פסח – על שם מה פסח הקדוש ברוך הוא?

מקורו של השם "פסח" נמצא בפרשת בא, כאשר הקדוש ברוך הוא מצווה את בני ישראל על הקרבת קרבן הפסח לקראת יציאתם ממצרים.

התורה מתארת את אופן אכילת הקרבן ומסיימת במילים: "וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַה׳" (שמות יב, יא).

בהמשך, כאשר התורה מצווה להסביר לבנים את משמעות הקרבן, נאמר: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה׳ אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל" (שמות יב, כז).

מפסוק זה מתברר שהשם "פסח" קשור להצלת בתי בני ישראל בזמן מכת בכורות. כאשר היכה הקדוש ברוך הוא את בכורי מצרים, הוא פסח על בתי ישראל והציל את יושביהם.

רש"י מבאר שהמילה "פסח" היא מלשון דילוג ופסיחה. כשם שאדם מדלג ממקום למקום, כך מתארת התורה בדרך מושאלת את הקדוש ברוך הוא כמי שדילג על בתי ישראל בשעה שהיכה את המצרים. כמובן, אין הכוונה לתנועה גופנית, אלא לביטוי של ההבחנה שעשה ה׳ בין בתי המצרים לבין בתי ישראל. [1]

פסיחה – לא רק דילוג, אלא גם שמירה והצלה

רש"י מביא בפירושו משמעות נוספת למילה "פסח". על הפסוק "וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם" (שמות יב, יג), הוא מפרש גם מלשון חמלה, ומביא לכך ראיה מן הפסוק בישעיהו: "גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסֹחַ וְהִמְלִיט" (ישעיהו לא, ה).

לפי משמעות זו, הפסיחה אינה מבטאת רק מעבר מעל מקום מסוים, אלא גם הגנה, חמלה והצלה. הקדוש ברוך הוא לא רק מנע את הפגיעה בבתי ישראל, אלא שמר עליהם והציל אותם מן הפורענות שבאה על מצרים.

שני הפירושים משלימים זה את זה. הדילוג מבטא את ההבחנה בין בתי ישראל לבתי המצרים, ואילו החמלה מבטאת את ההשגחה המיוחדת על עם ישראל.

אפשר לראות בכך יסוד חשוב בהבנת יציאת מצרים. הגאולה לא התבטאה רק בהכנעת פרעה ובהוצאת בני ישראל מארצו. עוד לפני היציאה עצמה התגלה שהקדוש ברוך הוא משגיח על עמו בתוך מצרים, מבחין בינו לבין המצרים ומגן עליו בשעת הפורענות.

משום כך נקרא הקרבן "פסח". שמו מזכיר לדורות את הרגע שבו התגלתה לעיני ישראל השגחתו המיוחדת של הקדוש ברוך הוא עליהם. [2]

מדוע נצטוו ישראל לתת דם על פתחי הבתים?

כאשר נצטוו בני ישראל להקריב את קרבן הפסח במצרים, נאמר להם לקחת מדם הקרבן ולתת אותו על המשקוף ועל שתי המזוזות של פתחי הבתים.

התורה מסבירה: "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם" (שמות יב, יג).

והנה, לכאורה הדבר מעורר תמיהה. וכי הקדוש ברוך הוא זקוק לסימן כדי לדעת באיזה בית מתגוררים בני ישראל? הרי הכול גלוי וידוע לפניו.

רש"י עומד על כך ומבאר שאין הכוונה שהדם נועד למסור לקדוש ברוך הוא מידע שלא היה ידוע לו. אלא שבני ישראל נצטוו לקיים מצווה, והדם היה סימן לכך שהם עוסקים במצוותו.

כלומר, ההצלה נקשרה גם למעשה שנדרשו בני ישראל לעשות. הקדוש ברוך הוא ציווה אותם על קרבן הפסח ועל נתינת דמו בפתחי הבתים, והם נדרשו להיענות לציוויו ולפעול על פיו.

כאן מתגלה יסוד חשוב: לצד ההשגחה האלוקית, גם האדם נדרש לעשות את המוטל עליו. בני ישראל לא היו צריכים להציל את עצמם בכוחם, אך הם כן נדרשו לקיים את המצוות שניתנו להם ולהביע בכך את נאמנותם לה׳.

מדוע נקרא החג על שם נס אחד מתוך כל ניסי יציאת מצרים?

ביציאת מצרים התרחשו ניסים גדולים ורבים. עשר המכות הכו במצרים, פרעה נאלץ לשחרר את בני ישראל, העם יצא מארץ השעבוד, ובהמשך אף נבקע לפניו ים סוף.

