הסוד שמאחורי הלולב והאתרוג | למה דווקא הלולב והאתרוג הם סימן הניצחון?
22.9.2026דבר תורהזמן קריאה · 5 דקות1 הורדות
טוען…
טוען תוכן…
דבר תורהבמדרש רבה על פרשת אמור נאמר שבראש השנה ישראל ואומות העולם עומדים בדין לפני הקב"ה, ואין אנו יודעים מי יצא זכאי. אולם כאשר מגיע חג הסוכות וישראל יוצאים מלפני הקב"ה ולולביהם ואתרוגיהם בידיהם – אנו יודעים שישראל ניצחו בדין.
הדברים מעוררים שאלה: מדוע דווקא הלולב והאתרוג הם הסימן לכך שישראל זכו בדין? מה הקשר בין ארבעת המינים לבין הניצחון של ישראל על אומות העולם?
בזוהר הקדוש מבואר שהמאבק שבין ישראל לאומות העולם קשור בעומקו למאבק העתיק שבין יעקב לעשו על הברכות שקיבל יעקב מיצחק. מאבק זה אינו שייך רק לעבר, אלא מתחדש בכל שנה בראש השנה, כאשר נקבע מחדש מה יהיה חלקו של האדם בשפע של העולם.
הגר"א מבאר שכל הטובות שעם ישראל קיבלו ועתידים לקבל, בעולם הזה ובעולם הבא, שורשן בברכות שיצחק בירך את יעקב. אולם הברכות הללו לא ניתנו ליעקב כדי להפוך את העולם הזה לתכלית בפני עצמה. יעקב קיבל את השפע של העולם הזה רק במידה שהוא משמש אותו להגיע אל תכליתו הרוחנית.
כך מבואר גם בתנא דבי אליהו: יעקב ועשו חילקו ביניהם את העולמות. עשו קיבל את העולם הזה, ויעקב את העולם הבא. כאשר עשו ראה שיעקב חוזר מבית לבן עם משפחה, עבדים, מקנה ורכוש, הוא שאל אותו כיצד הוא משתמש בעולם הזה אם חלקו הוא העולם הבא. יעקב השיב לו שכל מה שיש לו ניתן לו כדי להשתמש בו לפי הצורך לעבודת ה'.
זהו יסוד גדול: העולם הזה אינו המטרה של יעקב – אלא האמצעי שלו.
לכן גם בכל שנה, כאשר הקב"ה קובע בראש השנה את השפע שיינתן לאדם, השאלה איננה רק כמה שפע יקבל, אלא כיצד ישתמש בו. האם הרכוש, הפרנסה והברכה יהיו כלים לעבודת ה', או יהפכו בעצמם למטרה.
על כך נאמר: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא, משפט לאלקי יעקב." חז"ל מפרשים שהמילה "חק" רומזת למזונותיו של האדם, הקצובים לו מראש השנה. והפסוק מדגיש: "משפט לאלקי יעקב" – מפני שהמשפט הוא האם אנו אכן ממשיכים בדרכו של יעקב, ומשתמשים בשפע שניתן לנו כפי שהוא השתמש בו.
מכאן אפשר להבין מדוע גמר הניצחון מתגלה דווקא בחג הסוכות. על יעקב נאמר שלאחר שניצל מעשו: "ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות." הסוכה מבטאת את היחס הנכון לעולם הזה: ביתו של האדם בעולם הזה הוא ארעי, וכל השפע שבו אינו אלא אמצעי לתכלית גבוהה יותר.
אך עדיין יש להבין: מדוע סימן הניצחון הוא דווקא האתרוג והלולב?
תחילה יש לבאר את ענין האתרוג.
כאשר הקב"ה שולח את משה אל פרעה הוא אומר: "בני בכורי ישראל." רש"י מביא שבמילים אלו חתם הקב"ה על הבכורה שקנה יעקב מעשו. ובגמרא מבואר שמעלת ישראל כ"בני בכורי" קשורה לכך שהם עתידים לומר במעמד הר סיני: "נעשה ונשמע."
כלומר, הזכות על הבכורה והברכות קשורה ליסוד של קבלת רצון ה' בשלמות.
