הנס שהתחיל בניסן והתגלה באדר – הסוד שמאחורי הזמן שבו נקבע חג הפורים

כאשר אנו חושבים על נס פורים, מיד עולה בדעתנו חודש אדר. בי"ג באדר נלחמו היהודים באויביהם, ובי"ד ובט"ו באדר נחו מן המלחמה וחגגו את הצלתם. לכן טבעי בעינינו שחג הפורים נקבע בחודש אדר. אולם כאשר מתבוננים בסדר האירועים המתואר במגילת אסתר, מתעוררת שאלה גדולה: הרי התפנית הראשונה והמשמעותית בסיפור הנס התרחשה דווקא בחודש ניסן, כמעט שנה קודם לכן. מדוע אפוא נקבע חג הפורים בחודש אדר, ולא בחודש שבו החלה הישועה?

מגילת אסתר מתארת שבשלושה עשר לחודש ניסן נשלחו האיגרות הראשונות ובהן גזירת המן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים ביום י"ג באדר [1]. מיד לאחר שנודעה הגזירה, מרדכי עורר את היהודים לתשובה ולתפילה, ואסתר ביקשה שיצומו עליה שלושה ימים. לאחר מכן נכנסה אסתר אל המלך שלא כדת, הזמינה אותו ואת המן למשתה, והחלה השתלשלות האירועים שהובילה למפלתו של המן. כלומר, אף שהמלחמה וההצלה בפועל התרחשו באדר, שורש המהפך כבר החל בחודש ניסן.

בכתבי האריז"ל מתואר שבימי הפורים מתגלה הארה רוחנית עליונה ומיוחדת הנקראת „הארת אבא” [2]. הארה זו קשורה למקור הרחמים העליונים שהביא להצלת ישראל. אלא שכאן מתחדדת השאלה: אם שורש הנס וההתעוררות הרוחנית שהביאה אותו התרחשו בחודש ניסן, מדוע אנו זוכים לגילוי אותה הארה דווקא בפורים שבחודש אדר?

כדי להבין זאת עלינו להכיר את משמעותו של מחזור השנה. חודש ניסן הוא ראש החודשים, כפי שנאמר בתורה: „החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה” [3]. בתורת הפנימיות מבואר שבתחילתו של מחזור חדש ניתנת לאדם הארה חדשה, ומכוחה עליו לפעול במשך השנה כולה. אין די בכך שהאדם מקבל התעוררות גדולה ברגע מסוים. עיקר העבודה הוא לקלוט את אותה התעוררות, להפוך אותה לחלק מאישיותו ולשמור עליה גם לאחר שההתרגשות הראשונית חולפת.

נחשוב על אדם שבתחילת השנה קיבל על עצמו החלטה משמעותית. הוא החליט לקבוע עיתים לתורה, להתחזק בתפילה או לשפר את יחסו לבני משפחתו. בשעה שקיבל את ההחלטה היה מלא התלהבות ורצון. אולם לאחר כמה שבועות ההתלהבות נחלשה, קשיי החיים חזרו, והוא נדרש להמשיך לפעול גם בלי אותה תחושת התחדשות. כעת מתברר אם ההחלטה הייתה רק התרגשות חולפת, או שהיא הפכה לקניין פנימי המלווה אותו לאורך זמן.

כך פועל, בדרך משל, מחזור השנה. בחודש ניסן מתקבלת הארה חדשה, ובמשך החודשים הבאים מוטל על האדם להפנים אותה ולהפוך אותה לחלק מחייו. ככל שהשנה מתקדמת, מתרחקים מן ההתעוררות הראשונית, ובסופה מגיע רגע המבחן. האם מה שקיבלנו בתחילת השנה עדיין חי בתוכנו? האם האור שקיבלנו הפך לחלק מאישיותנו, או שנעלם עם חלוף הזמן? חודש אדר מסמל את נקודת המבחן האחרונה של השנה. לכאורה, דווקא בו עלולה ההארה להיות חלשה יותר, משום שהוא הרחוק ביותר מתחילתו של מחזור החודשים.

וכאן מתעוררת שאלה נוספת. אם המן ביקש לבחור את הזמן שבו ההארה הרוחנית תהיה חלשה ביותר, מדוע בחר ביום י"ג באדר ולא בסוף החודש ממש? על פי מהלך המהר"ל ב„אור חדש”, ניתן להבין שהארת המועד מתחילה להתגלות עוד קודם בואו. חז"ל אמרו ששואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום [4]. בדרך פנימית, כבר ביום י"ד באדר מתחילה להתעורר ההארה הקשורה לי"ד בניסן, שבו מקריבים את קרבן הפסח ונערכים לכניסת החג. ממילא נמצא שיום י"ג באדר הוא הנקודה האחרונה של מחזור השנה בטרם מתחילה הארת המחזור החדש.

וזו הייתה מחשבתו של המן. הוא חיפש את נקודת החולשה הגדולה ביותר של עם ישראל, את הזמן שבו נדמה כי ההארה שהתקבלה בראשית השנה כבר הגיעה לשפל כוחה. אולם כוונתו הייתה עמוקה עוד יותר. הוא לא הסתפק בתכנון הגזירה לחודש אדר, אלא ביקש לפגוע בעם ישראל כבר בחודש ניסן של השנה הקודמת, ממש לפני קבלת ההארה החדשה. לפי המהלך הזה, זהו הטעם הפנימי לכך שאיגרות הגזירה נשלחו בי"ג בניסן. הוא ביקש לפגוע בחיבור הרוחני של ישראל כבר בראשית השנה, כדי שכאשר יגיע חודש אדר, לא תישאר בהם עוצמה רוחנית מספקת להתמודד עם הגזירה. אולם מרדכי ואסתר עוררו את העם לתשובה, לתענית ולתפילה, ומתוך אותה התעוררות התגלתה הארה עליונה שהשפעתה נמשכה עד לסוף השנה.

מעתה מתיישבת השאלה הראשונה. שורש הישועה אכן התגלה בחודש ניסן, אך עוצמתה המיוחדת התבררה בחודש אדר. דווקא בנקודה שבה היה אמור להימצא החושך הגדול ביותר, הופיע אור גדול שלא נחלש במהלך השנה. המן ציפה למצוא עם חלש וחסר כוח, אך גילה עם שההשגחה האלוקית מלווה אותו גם בנקודה הרחוקה והחשוכה ביותר.

נס פורים מלמד שלא תמיד ניתן לזהות את עוצמתה של הארה בשעה שהיא מופיעה. לפעמים גדולתה האמיתית מתבררת דווקא לאחר זמן רב, כאשר מתגלה שהיא עדיין פועלת ומשפיעה.

זהו גם מסר גדול לחיי האדם. פעמים רבות אנו זוכים לרגעים של התעלות רוחנית. תפילה מיוחדת, שיעור תורה מרומם, קבלה טובה או התעוררות של תשובה. ברגעים הללו הכול נראה ברור ומאיר. אולם המבחן האמיתי מגיע לאחר מכן, כאשר חוזרים לשגרת החיים, לקשיים ולניסיונות. האם אנו מצליחים לשמר בתוכנו משהו מן ההארה שקיבלנו? האם היא ממשיכה להשפיע על ההחלטות והמעשים שלנו גם כאשר ההתלהבות כבר אינה מורגשת? חג הפורים מגלה שהארה אמיתית אינה נמדדת רק ברגע שבו היא מתקבלת, אלא גם בכוחה להמשיך ולהאיר לאחר זמן.