אם כן, מדוע השם שהתקבל בפי ישראל לחג כולו הוא דווקא "פסח", על שם ההצלה במכת בכורות?

אפשר להבין שהשם "פסח" מבטא את אחד היסודות העמוקים של הגאולה: הקדוש ברוך הוא לא רק הראה את כוחו באמצעות המכות, אלא גילה את הקשר המיוחד שבינו לבין עם ישראל.

כבר בתחילת שליחותו של משה נאמר לפרעה: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב). הקדוש ברוך הוא מודיע לפרעה שישראל אינם רק קבוצת עבדים הנמצאת תחת שלטונו, אלא עמו של ה׳.

מכת בכורות הדגישה את ההבחנה הזאת. כאשר באה הפורענות על מצרים, הוגנו בתי ישראל. בכך התגלה שהקשר בין הקדוש ברוך הוא לעמו אינו רק הבטחה לעתיד, אלא קשר של השגחה והצלה המתגלה בתוך המציאות עצמה.

לכן אפשר לראות בשם "פסח" תזכורת לא רק לאירוע מסוים, אלא לקשר שבין הקדוש ברוך הוא לישראל. אנו חוגגים את הגאולה, אך זוכרים גם את מי שגאל אותנו ואת ההשגחה המיוחדת שהתגלתה באותה שעה.

מה ההבדל בין פסח לבין חג המצות?

יש להבחין בין המשמעות המקורית של השם "פסח" בתורה לבין השימוש המקובל בשם זה בימינו.

בתורה, המילה "פסח" מתייחסת בראש ובראשונה לקרבן הפסח, שהיו מקריבים ביום ארבעה עשר בניסן ואוכלים בליל חמישה עשר בניסן. לעומת זאת, שבעת ימי החג המתחילים בחמישה עשר בניסן נקראים בדרך כלל "חג המצות".

ההבחנה הזאת מופיעה במפורש בספר ויקרא: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה׳. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה׳, שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ" (ויקרא כג, ה–ו).

אמנם גם הביטוי "חג הפסח" מופיע בתורה, כגון בפסוק "זֶבַח חַג הַפָּסַח" (שמות לד, כה), אך הכינוי הרווח לשבעת ימי החג בתורה הוא "חג המצות".

במהלך הדורות התקבל השם "פסח" גם כשמו של החג כולו. כך אנו רגילים לומר "חג הפסח", ובשם זה אנו מתייחסים לכל שבעת ימי החג בארץ ישראל.

חג המצות – מדוע המצה הפכה לסמל החג?

התורה מצווה: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם" (שמות כג, טו).

המצה מזכירה את יציאת מצרים, כאשר בני ישראל נאלצו לעזוב את הארץ בחיפזון, ובצקם לא הספיק להחמיץ. כפי שנאמר: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ" (שמות יב, לט).

אולם אפשר לראות במצה גם ביטוי לאמונתם של בני ישראל. הם יצאו ממצרים אל המדבר, בלי לדעת כיצד יספקו את כל צורכיהם בהמשך הדרך, ובכל זאת נענו לקריאת ה׳ והלכו אחריו.

הנביא ירמיהו מתאר זאת במילים: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיהו ב, ב).

חג הפסח וחג המצות – שני שמות המבטאים אהבה הדדית

רעיון נפלא על שני שמות החג מובא בספר "קדושת לוי" לרבי לוי יצחק מברדיטשוב, בפרשת בא.

בעל הקדושת לוי שואל מדוע התורה קוראת לחג בדרך כלל "חג המצות", ואילו עם ישראל רגיל לכנותו "חג הפסח".

הוא מבאר ששני השמות מבטאים את השבח ההדדי שבין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.

הקדוש ברוך הוא מכנה את החג "חג המצות", משום ששם זה מזכיר את שבחם של ישראל, שיצאו ממצרים והלכו אחריו במדבר מתוך אמונה וביטחון. הם לא המתינו עד שיוכלו להכין לעצמם את כל צורכיהם, אלא יצאו לדרך על פי ציווי ה׳.

ואילו עם ישראל מכנה את החג "חג הפסח", משום ששם זה מזכיר את שבחו של הקדוש ברוך הוא, שפסח על בתי ישראל במצרים, הציל אותם והוציאם מן השעבוד.

נמצא שכל אחד מן השמות מדגיש את מעלתו של האחר. הקדוש ברוך הוא משבח את ישראל על אמונתם ועל הליכתם אחריו, וישראל משבחים את הקדוש ברוך הוא על חסדיו ועל ההשגחה שגילה כלפיהם.