חז"ל משווים את ישראל לתפוח שפריו קודם לעליו, מפני שהקדימו "נעשה" ל"נשמע". ובדברי התוספות מבואר שה"תפוח" שבדברי חז"ל הוא האתרוג.
לפי זה, האתרוג רומז למעלת "נעשה ונשמע" – אותה מעלה שבזכותה זכו ישראל למעלת הבכורה, ומכוחה ניתנו ליעקב הברכות.
לכן בחג הסוכות, לאחר שישראל זוכים בדין ומקבלים מחדש את הברכה והשפע, הם נוטלים בידם את האתרוג. הוא מזכיר שהזכות שלנו בשפע אינה רק מפני שאנו מבקשים אותו, אלא מפני שאנו מקבלים על עצמנו את רצון ה' ומעמידים את חיינו תחת עבודתו.
אבל גם לאחר שישראל זוכים בברכות, עדיין יש תנאי: שהברכות ישמשו למטרה הנכונה. אם האדם הופך את העולם הזה לתכלית בפני עצמה, הוא מאבד את התוכן הפנימי של ברכת יעקב.
לכן יחד עם האתרוג באה גם מצות הסוכה. דווקא בזמן האסיף, כאשר הבית מתמלא בתבואה ובשפע, האדם יוצא לדירת ארעי ומכריז: כל מה שיש לי הוא אמצעי בלבד. הקביעות האמיתית אינה ברכוש, אלא בעבודת ה'.
וכאן נכנס גם ענינו של הלולב.
בגמרא נאמר שהרואה לולב בחלום – סימן הוא שאין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים. הלולב מבטא אפוא שלמות הלב – מצב שבו האדם אינו מפצל את רצונותיו לכיוונים שונים, אלא מכוון את לבו אל הקב"ה.
הרמח"ל מבאר ב"מסילת ישרים" ששלמות הלב כוללת עבודה ללא פניות, ללא ספקות וללא עשייה חיצונית של "מצות אנשים מלומדה". האדם אינו עובד את ה' רק משום שכך התרגל, ואינו פוסח על שני הסעיפים, אלא כל לבו נתון לעבודתו.
ואפשר לראות רמז לשלושת הדברים הללו גם בדיני הלולב.
הלולב צריך להיות ישר – רמז לישרות הלב, ללא פניות.
ראש הלולב אינו צריך להיראות כשנים – רמז לכך שהאדם אינו מפוצל ואינו פוסח על שני הסעיפים.
והלולב אינו יכול להיות יבש – רמז לכך שעבודת ה' אינה נעשית ביובש ובהרגל בלבד, אלא בחיות.
גם בתפילה אפשר למצוא רמז לכך. אותיות המילה "לולב" רומזות לביטויים: "וטהר לבנו לעבדך באמת" וכן "להודות לך וליחדך באהבה."
"וטהר לבנו" – עבודה ללא פניות.
"להודות לך" – עבודה שיש בה חיות ולא הרגל יבש.
"וליחדך באהבה" – לב אחד המכוון כולו אל הקב"ה.
עתה מתברר מדוע הלולב והאתרוג הם סימן הניצחון של ישראל.
האתרוג מזכיר את מעלת "נעשה ונשמע" – קבלת רצון ה' שבזכותה זכינו למעלת הבכורה ולברכות יעקב.
הלולב מזכיר את שלמות הלב – את היכולת לקחת את כל השפע שקיבלנו ולכוון אותו למטרה אחת: עבודת ה'.
ומצות הסוכה משלימה את התמונה, בכך שהיא מזכירה לנו שהעולם הזה כולו אינו אלא דירת ארעי, וכל השפע שבו נועד להיות כלי בדרך אל התכלית.
זהו הניצחון האמיתי של ישראל.
לא עצם קבלת הברכה, אלא היכולת להשתמש בה נכון.
לא עצם השפע, אלא מה אנו עושים איתו.
כאשר ישראל יוצאים בחג הסוכות ולולב ואתרוג בידיהם, הם מבטאים בכך שהברכות שקיבלו בדין אינן מרחיקות אותם מן הקב"ה, אלא להפך – הן הופכות לכלים לעבודתו.
וזהו עומק דברי המדרש: כאשר ישראל יוצאים בלולביהם ואתרוגיהם, אנו יודעים שהם ניצחו בדין.