגוב מים במגבת או מפית נייר.
[25] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' פט — שימוש במגב פלסטיק או גומי.
[26] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שכ סעיפים טז–יז — סחיטת מוכין ושימוש בספוג.
[27] ילקוט יוסף, שבת כרך ב, דיני רחיצה וניקוי — רחיצת הזקן ואיסור סחיטת השיער.
[28] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' תצב; הליכות עולם חלק ד עמ' קד — ריסוק שלג וברד והנחתם בתוך משקה.