זמן חירותנו – מדוע זהו שמו של החג בתפילה?

בתפילות החג ובקידוש אנו מכנים את הפסח בשם "זמן חירותנו". שם זה מתייחס לתוצאה המרכזית של יציאת מצרים: עם ישראל השתחרר מן השעבוד וזכה להיות עם בן חורין.

אך כאשר מתבוננים בתהליך הגאולה, מתברר שהחירות לא הייתה רק יציאה משליטתו של פרעה. הקדוש ברוך הוא הוציא את בני ישראל ממצרים כדי להביא אותם להר סיני, שם יקבלו את התורה וייכנסו לברית עמו.

כבר בתחילת שליחותו של משה נאמר: "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (שמות ג, יב).

כלומר, החירות היא גם האפשרות של האדם ושל העם לחיות על פי רצון ה׳, ולא להיות כפופים לשעבוד המונע מהם למלא את ייעודם.

חז"ל מלמדים במסכת אבות: "שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה"

חג האביב – מה הקשר בין יציאת מצרים להתחדשות הטבע?

כינוי נוסף של הפסח הוא "חג האביב". כינוי זה מבוסס על דברי התורה הקושרים את מועד החג לחודש האביב.

בספר דברים נאמר: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ, כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" (דברים טז, א).

חז"ל למדו מן הפסוקים שחג הפסח צריך לחול בעונת האביב. הצורך לשמור על התאמה זו הוא אחד היסודות של עיבור השנה בלוח העברי.

אולם מלבד המשמעות הקשורה לקביעת המועדים, יש גם התאמה רעיונית בין האביב לבין חג הפסח.

האביב הוא תקופה של צמיחה והתחדשות. לאחר ימי החורף מתחילה התעוררות מחודשת בעולם הצומח, והטבע שב ומתמלא חיים.

גם יציאת מצרים הייתה תחילתו של פרק חדש בתולדות עם ישראל. לאחר שנים ארוכות של שעבוד, בני ישראל יצאו לחירות והחלו את דרכם כעם עצמאי המתקדם לקראת קבלת התורה.

הקשר שבין החג לבין האביב יכול להזכיר לנו שגם בחיי האדם יש תקופות של קושי וקיפאון, ואחריהן יכולה לבוא התחדשות. אדם עשוי להתרגל למצב מסוים ולחשוב שכך ייראו חייו תמיד, אך חג הפסח מזכיר לו שיש אפשרות לצמיחה, לשינוי ולהתחלה חדשה.

מדוע בליל הסדר אומרים דווקא פסח, מצה ומרור?

לאחר שהבנו את משמעות שמות החג, אפשר להבין טוב יותר גם את דברי רבן גמליאל במשנה:

"כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָּה וּמָרוֹר" (פסחים י, ה).

שלושת הדברים הללו מבטאים את שלושת היסודות המרכזיים של סיפור יציאת מצרים.

פסח – מזכיר את ההשגחה האלוקית ואת הצלת בתי ישראל במכת בכורות.

מצה – מזכירה את הגאולה ואת יציאתם המהירה של ישראל ממצרים.

מרור – מזכיר את השעבוד הקשה ואת מרירות החיים שחוו אבותינו במצרים.

ארבעת שמות החג – ארבעה מסרים לחיים

כאשר מצרפים את ארבעת השמות המרכזיים של חג הפסח, מתקבלת תמונה שלמה של משמעות החג.

חג הפסח – לדעת מי שומר עלינו. השם מזכיר את ההשגחה האלוקית ואת ההצלה שזכו לה בני ישראל במצרים. הוא מלמד אותנו להכיר בחסדי ה׳ ולהודות על הטובות שאנו מקבלים.

חג המצות – ללמוד ללכת מתוך אמונה. השם מזכיר את יציאת ישראל בחיפזון ואת הליכתם אחרי הקדוש ברוך הוא אל המדבר. הוא מעורר אותנו להתחזק באמונה גם כאשר איננו יודעים מראש כיצד יתפתחו כל הדברים.

זמן חירותנו – להשתמש בחירות באופן הנכון. השם מדגיש שהחירות אינה רק היעדר שעבוד, אלא גם האפשרות לבחור בדרך של תורה, אחריות וקדושה.

חג האביב – להאמין באפשרות להתחדש. השם מזכיר את עונת ההתחדשות ואת ראשית דרכו של עם ישראל לאחר שנות השעבוד. הוא מלמד אותנו שאין לראות בהרגלי העבר או בקשיי ההווה מציאות שאי אפשר לשנותה.

