המעסיק נותן לעובד הלוואה ללא ריבית, אבל מתנה שהעובד יישאר במקום העבודה תקופה מסוימת. האם מותר?

אם עצם ההתחייבות להישאר בעבודה ניתנת כתמורה על ההלוואה, יש בכך חשש ריבית, משום שהמעסיק מקבל טובת הנאה מחמת ההלוואה. כאשר מדובר בחלק מובנה מתנאי העבודה וההטבה, הדין תלוי בפרטי ההסכם.

הסבר:

איסור ריבית אינו מוגבל לתשלום כסף נוסף. גם טובת הנאה שהמלווה מקבל בגלל ההלוואה יכולה להיחשב ריבית.

לכן אם המעסיק אומר לעובד: "אני מלווה לך 50,000 ₪ ללא ריבית, אבל בתמורה אתה מתחייב להישאר אצלי שלוש שנים", יש לבדוק האם התחייבות העובד היא למעשה התמורה שהמעסיק מקבל עבור כספו.

לעומת זאת, כאשר מדובר בתוכנית העסקה כוללת, כגון מענק שימור או הטבה שניתנת כחלק מתנאי השכר ולא כהלוואה רגילה, המבנה ההלכתי עשוי להיות שונה.

דוגמה:

חברה מציעה לעובד הלוואה של 30,000 ₪ ללא ריבית, בתנאי שלא יעזוב את החברה במשך שנתיים. מאחר שהמעסיק מקבל יתרון תעסוקתי בתמורה להלוואה, אין לחתום על תנאי כזה ללא בירור הלכתי.

מקורות: שולחן ערוך יו"ד קס, א, ז, דיני טובת הנאה למלווה, ברית פנחס – דיני הלוואות, חוזים והתקשרויות, אתר בית ההוראה מציין גם יחסי עבודה ותשלום "שוטף +60" כמוקד שכיח לשאלות ריבית.