העיקר שצריך לזכור

חג הפסח נקרא על שם הפסיחה וההצלה של בתי בני ישראל בזמן מכת בכורות. השם מזכיר את השגחתו המיוחדת של הקדוש ברוך הוא על ישראל ואת החסד שעשה עמם בשעה שגאל אותם ממצרים.

אולם לחג יש שמות נוספים, וכל אחד מהם מאיר צד אחר במהותו. "חג המצות" מזכיר את יציאת מצרים ואת אמונת ישראל, "זמן חירותנו" מדגיש את השחרור מן השעבוד ואת האחריות הנלווית לחירות, ו"חג האביב" מבטא את הקשר שבין מועד הגאולה לבין תקופת ההתחדשות.

חידושו של בעל הקדושת לוי מוסיף משמעות מיוחדת לשני השמות העיקריים: הקדוש ברוך הוא משבח את ישראל באמצעות השם "חג המצות", ואילו ישראל משבחים את הקדוש ברוך הוא באמצעות השם "חג הפסח".

המסר המרכזי הוא ששמות החג אינם רק זיכרון למאורעות העבר. הם מלמדים אותנו להכיר בחסדי ה׳, ללכת בדרכיו מתוך אמונה, להשתמש בחירותנו לטובה ולזכור שתמיד אפשר להתחיל מחדש.

מקורות והרחבות

[1] מקור השם פסח ומשמעות הפסיחה: שמות פרק יב פסוקים יא, יג, כג וכז, בעניין קרבן הפסח והצלת בתי ישראל במכת בכורות. רש"י, שמות פרק יב פסוק יא, המבאר שהקרבן נקרא פסח על שם הדילוג והפסיחה.

[2] פסיחה מלשון חמלה והצלה: רש"י, שמות פרק יב פסוק יג, בפירוש המילים "ופסחתי עליכם", המבאר שהפסיחה היא גם לשון חמלה וגם לשון דילוג. ישעיהו פרק לא פסוק ה, "גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט".

[3] הדם על פתחי הבתים ומשמעותו: שמות פרק יב פסוקים ז, יג וכב–כג, בעניין נתינת דם קרבן הפסח על המשקוף ועל שתי המזוזות. רש"י, שמות פרק יב פסוק יג, המבאר שהדם שימש סימן לכך שבני ישראל עוסקים במצוות ה׳, ולא משום שהקדוש ברוך הוא נזקק לסימן כדי להכיר את בתיהם.

[4] ההבדל בין פסח לחג המצות: ויקרא פרק כג פסוקים ה–ו, המבחינים בין פסח בארבעה עשר בניסן לבין חג המצות המתחיל בחמישה עשר בניסן. שמות פרק כג פסוק טו, "את חג המצות תשמור". שמות פרק לד פסוק כה, "זבח חג הפסח". משנה, מסכת פסחים פרק י, שבה משמש השם פסח גם לציון החג וליל הסדר.

[5] משמעות המצה ואמונת ישראל ביציאתם ממצרים: שמות פרק יב פסוק לט, על אפיית המצות בשעת היציאה ממצרים. שמות פרק כג פסוק טו, מצוות חג המצות. דברים פרק טז פסוק ג, "לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים". ירמיהו פרק ב פסוק ב, "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". רש"י, ירמיהו פרק ב פסוק ב, המבאר את שבחם של ישראל שהלכו אחרי משה ואהרן למדבר מתוך אמונה בה׳.

[6] הקשר בין השמות פסח וחג המצות לפי הקדושת לוי: רבי לוי יצחק מברדיטשוב, ספר קדושת לוי, פרשת בא, דיבור המתחיל "ואמרתם זבח פסח הוא לה׳". שם מבואר שהתורה מכנה את החג "חג המצות" לשבחם של ישראל, ואילו ישראל מכנים אותו "פסח" לשבחו של הקדוש ברוך הוא. שיר השירים פרק ו פסוק ג, "אני לדודי ודודי לי", שעל יסודו מתבאר רעיון השבח ההדדי.

[7] זמן חירותנו ומשמעות החירות: נוסח תפילות חג הפסח וקידוש ליל יום טוב, שבהם נזכר "זמן חירותנו". שמות פרק ג פסוק יב, "תעבדון את האלוקים על ההר הזה". שמות פרק ו פסוקים ו–ז, ארבע לשונות הגאולה והייעוד "ולקחתי אתכם לי לעם". מסכת אבות פרק ו משנה ב, "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה".